המנכ'ל והמנהל שלו – מערכת היחסים המורכבת עם היו'ר

יושב הראש של מועצת המנהלים (או בקיצור, היו"ר), באחת החברות שניהלתי, היה אדם גס רוח, איש מאד לא נעים, שכאשר רוחו הייתה טובה עליו נהג לספר בדיחות סקסיסטיות ושוביניסטיות וכאשר רוחו הייתה רעה, נהג לצעוק על הסובבים אותו.

נמנעתי מלהיכנס לעימותים אך די היה בכך שלא צחקתי מהבדיחות שלו כדי שלא תהיה בינינו כימיה גדולה.

מה שהיה מעניין במיוחד עם אותו יו"ר, שאמנם היה מאד אגרסיבי מול בעלים חלשים, אך בה בעת, באופן רשמי לא היה יו"ר אלא יועץ. הוא התחמק מלקחת את האחריות המשפטית המוטלת על היו"ר וניסה ליהנות משני העולמות.

זו הייתה המצאה מאד ייחודית שלא פגשתי לא לפני ולא אחרי.

יו"ר אחר, תחתיו עבדתי בעבר הרחוק, היה איש אשכולות, מאד חד וברור, ובאותה עת גם נעים הליכות. כמה מהתובנות שלמדתי ממנו מלוות אותי עד היום ומהוות חלק מנכסי צאן הברזל שלי.

בין הפטיש והסדן

המנכ"ל נמצא בין הפטיש והסדן, בין היו"ר או כלל מועצת המנהלים והבעלים, להם הוא חייב תוצאות ובין החברה אותה הוא מנהל.

המנכ"ל נמצא במצב דומה לשאר דרגי הניהול בחברה, אלא שהמנכ"ל עובד כזאב בודד, על פי רוב אין לו עם מי להתייעץ ועם מי לחלוק את מצוקותיו.

פעמים רבות, כאשר היו"ר אינו הבעלים, גם הוא נמצא באותו מצב: בין הפטיש והסדן. בין המנכ"ל, שפעמים רבות הוא בחר ובין הבעלים שבחרו אותו. גם הוא כמו המנכ"ל רוצה לשרוד ולהמשיך להתפרנס מתפקידו.

לכך השפעה רבה מאד על מערכת היחסים בינו ובין המנכ"ל.

המצב שונה בתכלית כאשר המנכ"ל הוא בעל השליטה בחברה ציבורית והוא האחראי על התגמול של היו"ר, או כאשר אינו כזה.

המהות המשפטית של מועצת המנהלים ושל היו"ר

התפקידים של הדירקטוריון, או מועצת המנהלים, של היו"ר ושל המנכ"ל מוגדרים בחוק החברות ובתקנון החברה. לדירקטוריון וליו"ר יש אחריות כלפי הרשויות (למשל אחריות על אמינות הדוחות הכספיים מול מס הכנסה) ובחברות ציבוריות (חברות שמונפקות בבורסה) האחריות גדולה יותר.

בעוד שאחריותו של המנכ"ל היא הניהול השוטף של החברה, האחריות של הדירקטוריון והיו"ר היא בקרה על המנכ"ל וגיבוש האסטרטגיה של החברה.

תיאור זה לוקה בפשטנות רבה מאד, כי בסופו של דבר מדובר בבני אדם עם שאיפות, אגו ואמביציות.

בעוד המנכ"ל שואף לנהל את החברה "על פי דרכו", ליו"ר יכולים להיות אינטרסים שונים בתכלית.

כמה דוגמאות למערכות יחסים בין המנכ"ל והיו"ר

ראשית, חשוב שנזכור כי המשרה מהווה את מטה לחמם הן של היו"ר והן של המנכ"ל, ושניהם רוצים לשמור עליה.

בחברות ציבוריות (חברות שמונפקות בבורסה) היו"ר אמור גם להגן על המשקיעים, וכאשר המנכ"ל או המנהלים הם חלק מהבעלים - יש לו דילמה לא פשוטה אם, כאשר נדרש, לסכן את משרתו ולצאת נגד המנכ"ל או ליישר קו.
ראו קישור לכתבה בדה מרקר על חברת אורכית, שבה בעלי השליטה היו גם המנהלים. הם "שלשלו לכיסם חצי מיליארד שקל ואף אחד לא שאל שאלות". החברה הגיעה לפשיטת רגל וערכה בבורסה ירד משני מיליארד ₪ למיליון אחד. יאיר שמיר, שהיה דירקטור בחברה במשך כמה שנים בתקופות שונות מצוטט בכתבה כאומר: "דירקטוריון זה הרי לא פרלמנט. הדברים מבושלים ונדונים, המטרה היא לקדם את החברה, לא לריב... מבחינתי זו התנהלות רגילה של חברות".
מנכ"ל של אחת החברות הציבוריות הגדולות במשק אמר לי פעם כי הדירקטורים במועצת המנהלים משתכרים 5,000 ₪ לכל ישיבה ולכן הם מקיימים ישיבת דירקטוריון כל שבוע. מצב זה חייב את המנכ"ל להקדיש יומיים בשבוע להכנת הישיבה ולישיבת הדירקטוריון עצמה שהתקיימה בתל אביב והשאיר לו זמן מועט מדי למלא את תפקידו.
היו"ר בוחר מנכ"ל והמנכ"ל לא מצליח להביא תוצאות. אני מכיר לא מעט מקרים, בהם היו"ר חושש שהודאה בטעותו בבחירת המנכ"ל תעלה לו עצמו במשרתו. התוצאה יכולה להיות שהיו"ר ימשוך וימשוך את כהונתו של המנכ"ל תוך שהוא כורת אתו ברית לייפות את התוצאות.
אפשרות אחרת היא כאשר המנכ"ל מצליח להשיג תוצאות מעולות וקרן השקעות רוכשת מהבעלים המקוריים את השליטה. בהתחלה יש ירח דבש, אבל בהמשך, הקרן מחויבת להביא תוצאות למשקיעים בקרן בתוך זמן מוגדר ולכן היא תשאף למכור את החברה הלאה והטווח הארוך פחות מעניין אותה. זה לא בהכרח גם האינטרס של המנכ"ל ומהר מאד ימצא את עצמו בחוץ.

כיצד המנכ"ל אמור לנהוג?

המנכ"ל חב את משרתו לדירקטוריון או ליו"ר של הדירקטוריון. למנכ"ל וליו"ר יש אחריות מוגדרת הן מול הבעלים והן אחריות מוגדרת בחוק. לשניהם (על פי רוב) יש אגו ואמביציות ניהוליות.

בשונה ממערכת היחסים בתוך החברה, אין לי מרשמים בדוקים איך לפעול. במערכות היחסים עם העובדים יש למנכ"ל דרכים בדוקות כיצד לפעול ולהגיע להצלחה.

מערכת היחסים של המנכ"ל והיו"ר היא מערכת יחסים בין שני אנשים. זו מערכת יחסים יותר מורכבת היא מושפעת, כאמור, מאגו, אמביציות, אינטרסים שונים, כסף ובעיקר מהכימיה בין שני האנשים.

במצב האופטימלי, המנכ"ל נהנה מאמון של היו"ר והלה לא יתערב יותר מדי בניהול השוטף של החברה. מצד שני, יכולים לשרור יחסים עכורים וכאשר, מסיבות שונות, היו"ר אינו יכול להחליף את המנכ"ל, הם נאלצים לקיים מעין שביתת נשק.
ברור שזהו אינו מצב אידיאלי לטובת החברה אך זו המציאות.

בחירת המנכ"ל לקרן הקיימת: עימות בין היו"ר והדירקטוריון בשאלה של בחירת המנכ"ל

הנה לאחרונה נבחר מנכ"ל לקרן הקיימת. מרבית חברי הדירקטוריון העדיפו את אלכס חפץ ואילו היו"ר, דני עטר, העדיף את אמנון בן עמי אתו עבד בעבר. בסופו של דבר, אלכס חפץ הסיר את מועמדותו כשהתברר לו כי התנגדות היו"ר לא תאפשר את מינויו. אני מעריך, כי אילו מונה בסופו של דבר אלכס חפץ, מערכת היחסים שהייתה עלולה להתפתח, יכלה לשתק את הארגון.