בלוג מצוינות בעסקים

בדיון על הורדת כמות הפחת בתהליך היצור, שנעשה עם קבוצת עובדים בצוות השיפור, אמרו העובדים כי הסיבה העיקרית לפחת הגבוה היא תרבות העבודה. המשמעת. והוסיפו, "הדג מסריח מהראש. אם למנהלים לא אכפת, אז למה שלעובדים יהיה אכפת?". בכלל, נושא המשמעת שב ועלה בדיונים של הצוות (וגם בדיונים עם המנהלים של אותם עובדים) פעם אחרי פעם.

אנחנו בתוך תוכה של מהפיכה טכנולוגית ותרבותית חזקה מהרבה מאילו שקדמו לה. השליטה בכסף הגדול עוברת מהממשלות לתאגידי ענק ששולטים בידע ובתקשורת (גוגל, מיקרוסופט, יו טיוב ועוד).  הצורך במסגרות החינוכיות הישנות של לוח וגיר, ספרים, מחברות, מבחנים, בתי ספר וכיתות - וכן - גם מורים, מנהלים ומפקחים – צורך זה מתפוגג והולך.

כאשר מוכרים למשל, מוצרי השקיה לחקלאות, אירופה היא לא מקום טוב להתחיל בו וכדאי לבחור יבשות עם חקלאות רחבה ובעיקר במדינות בהן החקלאות מתפתחת ויש פרויקטים חדשים רבים. בעבר, כאשר ניהלתי חברה עם יכולת טכנולוגית חזקה מאד ומעט תקציב לשווק את המוצרים ללקוח הסופי או לחנויות בחרנו למכור את הטכנולוגיה לחברות אחרות.

אמנון, מנהל המכירות שלנו, ישב עם לקוחות ותיקים מצרפת והשיחה נסבה על ענייני בריאות. אמנון סיפר על בעיות הלב של אביו, הלקוחות הקשיבו בעניין ואחר תרמו משלהם. כך נמשכה השיחה ובסיומה סוכם על עלית המחיר לשנה הקרובה. השיחה נשמעה לי הזויה ולא הבנתי מה קורה שם.

דליה הובילה פרויקט התייעלות נרחב בחברת תקשורת גדולה. לתדהמתה, כך סיפרה לי, מנהלי הפרויקטים התגאו שהם מאחרים במסירה, רק בחודש או 20 יום. מבחינתם, האיחור במסירה, מעבר להתחייבות, הוא כבר נורמה. כעת ננסה לאחר "רק" בחודש... אכן, אי עמידה בהתחייבות למועד אספקה היא תופעה שמקיפה כמעט את כל התעשייה בישראל על כל גווניה.

הרצאה שהעברתי בכנס הכלכלי של התאחדות התעשיינים בצפון (13.7.15). ההרצאה מסבירה בקצרה כיצד לפתח אסטרטגיה לכניסה אל שווקים חדשים בחו"ל - איך לבחור את השוק החדש בו אנחנו רוצים לעשות עסקים, להגדיר את היתרון היחסי שלנו - ובסופו של דבר לאתר את הנציגים המקומיים שיעזרו לנו להיכנס לשוק. 

איני רוצה להצביע על הכשלים של מערכת החינוך, רבים עושים זאת היטב. כאן אני מבקש להצביע על פתרונות קלים ומיידים, ללא השקעה כספית מיוחדת, למה שמוגדר בכלי החשיבה של תורת האילוצים כבעיית השורש – הבעיה שפתרונה ימזער את יתר הבעיות. שורש הבעיה הוא, שהתלמידים אינם מאותגרים בצורה הראויה והמתאימה, דבר הגורם לשעמום על כל ההשלכות השליליות שלו. 

לאורך שנים עופר מבקש להגדיל את המכירות של העסק שלו ורואה הצלחה מועטה. בשיחות אחד על אחד, הוא תמיד ידע לתת פתרון טכנולוגי מוצלח, פשוט ואיכותי, ירשים את הלקוח הפוטנציאלי ויקשור עסקה. אך הבעיה היא, כמובן, להגיע לפגישה אחד על אחד עם לקוח שמחפש פתרון לבעיה שלו.

תחפשו בויקיפדיה את הערך "מועצת המנהלים" או "מנכ"ל" ותקבלו הסבר מלומד. אבל אם תכתבו "הנהלה" או "הנהלת חברה" תגיעו לעשרות קישורים להנהלות של חברות ושום הסבר כללי. אולי נשמע תמוה, אבל פגשתי חברות רבות שחברי ההנהלה אינם מודעים למצבה הכספי של החברה, למטרות של החברה או לנושאים אחרים.

בתחילת פגישתנו התלונן נחושתן כי השוטף סוחף אותו ואינו מצליח להרים את הראש מעל המים ולהסתכל קדימה. עם כניסתו לחברה הוא צלל לבור שנפער בהיעדר סמנכ"ל כספים וענייני ההווה שלא מחכים. הוא הסתכל בחוסר עניין על סקיצה ששרבט לקראת הדיון הקרוב בהנהלה ולא היה לו ברור איזה תכנית יציג לרבעון הקרוב, פרט להמשך התמודדות עם היום יום.

בצעירותי, ניהלתי את ענף גידולי שדה בקיבוץ. אחד העובדים המרכזיים, איש מקצוע רציני, הכיר את כל העבודות ויכול היה לבצע כל משימה על הצד הטוב ביותר. אלא, שהוא לא רצה לבצע כל משימה. הוא בחר מה הוא עושה ומה לא. להתנהגותו הייתה השפעה רעה על שאר העובדים שגם ניסו מדי פעם לבדוק גבולות ולשאול "מדוע מאיר לא ואני כן?".

שוחחתי פעם עם מנכ"ל שהתקדם בארגון, ולא הצליח למצוא מחליף לתפקיד הסמנכ"ל הקודם אותו מילא. הוא סיפר לי, ביושר פנימי רב, כי אחרי ארבע שנים ושלושה כישלונות, הבין שכל הזמן חיפש מישהו בדמותו ורצה לראות שהדברים מתנהלים כפי שהיה קורה לו הוא היה בתפקיד. בנוסף, הוא "שמר על קשר" עם העובדים אותם ניהל בעבר.

במסגרת קורס מתמשך שאני מקיים עם המנהלים הישירים של העובדים באחת החברות, אנו דנים בנושאים שהם מתמודדים אתם ביום יום. לאחרונה הם העלו שני נושאים שגורמים להתמרמרות של העובדים בתחום השכר: הנושא הראשון היה הורדת השעות הנוספות והנושא השני היה העלאת שכר המינימום.

בצירוף מקרים מעניין, נפגשתי אחרי כמה ימים עם חיים, מנכ"ל ובעלים של חברה פרטית גדולה מאד. חיים סיפר כי כאשר בנו הצטרף לחברה הוא הסתובב ולא עשה שום דבר משמעותי. אחרי שנתיים, חיים אמר לבנו כי אם ירצה לרשת אותו כמנכ"ל, כדאי לו להכיר את החברה מלמטה. אחרת כולם יסובבו אותו על האצבע.

המוטיבציה נמצאת בירידה מכמה סיבות ואחת מהן היא אובדן האמון במנהיגות הכלכלית והחברתית. אחד מהסממנים לאובדן האמון הוא שחיקת הפנסיה, קרי אם לא נתכנן וננקוט במהלכים נכונים בזמן הנכון, הפנסיה צפויה להיות נמוכה, אף נמוכה יותר מהפנסיה ששולמה לדורות הקודמים.

קיימים לא מעט מנופים מוכרים וידועים להבטחת הצלחה עסקית לאורך זמן. ביניהם חדשנות מתמדת, איכות גבוהה של המוצרים והשירותים, מיתוג חזק, השקעה בפתוח ההון האנושי, יכולת לתגובה מהירה וגמישה לשינויים בסביבה העסקית, ארגון לומד, ניהול ידע אפקטיבי, רמת שרות גבוהה ועוד ועוד.

לא מזמן הציע לי מנהל בכיר באחד הקיבוצים לסייע לאחת החברות בקיבוץ. חברה שמדשדשת ולא מצליחה להתרומם. השבתי כי אני מוכן, אך ככל הידוע לי המנכ"ל אינו מעוניין לקבל כל סיוע. ידוע לי, ציינתי, כי איש מקצוע עם ידע וניסיון רבים מאד שהקיבוץ גייס מחדש כדי לסייע בצמיחה, התבקש ע"י המנכ"ל החדש, לעזוב את החברה. 

במסגרת עבודה שאני עושה עם אחת החברות, אני עובד גם עם מנהלי מחלקות. בפגישות שלנו עולה שוב ושוב נושא המוטיבציה והשאלה כיצד ליצור או לחזק אותה. התשובה המידית שלהם, כמעט אינסטינקטיבית (לשאלה איך ליצור מוטיבציה), היא תוספת שכר, או בונוס, או מענקים חד פעמיים. האמת היא שהם לא היחידים שחושבים כך. 

ניהול משאבי אנוש כמנוף לשיפור והתייעלות ארגונית - הרצאה שהועברה במסגרת כנס מעסיקים באוניברסיטת חיפה, בחוג לשירותי אנוש. 

בחברה מסוימת, התברר לקראת סוף יום העבודה, כי, עקב אי הבנה לא הכינו משלוח ללקוח אסטרטגי בחו"ל. אי הוצאת המשלוח למחרת בצהרים הייתה גוררת דחיה של חמישה ימים ולכך היו יכולות להיות השלכות חמורות ביחסים עם הלקוח החשוב. מנהל הלוגיסטיקה בחר לא לקחת סיכון הכרוך בדחיה של ההכנה בבוקר שלמחרת והשאיר שני עובדים להכין את המשלוח. 

בדקות האחרונות של משחק הכדור סל של מכבי תל אביב מול פנרבחצ'ה אולקר התורכית, הרמה המקצועית פחות או יותר שווה, וכעת תנצח הקבוצה שתשמור על קור רוח ותדע להפיק את המקסימום מכל שחקן כיחיד ומכולם כקבוצה. בדקות האלו הקהל עומד על הרגלים ומנסה להעניק את יתרון הביתיות לקבוצה שלו והצוות המקצועי עובד על תרגילים ועל חיזוק רוח הלחימה.

את דרך הפעולה הזו, של מינוף ה"למה לא" למדתי מד"ר אליהו גולדרט ז"ל. לא הצלחתי לאתר את המיקום המדויק בספריו אבל ככל הנראה שהנושא מפורט בספרו "זה לא מזל". העיקרון של השיטה הינו שכאשר אתם מעלים רעיון חדש או תכנית פעולה חדשה והמשתתפים בדיון מעלים התנגדויות ו"מדוע ההצעה שלכם אינה טובה", אל תתייחסו לדברים כמטרד.

לפני מס' ימים לקחתי חלק בועידה אינטרנטית הנקראת 'ועידת המכירות לעסקים', שארגנה חברת 'נסיקה עסקית'. השתתפתי בועידה ביחד עם עוד 11 מרצים מתחומים שונים, אשר הכינו הרצאות בנושא מכירות ופיתוח העסק. ההרצאה שלי נקראת "הכללים להקמה וניהול עסק מנצח" - ואני פורש בה מספר עקרונות חשובים לתכנון והקמה של עסק מצליח, ע"פ תפישת עולמי וניסיוני העסקי.

לפני כמה חודשים, במסגרת חיפוש אחר גורם שיסייע לנו לאתר מפיץ ביפן, נפגשנו, באחת החברות, עם יובל שחי ביפן ומסייע לחברות ישראליות לעשות שם עסקים. יובל, קיבוצניק בעברו, ניצל את חופשתו בארץ ללכת עם סווטשרט ישן, קצת קרוע וג'ינס. כשהסתיימה הפגישה, הודיע לי עמיתי מהחברה, "אתו אנחנו לא עובדים, ראית איך הוא הולך? בטח גם ביפן הוא מסתובב ככה".

בעיני זו הייתה הזדמנות ליצור הזדמנויות עסקיות ופתיחה של ערוצים חדשים ולא מוכרים. לו חיפשתי להיפגש רק עם משתתפים מוכרים, או חברות מוכרות, או שהם "בתחום העיסוק הנוכחי שלי", הייתי אולי מרחיב ומחזק תחום קיים, אבל הליכה בנתיב ידוע תוביל אותנו במקרה הטוב לאותן תוצאות.

בעבר, כאשר ניהלתי אתר יצור גדול של חברה בינלאומית, נהגנו כל בוקר לקיים בחינת איכות של מוצרים שייצרנו במהלך היממה הקודמת. בדרך הזו כל העובדים הגיעו אחת לכמה שבועות לחצי שעה מרוכזת שהוקדשה לאיכות. כאשר לא פעם עלינו על תקלות וזו הייתה הדרך היעילה ביותר האפשרית להטמעת האיכות בקרב כל העובדים והמנהלים.

הנושא שצוות השיפור עסק בו היה הקטנת פחתים ביצור וניתחנו את אחת מסדרות היצור שהיו בימים האחרונים. ראשית התברר שהמידע שהיה רשום ביומן היצור לגבי סיבות הפחת היה מאד כללי ולא מדויק. אחרי כן, העובדים, שהיו מעורבים באותה סדרת יצור, נתנו הסבר לסיבת הפחת, איך הם פתרו את הבעיה ואיך הם מציעים לפתור את הבעיה באופן קבוע בהמשך.