מנהלי ביניים - זאב רונן, מצוינות בעסקים

אני פוגש חברות רבות מאד. ככלל אפשר לומר שחברות קטנות ובינוניות לא עובדות עם יעדים. להוציא יעדי מכירות שנפוצים מעט יותר. גם בחברות גדולות האמירה "שבישראל כ-70%–80% מהחברות הגדולות והמובילות מציבות יעדים למנהלים" רחוקה מהמציאות. חברות שורדות ואפילו מצליחות בתנאים כאלו או אחרים, אבל היעדר יעדים אישיים למנהלים פוגע בביצועי החברה.

בכתבה של אופיר דור בדה מרקר מתואר פולמוס שהתעורר בעולם הטכנולוגיה האמריקאי על "סגנון המייסד". הויכוח התעורר בעקבות מאמר שבו טען פול גרהם כי מייסדי סטארט־אפים צריכים להתעלם מהעצות שהם מקבלים מסביבתם על האופן שבו הם צריכים לנהוג כשהחברה שלהם גדלה. במקום זאת עליהם לשמור על הסגנון הניהולי הטבעי שלהם — "סגנון המייסד" — גם בשלבים מאוחרים יותר של הארגון.

לפני שנים התגלגל סיפור על יזם מבריק שהציע לאחת היצרניות של משחות השיניים להגדיל במעט את פתח השפופרת. וכך, במקום שהפתח יהיה בגודל האופטימלי, הוא היה מעט יותר גדול. בכל לחיצה הצרכן לקח מעט יותר משחה. מעט יותר משהיה רגיל לקחת ומעט יותר ממה שנזקק. הצרכנים לא שמו לב, אבל היצרנית מכרה הרבה יותר משחה.

באמצע שנות התשעים נכנס מנכ"ל חדש לנסטלה והוא בדק מעבר לרווח של החברה. הוא בדק האם אפשר להגיע ליותר. הוא מצא שנסטלה מוכרת הכי הרבה מבין כל חברות מזון אבל הרווח שלה הוא במקום ה-19 מבין אותה קבוצת חברות.

בכל פעם שאני מגיע ללוות חברה חדשה אני נוהג לבקש שיציירו לי סקיצה של המבנה הארגוני. תמיד אני מקבל תיאורים שונים של המבנה הארגוני. גם כאשר היכן שהוא במסמכי ה-iso של החברה משורטט מבנה ארגוני שאיש אינו מכיר ואינו זוכר. מסתבר שהעובדים וגם המנהלים רואים באופן שונה את המבנה הארגוני למרות שמדובר בארגון אחד.

במאמרים שפרסמתי כאן לפני שבועיים ושלושה שבועות הצגתי את מה שחשוב לעובדים מנתונים שעלו בסקר אחר חברת CofaceBDI ומגזין דה מרקר. דעתם של מנהלי משאבי אנוש על סדר העדיפות של העובדים מעט שונה. נראה להלן ואתייחס לשוני.

כשהתחילה המלחמה היה גיוס רחב מאד למילואים. במקביל היה בעורף גיוס רחב לטובת מי שיצא למילואים ואהדה רבה אליהם ולבני משפחותיהם. המשרתים במילואים חזרו מהשירות וחלקם יצאו פעם שניה ושלישית. רבים נתקלים בקושי לחזור לעבודה סדירה וזה עוד לפני שהתייחסנו להתמודדות עם פוסט טראומה של חלקם.

בשבוע שעבר הצגתי את הסקר הכללי כולל סדר החשיבות שמייחסים העובדים לשמונת המשתנים החשובים להם לאורך עשר שנים האחרונות. במאמר הנוכחי נרד לפרטים ונתמקד בהיבט של היציבות במקום העבודה לאורך השנים האחרונות ובשונות של מגדר ושל גיל.

מזה 20 שנים שחברת CofaceBDI, בשיתוף עם מגזין דה מרקר עורכות סקר בשאלה "מי הן 100 החברות שהכי טוב לעבוד בהן בישראל". זו השנה השישית שאני מפרסם מאמר שדן בסקר הזה.  זהו המאמר הראשון מתוך ארבעה.

כשאתה נכנס לתפקידך כמנהל, בוחנים אותך בשבע עיניים. את או אתה מגיעים לתפקיד חדש ואולי אפילו למקום חדש וחסר לך הרבה ידע. אפילו ידע בסיסי. חשוב מאד להגיע כלומד, לא כמי שיודעת. גם אם צמחת מתוך החברה וגם אם הגעת מבחוץ.

העידן הדיגיטלי מביא עמו שינויים מרחיקי לכת בכל תחומי העסקים, ומחלקות הכספים אינן יוצאות דופן. כלי בינה מלאכותית הפכו לחלק בלתי נפרד מהניהול הפיננסי של ארגונים רבים, כשהם מציעים פתרונות חדשניים ואוטומטיים למשימות מורכבות. במאמר זה, אבחן כיצד AI משתלבת בניהול הפעילויות המרכזיות במחלקת הכספים, ומהם היתרונות שמציעים כלים אלו לארגון.

בסקר שערכנו בבלוג לפני שבע שנים דרגתם את תכונת המנטורינג בין עשר התכונות החשובות למנהל/ת מצליח/ה. אף על פי כן בסקר אחר שקיים on-line בבלוג, כל הזמן, עולה כי רק 5% מהחברות מקיימות אצלן מנטורינג. בהמשך ננסה להבין מדוע המנטורינג למנהלים אינו נפוץ ואיך לקיים אותו.

השלב הראשון: הגדרת תפקיד. רגע, מה הקשקוש הזה? הגדרת תפקיד של מנהל? הוא יודע שהוא מנהל את המחלקה, האגף, המפעל, המחסן או החברה. הכל עובד, מדוע להפריע? אז זהו, שלא. במקרים רבים מדי אין למנהל יעדים ואין תאום ציפיות בינו ובין המנהל שלו.

בשבוע שעבר ראינו שהכישור שהמנהלים גם בהייטק וגם בתעשייה רוצים לחזק במקום הראשון הוא "יכולת לעבוד עם בינה מלאכותית". בפועל עבודה עם AI. הבנות שלי בתיכון עובדות יותר עם הבינה המלאכותית ממה שאני פוגש בחברות. שאלתי את ד"ר בנימין גוזלן מומחה לבינה מלאכותית, על מה הוא ממליץ ומהם הדגשים החשובים.

בחלק הראשון התייחסתי לממצאים בסקר בנושא אילו כישורים המנהלים מחפשים אצל העובדים. וסתירות מהותיות בין מה שהמנהלים מצהירים ודרך פעולתם בפועל. הפעם אני מתייחס לכישורים שהמנהלים מעוניינים לחזק אצל עצמם. ובהשוואה בין מה שהמנהלים מבקשים לחזק אצלם ובין מה שהם מחפשים אצל העובדים.

בפוסט זה אבחן את ההשפעות המרכזיות של AI על עבודתם של מנהלים, אדון באתגרים העומדים בפני ארגונים בהטמעת הטכנולוגיה, ואביא דוגמאות קונקרטיות לשימוש מוצלח ב-AI בארגונים.

השבוע פורסם מדד הכישורים של TheMarker ואפקה. המדד השנתי נועד להתחקות אחר הכישורים הרכים הדרושים במשק הישראלי, לאור השינויים שחלים בו מבית ובמחוץ. אני אציג כמה מהתובנות שעלו בסקר, מה חושבות על כך שלש מנהלות מובילות בתחום של משאבי אנוש וגיוס והשמה. ואילו פערים אני מוצא בין מה שהמנהלים חושבים ואומרים ובין התנהגותם בפועל.

ישבנו בפורום מנחים של צוותי שיפור ותמיר הזכיר שעובדים עוזבים את המנהל שלהם ולא את מקום העבודה. כלומר, הם עוזבים את מקום העבודה אבל בגלל שהם עוזבים את המנהל הישיר. הוא הסיבה העיקרית לעזיבתם, או להישארותם.

בחברת נוה ים נהגו לתת לעובדים בונוס רבעוני. הבונוס היה מותנה בעמידה ביעדים בכמה משתנים. העובדים היו רגילים לקבל את הבונוס התקופתי וציפו לו. מנהלי המחלקות שעבדו בצמוד לעובדים, הכירו את הציפיה של העובדים וחששו ממצב בו העובדים לא יקבלו את הבונוס בשל אי עמידה ביעדים. לכן הדיווחים בנושא העמידה ביעדים לא היו מדויקים והמנהלים היו חלק מעיגול הפינות.

הנושא של תגמול העובדים הוא אחד הנושאים הכי נפוצים בבלוג וכבר התייחסתי אליו בכמה עשרות מאמרים. בכל פעם בהקשר אחר ומנקודת מבט שונה וכך אעשה גם הפעם. תגמול העובדים מתפרש על שורה של נושאים כמו שכר, בונוסים, הצעות ייעול, הצטיינות מקומית. התגמול אינו בהכרח כספי. יש עוד דרכים חשובות לתגמל עובדים. נתחיל עם השכר.

חוה הגדירה לי את דן כמספר שתיים בחברה שלה. לדבריה דן אינו רק היה יד ימינה אלא ממש, הלכה למעשה מספר שתיים בחברה. חוה הייתה בעלים ומנכ"לית של חברה מצליחה עם כמה עשרות עובדים. כששאלתי את דן מה תפקידו, הוא לא ידע להגיד לי. גם השאלה על היעדים שלו נשארה ללא מענה.

כשנה אחרי שנסטלה נכנסו לאסם הם הכניסו סט מדדים חשובים. בחלק מהמקומות הייתה התנגדות ליישום חלק מהמדדים והשגרות שנסטלה הביאו. אני זוכר שראיתי מכתב שהם שלחו ובו הם כתבו שהם בחרו את אסם כי היא חברה טובה. אבל דרשו בשפה מנומסת אך תקיפה, שכעת ניישם את שגרות הניהול והמדידה שהם הביאו. במבט לאחור קשה לי להבין איך עבדנו עד אז אחרת.

במסגרת השיחות שאני מקיים עם עובדים כשאני נכנס לחברה חדשה, אמר לי בועז שהבטיחו לו תוספת שכר אבל ההנהלה לא קיימה את ההבטחה. זה לא היה הדבר הראשון שבועז אמר. תוך כדי השיחה יצא המירמור החוצה. בועז טען שדחו שוב ושוב את מועד העלאת השכר ובסוף הודיעו לו שכרגע לא תהיה תוספת שכר.

לפני כמה שנים שוחחתי עם שני מנהלים בכירים באחת החברות הגדולות במשק. השיחה התגלגלה לניסיון שהחברה ביצעה לא מזמן. תוצאות הניסיון היו מאכזבות אבל הגרסה הרשמית של החברה הייתה שונה. לדברי שני הבכירים התוצאות המאכזבות היו צפויות אבל אף אחד לא העז לומר זאת לפני שהתחילו בניסוי. לסיכום אמר אחד מהם: "כמה חבל שאפילו המנהלים בחברה פוחדים לומר את דעתם".

לפני כמה שנים הגיעה אלי לאימון דונה, עורכת דין צעירה. היה לדונה משרד משלה, היו לקוחות ובסך הכל היא הצליחה בעבודתה כעורכת דין. דונה אמרה לי שלא בחרה במקצוע הנכון. היא ממש לא אוהבת את מה שהיא עושה ואין לכך שום קשר להצלחה שלה. לקח לה זמן להבין שהדרך שבחרה לא מתאימה לה.

במאמר הנוכחי נתמקד בהגדרת המטרה האישית ותכנית הפעולה להשגתה. במאמר הבא נבחן האם המטרה שבחרנו מתאימה לנו ואיך לדייק את המטרה.

"העובדים אצלנו מצוינים", כך נאמר לי בשיחת היכרות באחת החברות. מתי הזדמן לך לומר משפט כזה לאחרונה? לא בהכרח לאדם מהחוץ, אפילו בשיחות פנימיות? שוב ושוב אני שומע בעיקר אמירות הפוכות. משהו בסגנון: "העובדים אצלנו לא ברמה גבוהה", או "יהיה קשה להוביל אצלנו תהליך שיפור, העובדים כאן לא משהו...". לכן ההצהרה "העובדים אצלנו מצוינים" בלטה באופן מיוחד.

לשקר אין רגליים, סופו להתגלות, או להתייתר. כלומר האירוע או הסיבה שבגינה נאמר השקר עברה מהעולם. השקר כבר איננו, אבל השקרן נשאר. המנהל ששיקר בעזרת העובדים או ששיקר לעובדים, יישאר שקרן עבורם. העובדים יודעים שהמנהל שלהם שקרן ומחר הוא עלול לשקר גם להם. הם יכולים גם לקבל טובות הנאה תמורת שמירה על הסוד, אבל עדין ידעו שהמנכ"ל שקרן.

אני מציג כאן סוגים שונים של תקשורת, בהיבט עם מי ואיך אנחנו מתקשרים. למשל דיאלוג או רב שיח או משא ומתן שזה סוג של תקשורת שונה וייחודי. סגנונות שונים של תקשורת. למשל, מקשיבים אחד לשני, או צועקים אחד על השני וכל מה שבין לבין. מכאן נגיע לקשר בין סוג התקשורת, עם מי הוא מתנהל ובין סגנון התקשורת. ובנוסף מה נרוויח וכמה נשלם בכל דרך.

כדי להצליח בגידול חקלאי, המגדל חייב להכיר את השטח. להסתובב בשטח. כשניהלתי את ענף גידולי שדה בקיבוץ שמיר. היה לנו צוות של מפקחות מזיקים ומדריך חקלאי שגם הסתובב בשטח, אבל כדי להצליח, הייתי חייב להכיר את הגידול. היו לנו כ-2,300 דונם ובכל יום היו כמה שעות שיועדו להסתובבות בשטח וזיהוי נקודות בעייתיות.