מדוע משתלם להיות ישרים והוגנים גם כשזה עולה כסף?

בסיום תמצאו רשימה של מאמרים בנושאי כסף, ערכים, להיות הגון ולהיות ישר

שאלות ותשובות על ניהול - והפעם: איך לתכנן את המלאי?

לחצו כאן לקישור לסרטון.

לחצו כאן כדי להגיע לערוץ היוטיוב שם תמצאו עוד עשרות סרטונים שיעניינו אתכם.

מדוע אני נדרש לנושא היושר? האם אנחנו, ככלל, לא הגונים וישרים כסרגל?

מסתבר שלא.

מיד נדרש לנושא זה וגם נחשוב על המסר הסמוי של המצווה או המשפט: "לפני עיוור לא תיתן מכשול".

מערכה ראשונה

מרים היא מנכ"לית של אחת החברות אתה עבדתי (אני מזכיר שתמיד הפרטים המזהים מדומיינים והסיפור אמיתי). לבקשתה קישרתי אותה עם דניאל, מנהל בכיר מומחה בתחום מסוים.

מרים הציעה לו שכר מגוחך ואמרה שאינה יכולה לשלם יותר. מאחר ומרים התרשמה מאד מהידע שיש לדניאל, היא הציעה לו בונוס בעתיד.

דניאל דחה את ההצעה ובשיחה ביני ובין מרים תמכתי בו. ציינתי שאי אפשר לסמוך על מה שישולם או לא ישולם בעתיד ואין זה משנה מה ירשם בהסכם.

מרים הסתכלה עלי ושאלה אם איני מכיר אותה כאישה הגונה ביותר.

שתקתי.

מאד הערכתי את מרים, אך יחד עם זאת, ידעתי שבשעת מבחן מרבית האנשים נכשלים. חששתי שגם מרים תכשל ולא תעמוד בהבטחתה לשלם בונוס בעתיד.

נושא העסקתו של דניאל ירד מהפרק, אך מרים בחרה שוב ושוב להתייעץ עם דניאל ולא עלה על דעתה שנכון והוגן יהיה לתגמל אותו.

מבחינתי זה היה סימן שאלה ראשון בנושא ההגינות שלה.

מערכה שניה

האם אתם זוכרים שאם במערכה הראשונה מופיע אקדח, אז במערכה השלישית מישהו מת?

רגע לפני שנגיע למערכה השלישית, נבחן כמה הכללות.

כשהתחלתי את התפקיד השני שלי כמנכ"ל, עוזי גרנות, שהיה היו"ר של החברה הציג לי את הכללים הנהוגים.

אחד הכללים היה שעל כל צ'ק נדרשות שתי חתימות.

"אתה יודע מדוע?" שאל עוזי רטורית, והמשיך, "כי יותר קשה לרמות בשניים".

כלומר, לא בלתי אפשרי לרמות, אבל יותר קשה.

כדי להתקבל לתפקיד המנכ"ל עברתי שורה של בחינות וראיונות. אילו היה לגרנות חשד הקל שבקלים באשר ליושרי, הוא לא היה קולט אותי לתפקיד המנכ"ל.

ואף על פי כן הוא טרח להדגיש בפני את הכלל הנ"ל.

סביר להניח, שעוזי גרנות, ידע שבשעת מבחן, גם אנשים שנראים ישרים, עלולים לחטוא.

בפתח הספר האמת על באמת, דן אריאלי (Dan Ariely) מצטט את גראוצ'ו מרקס:

"יש דרך אחת לגלות אם אדם הוא הגון – לשאול אותו. אם הוא עונה "כן" סימן שהוא רמאי".

כלומר, גראוצ'ו מרקס חושב שאין אנשים הגונים ואריאלי מצטט אות בפתח ספרו האמת על באמת.

וכך כותב אריאלי בספר הנ"ל: "...ככל שהמרחק בין הפעולות שלנו למעשה הרמאות, כך קל יותר לשחקני גולף, כמו לכל אחד אחר על פני כדור הארץ, לרמות.

בנוסף, עושה רושם ששחקני גולף, בדומה להרבה אנשים אחרים, ניחנים ביכולת לרמות ובה בעת לחשוב על עצמם כעל אנשים הגונים.

ומה למדנו על רמאויות של אנשי עסקים? כשהחוקים פתוחים לפרשנות, כשיש אזורים אפורים וכשמאפשרים לאנשים להעריך ולדרג בעצמם את התפקוד שלהם – אפילו משחקים מכובדים כמו גולף עלולים להפוך למלכודת לרמאות" (שם עמ' 72).

סיכום עד כאן

מה שכתבתי למעלה, לא היה להצדיק רמאות או היעדר הוגנות, אלא להצדיק את ההכרח להיות ערניים כלפי עצמנו וכלפי זולתנו. בפרט בעת שאנו עושים עסקים.

מערכה שלישית

במערכה השלישית גיליתי, ממש במקרה, שמרים (המנכ"לית מהמערכה הראשונה) שיקרה לספקית חיצונית שעבדה אתה. ספקית שהאמינה בתום לב שמרים היא מנהלת ישרה.

התגלית הגיעה אלי ממש באקראי אבל זה הספיק לי להפסיק את עבודתי עם מרים.

אני משוכנע שאם תשאלו את מרים, היא תנסה לשכנע אתכם, כפי שבטח שכנעה את עצמה – שלא נפל רבב בהתנהגותה.

אנשים נופלים בקלות במלכודת הרמאות (כפי שאריאלי מגדיר זאת) כשהם צריכים לשלם ובפרט " כשהחוקים פתוחים לפרשנות, כשיש אזורים אפורים" (מתוך הציטוט למעלה).

האקדח שהופיע במערכה הראשונה ירה במערכה השלישית.

או החשש שמרים לא תעמוד בפיתוי הכספי ולא תשמור על הוגנות ויושר התממש.

אם זה כל כך נפוץ – מדוע משתלם להיות ישרים?

פרופ' דן אריאלי כותב בספריו שבצד הערכי נמצא הדימוי העצמי שלנו כאנשים הגונים.

אלא שאנחנו מתחילים לרמות בקטן, מוצאים צידוק להתנהגותנו. צידוק שנועד לא לפגוע בדימוי העצמי שלנו, ומטפסים עוד מדרגה ברמאות.

מיד אתייחס לצד הערכי ולעולם הערכים שלנו כחברה עסקית או כאנשים.

בשלב הראשון בואו נתמקד בפן התועלתני, הכספי:

סחטנות. רן התלונן באזני שאמנון, אחד מהעובדים, גונב ממנו כל הזמן. שאלתי מדוע אינו מפטר אותו ורן השיב שאינו יכול.
אמנון הוא עובד ותיק והוא יודע שבעבר רן עבד בשחור והיו עסקאות במזומן שרן לא שילם עליהן מס הכנסה. רן חשש שאם יפטר את אמנון אז הוא ילשין עליו למס הכנסה.
אני ממליץ לשלם מס הכנסה ביושר.
לוקחים דוגמה וגונבים מהחברה. בחברה מסוימת השיגו לאורך זמן מימון מהמדינה בדרך של רמיה. כל העובדים גויסו לבצע רישום שעות שקרי כדי שניתן יהיה להגיש דוחות כוזבים.
מבחינת העובדים אם החברה גונבת מהמדינה בעזרתם – אז להם מותר לגנוב מהחברה. וכך הם עשו.
באופן חריג הרבה עובדים לקחו שם חלק בגניבות. הן היו חצי גלויות. רבים דיברו על כך "שלוקחים" מהחברה. שימו לב: "לוקחים" לא "גונבים". זה היה סוד גלוי.
אין סודות: "בשר שתוקפו פג נארז מחדש בחשאי במפעל זוגלובק".
"הבשר המשמש לאריזת נקניקים ונקניקיות הוצא באישון לילה ממקררי המפעל בשלומי ונארז לשימוש חוזר" (אתר וואלה. 7/1/2001) זהו כתם שיהיה לנצח על מצחה של זוגלובק.
מה המשמעות של "נארז בחשאי".
מי ארז אותו בחשאי? המנכ"ל? הבעלים?
הרי היו מעורבים בכך עובדים. איזה מסר זה לעובדים? האם ההנהלה באמת חשבה שהמעשה יישמר בסוד?
די בעובד אחד ממורמר או סתם עובד שמספר חוויות במפגש חברים בערב שבת, כדי ש"הסוד" יתפשט ויגיע למשרד הבריאות, לעיתונות או לצרכנים כועסים.
אני מעריך שעלות הנזק הישיר והנזק התדמיתי לזוגלובק היתה גבוהה לאין ערוך מהרווח במעשה הרמייה.
אני מכיר עוד דוגמאות ואני מאמין שגם אתם מכירים.

הטעיית הצרכנים

קיים סוג נוסף של חוסר הוגנות ובמידה מסוימת גם חוסר יושר. אמנם לא מדובר בגניבה או רמאות לשמה, אך קשה להגדיר הטעיית צרכנים כיושרה גם כאשר היא מותרת על פי התקן.

דוגמה אחת מני רבות שכולנו פוגשים, קשורה ללחם שיפון.

26.2 1

מאפיית אחדות מוכרת לנו לחם שיפון כהה ובאותיות מעט קטנות יותר כתוב "לחם שיפון פרוס" וגם "שיפון של פעם".

ורק באותיות מאד קטנות כתוב ש-66% ממשקל הקמחים הוא קמח חיטה כהה ורק 34% ממשקל הקמחים הוא קמח שיפון:

26.2 2

בדקתי פעם את הנושא ולמדתי כי התקן התקף הוא ת"י (תקן ישראלי) מספר 1145 לסימון מזון ארוז מראש. תקן זה מתיר לרשום "שם מקובל" ("כינוי הניתן למזון, לרבות שם דמיוני, כגון שם מסחרי או שם מותג ודומיהם") - למשל "לחם שיפון" - ובתנאי שברשימת הרכיבים יציינו מהו שיעור קמח השיפון מתוך סך כל הקמחים.

אז יש כאן הטעיית הצרכנים אבל היא מותרת על פי התקן. כל עוד הצרכנים יהיו אדישים ויאפשרו זאת, ההטעיה הזו תמשך וגם הטעיות אחרות.

לפני עיוור לא תיתן מכשול

הפסוק הזה מופיע לראשונה בספר ויקרא (פרק י"ט, פסוק י"ד) כמצווה. עם השנים הפרשנות הלכה והתרחבה.

בתי המשפט היום נותנים לפסוק הזה פרשנות רחבה. באחד המקרים בית המשפט העליון הורה על שחרור ממעצר של אדם שסוכן משטרתי שכנעו למכור לו סם, בנימוק שהמשטרה שמה למעשה מכשול לפני עיוור כאשר הכשילה את העורר שהיה בתחילתו של הליך גמילה (לחצו כאן לקישור).

כלומר בית המשפט ער לחולשה של אנשים ומטיל אחריות על הממסד.

והתייחסות דומה מכיוון אחר:

חנן היה מנהל ביטחון בחברות גדולות ולפני כן עבד בתפקיד בכיר באחד מגופי הביטחון. חנן אמר לי לא פעם, שכאשר הגניבה ממקום העבודה היא קלה והעובדים אינם גונבים, אז הם מלאכים ולא אנשים. "לך תראה את הברגים בשכמות שלהם" הוא נהג לומר לי, "הם רק פירקו לרגע את כנפי המלאכים".

זו אולי אמירה קיצונית, אבל כאשר החברה אינה נוהגת ביושר ואפילו גונבת בעצמה - בפועל היא נותנת הרשאה לעובדים לגנוב ממנה.

ערכים

עד כאן המאמר עסק בתועלת הכספית שמביא לנו היושר. אבל קיים גם הצד הערכי. למרות הקושי להתמודד עם פיתויים כולנו, או רובנו, מעדיפים לעבוד בארגונים ערכיים.

נושא הערכים מופיע במספר מאמרים בבלוג, למשל במאמר: "כיצד לזהות את הערכים של החברה שלך ומדוע הם חשובים?". במאמר הזה ציטטתי שני אייקונים, מנהלים חשובים שהצליחו מאד.

הראשון הוא מורטון מנדל (Morton Mandel) שהיה המנכ"ל ויחד עם שני אחיו המייסד של חברת פרמייר אינדסטריאל קורפוריישן. מנדל הקפיד לגייס מנהלים תוך בחינה קפדנית של הערכים שלהם.

בספרו "הסוד טמון באנשים" הוא מתאר כיצד בחר מנהלים שיתאימו לערכים החשובים בעיניו (שהם ככל הנראה הערכים שלו עצמו): "...בסופו של דבר כל האינטליגנציה שבעולם לא תעזור לאדם שנעדר יושרה בסיסית ואינו מגלה אכפתיות כלפי בני אדם אחרים. אני מחפש יושר, הגינות, כבוד, טוב לב, נדיבות והתחשבות.

והשני הוא ג'ק וולץ' (Jack Welch) שהיה היו"ר והמנכ"ל של GE במשך עשרים שנה.

כך הוא כותב בספר להוביל ולנצח: "...הצהרת משימה טובה וערכים טובים, הם כל כך מציאותיים עד שהם מכים בכם בממשיותם. ההצהרה קובעת לאן פניכם מועדות, והערכים מתארים את צורות ההתנהגות שיובילו אתכם לשם" (שם בעמ' 22).

סיכום והמלצה

כעסקים וכיחידים אנחנו עלולים ליפול בפיתוי לשקר, לגנוב מהמדינה, לא לשלם מס הכנסה וכדומה.

חוסר היושר הזה יחזור אלינו מתישהו כבומרנג והעלות הכספית שלו תהיה הרבה יותר גבוהה מהתועלת שתצמח לנו לכאורה.

גניבה של חברות דורשת, כמעט תמיד, שיתוף פעולה של אנשים נוספים. לפעמים כמה עובדים ולפעמים רק החשב או מנהל הכספים.

בכל מקום בו מעורב יותר מאדם אחד בגניבה הסיכוי שהיא תתגלה גבוה יותר. או שהעובדים השותפים יגנבו בעצמם מהחברה.

ידוע לי מקרה בו שלושה שותפים גנבו בכל לילה שק סוכר ושק שומשום לאורך שנים. בסופו של דבר הם רבו ביניהם והמעשה התגלה.

כמו שאמר לי עוזי גרנות כשקיבל אותי לתפקיד מנכ"ל: על כל צ'ק נדרשות שתי חתימות כי בשניים יותר קשה לרמות (יותר קשה אך לא בלתי אפשרי).

פרט לנזק הכספי, קיים נזק ערכי.

בשורה התחתונה, כולנו, או מרביתנו, מעדיפים לעבוד במקום ערכי. מקום שהיושר הוא אחד הערכים המובילים.

מורטון מנדל כתב: "...בסופו של דבר כל האינטליגנציה שבעולם לא תעזור לאדם שנעדר יושרה בסיסית ואינו מגלה אכפתיות כלפי בני אדם אחרים. אני מחפש יושר, הגינות, כבוד, טוב לב, נדיבות והתחשבות".

וג'ק וולץ כתב בספרו: "... הצהרת משימה טובה וערכים טובים, הם כל כך מציאותיים עד שהם מכים בכם בממשיותם. ההצהרה קובעת לאן פניכם מועדות, והערכים מתארים את צורות ההתנהגות שיובילו אתכם לשם".