מה זה עיקרון פארטו, ואיך אנחנו יכולים להיעזר בו?

"משרד האוצר: 20% מהישראלים משלמים 85% ממס ההכנסה" (ידיעה בדה מרקר מתאריך 8 בפברואר 2017).

החלוקה הזו מדגימה את העיקרון שנקרא פארטו, או כלל 80-20.

הכלל הזה נוסח ע"י הכלכלן האיטלקי וילפריד פארטו (1848 עד 1923) והוא טוען כי בתופעות רבות 80% מהתוצאות או הפעילות מקורן ב-20% מהגורמים הפעילים. פארטו מצא כי בתקופתו 80% מהעושר באיטליה נמצא בידי 20% מהאיטלקים.

הכלל הזה אכן מתקיים בתופעות רבות, למשל בדוגמה אתה פתחתי את המאמר, גם אם לא בדיוק בערכים 80 – 20.

איך זה עוזר לנו?

אם נטפל ב-20% מהמוצרים העיקריים (ראו דוגמה בהמשך) נוכל להשיג שיפור משמעותי של התוצאה (למשל, ברווח). כך נוכל לרכז את המאמצים ואת המשאבים שלנו ולהיות תכליתיים ויעילים.

נניח שאנחנו רוצים לשפר את הרווחיות של החברה ולשם כך בוחנים את התמחור של המוצרים. אם אנחנו מוכרים 100 סוגים שונים של מוצרים ונסדר אותם בטבלה בסדר יורד (מהמוצר שמיצר את הרווח הכי גבוה עד המוצר שמיצר את הרווח הכי נמוך), סביר להניח שנמצא כי 20 המוצרים הראשונים ברשימה מייצרים כ-80% מהרווח.

כך שאם נחקור את התמחור של עשרים המוצרים האלו (כלומר, נבחן את העלויות של כל מוצר וכמה רווח הוא מותיר), נפעל לשיפור הרווחיות של כל מוצר, או שנחליט להפסיק למכור אותו, נוכל להשיג שיפור מהיר ברווחיות של החברה.

נבחן דוגמה:

נניח שיש לנו חברה עם מפעל לנעלי גברים ומחזור המכירות הוא 10 מיליון ₪ בשנה. החברה אינה מרוויחה ואינה מפסידה.

נעלי גברים חומות הם המוצר שמוכר הכי הרבה, והן מייצרות 40% מההכנסה, כלומר, 4 מיליון ₪ בשנה. בשורה התחתונה המוצר, אינו מפסיד ואינו מרוויח.

נעלי גברים אדומות הן המוצר שמוכר הכי מעט והן מייצרות 0.5% מההכנסה, כלומר 50 אלף ₪ בשנה.

הבדיקה התמחירית גילתה שהנעליים האדומות נמכרות במחיר הנמוך מהעלות ומביאות הפסד של 10% מערך המכירה. כלומר 5,000 ₪.

יש לנו מוצר (נעלים חומות) שלא מפסיד ולא מרוויח ומוצר (הנעלים האדומות) שמפסיד 10% מערך המכירה שלו.

נעבוד בצורה מסודרת ונרכז את הנתונים בטבלה:

הנהלת החברה החליטה לבצע מהפך, לגייס את העובדים ובעזרת צוותי שיפור לשפר את הרווחיות של החברה.

בשל אילוצים שונים, ההנהלה החליטה שיהיו רק שני צוותי שיפור.

צוות א' טיפל ברווחיות של הנעלים החומות והשיג שיפור של 5% מההכנסות השנתיות של המוצר.

צוות ב' טיפל ברווחיות של הנעלים האדומות והשיג שיפור של 10% מההכנסות השנתיות של המוצר.

נרכז שוב את הנתונים בטבלה:

קל לראות שלמרות שצוות השיפור שטיפל ברווחיות של הנעלים האדומות השיג שיפור בגובה של 10% מההכנסות השנתיות של המוצר והצוות שטיפל ברווחיות של הנעלים החומות השיג שיפור של 5% מההכנסה בלבד, תרומת שיפור הרווחיות של הנעלים החומות משמעותית הרבה יותר. כמעט אפשר לומר שהשיפור של הרווחיות של הנעלים האדומות הוא זניח.

לכן, הצוות הראשון פעל נכון כאשר ניתח ושיפר את הרווחיות של הנעלים החומות, ואילו להפעיל צוות שיפור על הנעלים האדומות הייתה טעות.

הצוות השני היה צריך לעבוד על המוצר השני ברשימת הפארטו.

סיכום:

עקרון פארטו, או כלל 80-20, מצביע על כך שקרוב ל-20% מהגורמים הפעילים קובעים 80% מהתוצאה.

כלל זה מאפשר לקבוע סדר עדיפות בהתייחסות שלנו לים הנתונים שמונח לפנינו ולטפל בגורמים העיקריים (בקירוב 20% מכלל הגורמים) ולהשפיע על התוצאה בצורה מהותית.

בדוגמה ראינו כיצד הקצאת משאבים נכונה (במקרה הזה הקצאה של צוותי השיפור) תיתן תמורה גבוהה יותר בזמן קצר יותר.