בסיום תמצאו רשימת מאמרים קודמים שפרסמתי בנושאי מדידה ומדדים.
במאמרים מהעבר שעסקו בנושא זהה או דומה, נקודת המבט הייתה שונה וכך גם התוכן.
המלצות מועילות למנהלים - והפעם: איך נקבע את כמות החומרים שנרכוש בכל הזמנה מספקים? ומדוע זה חשוב לנו?
מהם מבחני המיצ"ב ועל מה הסערה
בשבועות האחרונים חזרו לכותרות מבחני המיצ"ב והוויכוח סביב פרסום התוצאות.
האזנתי לפרק בנושא זה בפודקאסט "אחד ביום" של N12, והוא הזכיר לי עד כמה מדידה יכולה להיות כלי חשוב לשיפור – אבל גם עד כמה היא עלולה להפוך לכלי שמייצר עיוותים כאשר המטרה עוברת מ"שיפור" ל"להיראות טוב".
מבחני המיצ"ב נולדו כדי למדוד ולהשוות את רמת ההישגים במערכת החינוך.
בהמשך, בעקבות חוק חופש המידע, החלו לפרסם את תוצאות המבחנים בבתי הספר השונים לציבור הרחב.
כאשר הנתונים הפכו פומביים, נוצרו גם השלכות שלא היו חלק מהמטרה המקורית.
אזורים ובתי ספר עם ציונים גבוהים הפכו לנחשקים יותר, ובמקרים מסוימים אף השפיעו על מחירי הדיור ועל הביקוש למגורים באזורי רישום מסוימים.
למידה או מדידה?
לאט, לאט, כפי שתואר גם בפודקאסט, חלק ממערכת החינוך החלה "לעבוד בשביל הציון".
פחות בשביל הלמידה ויותר בשביל המדידה.
היו טענות על הכנה ממוקדת למבחנים.
היא שמועות שבתי ספר המליצו לתלמידים חלשים לא להגיע לבית הספר ביום של המבחנים.
ולעיתים אפילו ניסיונות לעוות את התמונה כדי להציג הישגים טובים יותר.
בשנת 2013 שי פירון עצר לשנה את מבחני המיצ"ב החיצוניים והקים ועדה לבחינת מתווה חדש למדידה והערכה.
הוא טען שהמערכת החלה לעסוק יותר מדי בציונים ופחות מדי בלמידה עצמה.
ראו כתבה בדה מרקר בה מצוטט שר החינוך שי פירון: "מבחני המיצ"ב במתכונתם הנוכחית הם הרס מערכת החינוך".
הסיפור הזה אינו שייך רק למערכת החינוך.
הוא קיים כמעט בכל ארגון עסקי.
המדידה היא תנאי לשיפור – בתנאי שהיא משקפת את המציאות
אי אפשר להשתפר בלי למדוד.
כאשר איננו מודדים, אנחנו פועלים לפי תחושות בטן, הערכות או רעש רגעי.
השיפור הופך לאקראי ולא יציב.
כתבתי בעבר על החשיבות של מדידה מדויקת ושל שיפור מתמיד.
אבל המדידה חייבת לשקף את המציאות.
ברגע שאנחנו מתחילים "להנדס" נתונים כדי להיראות טוב – איבדנו את הכלי החשוב ביותר שלנו לשיפור.
מדד OEE – דוגמה קלאסית למדידה אמיתית או "מהונדסת"
אחד המדדים הטובים ביותר לשיפור יעילות הייצור הוא מדד OEE (Overall Equipment Effectiveness).
מדד ה־OEE מודד את היעילות האמיתית של קו הייצור.
הוא כולל הכול:
- תקלות,
- עצירות,
- החלפות מוצר,
- כיוונים,
- ירידה במהירות,
- פסילות,
- ואפילו עצירות בגלל ארוחות עובדים.
העוצמה של המדד היא בכך שהוא משקף את המציאות כפי שהיא.
ראו קישור לשני מאמרים חשובים שכתבתי בנושא זה:
מדדOEE: שיפור היעילות במטרה לעמוד במועדי האספקה.
הגדלת התפוקה והיעילות בעזרת מדד OEE.
הבעיה מתחילה כאשר ארגונים רוצים להציג ציון גבוה.
ואז מתחיל "הנדוס הנתונים".
יש חברות שמחליטות להוציא מהחישוב סוגים מסוימים של הפסקות ביצור:
- תקלות,
- עצירות,
- ארוחות,
- חוסר עובדים,
- המתנה לחומרי גלם.
פתאום ה-OEE נראה מצוין.
אבל בפועל הקו עדיין לא עובד.
הלקוחות עדיין מחכים.
והחברה עדיין מפסידה כסף.
הארגון מקבל ציון גבוה, אבל מאבד את היכולת להבין היכן באמת נמצאות נקודות התורפה שלו.
היכן ההזדמנות ליצור שיפור.
זה בדיוק מה שקרה בחלק ממבחני המיצ"ב.
המדד הפך למטרה בפני עצמה.
גם בארגוני שירות אפשר לעוות מדדים
התופעה הזו אינה ייחודית לייצור.
ניקח לדוגמה מוקד שירות לקוחות.
אם מודדים רק "משך שיחה ממוצע", המוקדנים ילמדו מהר מאוד לקצר שיחות.
איך מקצרים שיחות?
- מעבירים מהר ללקוח הבא,
- מסיימים בלי לפתור את הבעיה,
- מבקשים מהלקוח "תחזור אלינו",
- או מעבירים למחלקה אחרת.
התוצאה:
המדד נראה מצוין.
אבל הלקוחות כועסים יותר, חוזרים שוב ושוב, ושביעות הרצון נפגעת.
לכן חייבים לבחור מדדים רלוונטיים שמשקפים את המציאות האמיתית ולא רק מספר יפה בדוח.
כשהמדד הופך למטרה – מתחילה הבעיה
הכלכלן הבריטי צ'רלס גודהארט ניסח זאת היטב במה שמוכר כ"חוק גודהארט":
"כאשר מדד הופך למטרה, הוא מפסיק להיות מדד טוב."
זה קורה בבתי ספר.
זה קורה במפעלים.
זה קורה במוקדי שירות.
וזה קורה גם אצל מנהלים.
ברגע שהמטרה הופכת "להציג KPI יפה", מתחילים להסתיר בעיות במקום לפתור אותן.
מדדים רלוונטיים – ולא הרבה מדדים
עוד טעות נפוצה היא מדידת יתר.
ארגונים מודדים עשרות KPI's.
לדוגמה,
- זמני תגובה,
- תפוקות,
- ניצולת,
- איכות,
- עלויות,
- שעות עבודה,
- זמני אספקה,
- אחוזי הצלחה,
- ועוד ועוד.
אבל חלק מהמדדים אינם תורמים דבר לשיפור.
לפעמים הם אפילו יוצרים רעש שמסתיר את הבעיה האמיתית.
מדידה טובה צריכה להיות:
- פשוטה,
- ברורה,
- אמינה,
- רלוונטית,
- ובעיקר כזו שמובילה לפעולות שיפור.
לא לדוחות יפים.
סיכום והמלצה
מדידה היא אחד הכלים החשובים ביותר לניהול ולשיפור.
בלי מדידה לא נוכל להשתפר לאורך זמן.
לא במערכת החינוך, לא במפעל ולא בארגון שירות.
אבל המדידה חייבת להיות אמינה.
ברגע שאנחנו מתחילים "להנדס" נתונים כדי להיראות טוב – אנחנו אולי משפרים את הציון, אבל פוגעים ביכולת שלנו להבין את המציאות ולשפר אותה.
לכן ההמלצה שלי פשוטה:
- לבחור ולמדוד רק מדדים רלוונטיים,
- למדוד את המציאות כפי שהיא,
- לא להסתיר תקלות, בזבוזים או חולשות.
הנתונים אינם אויב,
הם המראה שלנו.
וכמו כל מראה – אם נשבור אותה, לא נהפוך ליפים יותר.
רשימת מאמרים קודמים שפרסמתי בנושאי מדידה ומדדים
- מדוע כדאי לנו למדוד ואיך להטמיע תרבות של מדידה? פורסם בשנת 2017
- איך ליצור שיפור בעזרת מדידה? פורסם בשנת 2017
- כיצד לעשות קאיזן בצעדים קטנים? פורסם בשנת 2019
- המדדים שחשובים לניהול עסק – חלק ראשון, המדדים שהמנכ"ל בוחן באופן תדיר בסיום תמצאו קישור לכל שבעת הפרקים של הסדרה. פורסם בשנת 2023
- המדידה היא תנאי לשיפור – בתנאי שמודדים רק את המדדים החשובים פורסם בשנת 2024
- למה חברות מצליחות ועולות למרות חוסר המדידה ולמרות ניהול לא מיטבי – קשרים ושוק חזק – מאת דובי שור. פורסם בשנת 2025.
- מדדים שלא מודדים כלום: מתי KPI הופך ממדד לכלי שמסיט את המטרה פורסם בשנת 2025
- יעדים משתנים: איך להגדיר יעדים שמתעדכנים עם השינויים של המציאות? פורסם בשנת 2025
