מה המנהלים יכולים ללמוד ממשחק הכדורסל?

בסיום המאמר תמצאו רשימת קישורים למאמרים מהבלוג בנושאי ניהול עובדים.

הבנות שלי משחקות כדורסל בנבחרת הנערות של מעגן מיכאל. כשהתחילה העונה, הקבוצה נחלה הפסד אחרי הפסד. פה ושם היה ניצחון בודד על קבוצה חלשה במיוחד. ההפסדים היו צורבים, בפער של עשרות נקודות.

ואז אחרי כחודשיים או שלושה, הן התחילו לנצח. אבל בענק. ניצחו משחק אחרי משחק ובדרך כלל בהפרש נקודות גדול.

מה גרם למהפך?

הנבחרת לא השתנתה, אותן השחקניות, גם הקבוצות המתחרות לא השתנו. השינוי היחיד היה המאמן שהוחלף. עמית נכנס לאמן את הקבוצה. המשחק התנהל במהירות, הרבה מאד מסירות וקליעות לסל. השחקניות פרחו, הן הניעו את הכדור במהירות, חטפו כדורים והרבו לקלוע (ראו קישור). במשחקים, עמית עמד על הקו וניהל את המשחק בחוכמה רבה.

באימונים הוא לימד טכניקות ומה שנדרש. אך בעיקר בנה אצלן את הידיעה שמעכשיו הן מנצחות. הוא בנה מוטיבציה.

המאמן כמנהל

המאמן הוא בעצם מנהל. יש לו מטרה, משאבים ושחקנים שהם המשאב האנושי.
הוא לא יכול להצליח בלי לרתום את השחקנים למטרה ובלי שהם יפעלו במקצועיות.
השחקנים עושים את העבודה. המאמן מנהל אותם.
באימונים, המאמן-מנהל מקנה מקצועיות ומחדיר אמונה ביכולת לנצח.

המטרה היא לנצח במשחקים, המשחקים קצרים, כשעה וחצי ובסיום ברור אם יש ניצחון או הפסד.
במשחק ברור שמי שמיצר את התוצאה הן השחקניות שעל המגרש והמאמן שמניע ומנהל אותן.
מנהל של עסק יכול לפעמים למשוך קצת זמן עד שיהיה ברור האם העסק מצליח או לא. המאמן כמנהל נמצא תחת זכוכית מגדלת, התוצאה ברורה וחד משמעית והוא צריך ליצר ניצחון.
מאמן טוב יודע לשמור על קור רוח, להגיב בחוכמה למצבים המשתנים ולהחדיר אמונה בשחקנים.

במה שונה המציאות של השחקנים מזו של העובדים?

מנהלים רבים לא רואים צורך לרתום את העובדים שלהם להשגת המטרה. יש מנהלים שמזלזלים בעובדים ומתייחסים אליהם רק כמכונה אנושית שמזיזה ידיים. לא כאנשים חושבים שניתן לטפח את המוטיבציה שלהם, לתת להם אחריות ולקבל תמורה.

במרבית החברות שאני פוגש, העובדים וחלק גדול מהמנהלים, אינם מכירים את המטרה של החברה ואינם מכירים את התוצאה. רק מתי מעט מהמנהלים מבינים את היתרון של השקיפות. של הגדרת מטרה ברורה וידועה לעובדים ושיתוף בתוצאות.

קשה לרתום עובדים שנמצאים באפילה ואינם יודעים האם החברה מצליחה או לא ועד כמה היא מצליחה.

השחקנים, לעומת זאת רואים כל הזמן את התוצאה, היא כתובה על לוח התוצאות וגם הזמן שנותר עד סיום הרבע והשניות של כל התקפה. הכל ידוע. השחקנים פועלים במרחב שקוף לגמרי. בלי סודות. יותר קל לרתום שחקנים שנמצאים על המגרש והמידע נגיש להם.

יש גם מאמנים-מנהלים גרועים

המאמן שקדם לעמית היה מאמן חלש. אבל הוא לא היה גרוע.

לפני שבועיים הנערות של מעגן מיכאל שיחקו מול הנערות של גבעת הרקפות (שם בדוי).
בסיבוב הקודם הקבוצה של גבעת הרקפות ניצחה בהפרש מאד גדול. הפעם, הנערות של מעגן מיכאל ידעו שהן ינצחו למרות שהמשחק היה בגבעת הרקפות.

הנערות של מעגן מיכאל הובילו לכל אורך המשחק ובסיום ניצחו. ראו את התמונה להלן:

Screenshot 2022 02 06 183015

דני (שם בדוי) המאמן של גבעת הרקפות לא יכול היה לשאת את ההפסד. הוא צעק על השחקניות, ביזה והעליב אותן. בכל פעם שאחת השחקניות עשתה טעות הוא העיר לה הערה מעליבה שכל הנוכחים באולם הספורט שמעו.
אנחנו בקהל הבנו ששני המאמנים פועלים לטובתנו. גם עמית וגם דני.
בהפסקת המחצית ובסיום המשחק, דני הריץ את השחקניות הלוך ושוב במעלה הטריבונה של הצופים במה שנראה כעונש על כך שהן הפסידו.
באחת הפעמים שעמית לקח הפסקת תדרוך (Time-Out), דני, המאמן של גבעת הרקפות סובב את הגב לשחקניות והתרחק תוך שהוא מנופף בידיו ומשמיע קולות משונים. אחת השחקניות לקחה יוזמה וכינסה מיד את כל הקבוצה לתדרוך.

כפי שניתן לראות בתמונה למעלה, בתוצאה הסופית הפרש הנקודות היה קטן ובכלל קלעו מעט סלים. היה משחק לא קל.
לו דני היה מנהל המשחק בקור רוח ומעודד את השחקניות, אולי לא היינו מנצחים.

האם אתם מכירים מנהלים כמו דני?

האם פגשתם מנהלים שפועלים כמו דני? מנהלים שצועקים על העובדים שלהם, בזים להם ומעליבים אותם?

אני פגשתי. האמת שמעט מנכ"לים נוהגים כך. זו יותר התנהגות של מנהלי הביניים.

אגב, תמיד תהיה למנהלים כאלו הצדקה מושלמת להתנהגותם. בדרך כלל היא קשורה לעובדים: "הם לא בסדר...".

מנהלים שפועלים תחת לחץ מרשים לעצמם לפרוק את המתח על העובדים שלהם.

אני מאמין שדני, המאמן של הנערות מגבעת הרקפות בטוח שהוא פועל נכון. שככה נכון לנהל וכך מחדירים מוטיבציה. שפחד הוא המניע הטוב ביותר לפעולה. אבל, בשעה שהוא צעק על השחקניות וביזה אותן, היו הורים של הנערות בקהל.

או שההתנהגות הזו מקובלת עליהם, או שהם לא מוצאים אוזן קשבת בקרב הנהלת המועדון.

אני מעריך שאם הקבוצה של גבעת הרקפות הייתה מפסידה בכל המשחקים, ההנהלה הייתה מחליפה את דני מזמן. אבל אם הוא רק צועק על השחקניות ומבזה אותן – אז לא נורא. הוא יכול להמשיך.

זו בדיוק התמונה גם בחברות. כולם מכירים את המנהלים שצועקים על העובדים.

במציאות הזו, יש כמה אפשרויות:

גם המנכ"ל צועק על כפיפיו ועל העובדים.

המנכ"ל לא רואה בעיה שהמנהלים תחתיו נוהגים כך.

או שכולם עוצמים עיניים, כי פוחדים מהמנהלים שצועקים על העובדים.

קשה לי לדמיין עובדים שהמנהל שלהם צועק עליהם והם חדורי מוטיבציה.

במשחק הכדורסל, למרות הכל, הנערות של גבעת הרקפות גילו מוטיבציה ורוח לחימה. להבדיל ממקומות עבודה, הן ידעו בדיוק מה התוצאה, כל הנתונים היו גלויים בפניהן וגם המטרה ידועה. הן יכלו להתעלם במידת מה מההתנהגות של המאמן שלהן, להתמקד במטרה ולגלות רוח לחימה. אלא שרוח הלחימה של שחקניות בלי מאמן-מנהל לא הספיקה בשביל להשיג ניצחון.

העובדים שצועקים עליהם חיים באפילה. אין להם מידע על התוצאות העסקיות ועל הצלחתה של החברה. הסביבה בה הם פועלים עובדת נגד המוטיבציה שלהם.

סיכום והמלצה

משחק הכדורסל הוא חברה עסקית בזעיר אנפין. המאמן שפועל כמנהל נמצא כל הזמן תחת זכוכית מגדלת. כל משחק הוא ניצחון או הפסד. הוא חייב להוביל את הקבוצה שלו לניצחונות. בשונה מהרבה עסקים, ברור למאמן שעל המגרש פועלות השחקניות והוא חייב לרתום אותן למטרה. חייב להחדיר בהן מוטיבציה. ללמד אותן ולאמן אותן.

בשונה ממרבית העסקים, השחקניות מכירות את הנתונים. הן יודעות בדיוק מה התוצאה, האם הן מנצחות או מפסידות. הן גם מכירות את הסביבה העסקית. קרי: את הליגה. איזה קבוצה ניצחה ואיזה הפסידה ומה המיקום בטבלה של כל קבוצה.

המלצה: אם אתם מנהלים שרוצים להצליח, תפעלו כמו עמית ולא כמו דני.

ג'ק וולץ' (Jack Wekch), שהיה מנכ"ל ויו"ר של חברת ג'נרל אלקטריק במשך עשרים שנה,  כותב בספרו להוביל ולנצח שתחתיו היו שמונה מנהלים. הוא עצמו ניהל ישירות שמונה אנשים בחברה של מאות אלפי עובדים.

אני מניח שגם אתם מנהלים ישירות מספר דומה של אנשים, אולי קצת יותר. לא אמורה להיות לכם בעיה לעבוד כמו עמית. לנהל מקרוב את הכפיפים שלכם, ללמד אותם, לאמן אותם, להעיר להם, להחמיא להם, לשתף אותם ולוודא שהם מחוברים למטרה החברה ומכירים את הנתונים.

שאלת סקר חשובה

האם בארגון שלך נהוג לשתף את העובדים במידע ובידע?

שחקניות הכדורסל, נמצאות על המגרש כל הזמן. הן מחויבות לניצחון.
המחויבות הזו מושגת בעזרת כמה כלים. אחד מהם הוא השיתוף במידע. הן יודעות כל הזמן, את התוצאה, את "הנתונים העסקיים", הן רואות כל הזמן את מסגרות הזמן והן מכירות את טבלת הליגה.

מרבית העובדים חיים באפילה. מרביתם לא "נמצאים על המגרש" בהקשר של השגת המטרה של החברה.

שיתוף המידע הוא כלי חשוב מאד.

כיצד פועלים בחברה בה את או אתה עובדים?

אני מזמין אותך לצפות בתוצאות ההצבעה שהייתה עד כה ולהצביע בסקר.

מאמרים נוספים בנושא ניהול וגם התייחסות למשחק הכדורסל

  1. שני קצרים על ניהול עובדים ועל חוק שעות עבודה ומנוחה פורסם בשנת 2014
  2. עד כמה באמת יכולים מנהלים לשפר את היכולות של העובדים? פורסם בשנת 2019
  3. מדוע חשובה גאוות יחידה במקום העבודה ואיך לבנות אותה? פורסם בשנת 2020
  4. מהן המיומנויות החשובות למנכ"לים מצליחים – מה חושבים המנכ"לים ומה חושבים אחרים? פורסם בשנת 2020
  5. תפקידו של המנהל מועצם בימי הקורונה פורסם בשנת 2020

קבלו מאמרים חדשים ישירות למייל

הצטרפו ליותר מ-5,300 מנהלים ומנהלות שכבר מנויים וקבלו מאמר מקצועי חדש ומקורי בכל שבוע.

זאב רונן

בעל ניסיון ארוך ועשיר בניהול של חברות ויחידות עסקיות בארץ ובעולם ובהקמת מיזמים. התמחותי הייחודית היא בהגדלת הרווח הנקי בחברות ובביצוע מהפכים ותפניות בחברות שהיו על סף פשיטת רגל, ובהעברתן לרווחיות.

אתר: business-excellence.co.il כתובת דוא"ל: zeev.ronen@business-excellence.co.il
2 תגובות

מאמן כדור סל מקבל היזון על מעשיו מיד ועל המגרש, אי אפשר להתעלם מהדך לניצחון, הדרך לנצחון לא פחות חשובה מהניצחון עצמו.
במפעל התוצאות מגיעות לפעמים מהר ולפעמים לאט , על המנהל והעובדים להיות רגישים להתפתחות ולהגיב בהתאם, אין ספק וגם ראיתי זאת במו עיני יותר מפעם אחת שכאשר יש יחס לא טוב לעובדים(צעקות ועונשים במקום הכלה והדרכה) העובדים מתעלמים מהנזק הנוצר ונותנים לו להצטבר

היי דובי,
ממש נכון. בעסקים, ובעיקר בחברות גדולות קשה לזהות מיד את הנזק ובעיקר את שורשיו.
תודה

שתף/י את דעתך

מצוינות בעסקים - בפייסבוק

תגובות אחרונות בבלוג

[url=https://mexicanonlinepharmacyhq.com/]indian pharmacy online[/url] safe online pharmacies in canada
Aaronzot /
19-05-2022
[url=https://mexicanonlinepharmacyhq.com/]reputable online pharmacies no prescription requied[/url] india drugs online
Aaronzot /
19-05-2022