מה בין אסרטיביות וסמכותנות?
"אני מתפשר ומתפשר עד שאני משיג את מה שאני רוצה". האמירה הזו מיוחסת ללוי אשכול, ראש הממשלה השלישי. זו אמירה שנונה ומאחוריה, ככל הנראה, עמד מנהיג שלא היה מאד אסרטיבי. הוא מונה כראש ממשלה בלחצו של בן גוריון. אולי כי האחרון האמין שאשכול יהיה עושה דברו, אבל כשנה לאחר מכן אשכול נכנס לעימות חריף מול בן גוריון ולא וויתר. אשכול היה ראש הממשלה בשנים 1963 עד 1969. בשנת 1967, בתקופה המתוחה ערב מלחמת ששת הימים הוא לא הישרה ביטחון על הציבור. מעידה קטנה במהלך נאום שנשא לאומה יצרה לחץ ציבורי גדול מאד והוא נאלץ להקים ממשלת אחדות ולמנות את משה דיין לשר הביטחון.
הנה כי כן, אנחנו רואים מנהיג שלמרות כישרונו הרב לא הצליח להשרות ביטחון על העם. מה היה חסר בו?
מנהלים שמתקשים לקבל החלטה
אני מניח שאתם מכירים מנהלים שמתקשים לקבל החלטות. בדרך כלל הם אנשים טובים. הם יאצילו סמכויות למנהלים תחתם, אבל לא ימדדו אותם ולא ידרשו מהם לעמוד ביעדים. הם יתקשו להכריע בקונפליקטים וישלימו עם עמימות תחתם. הקושי הגדול מתחיל כאשר כפיפים שלהם יהיו אנשים חזקים שלא יתיישרו עם המטרות של החברה ועלולים לפעול לכיוונים מנוגדים. מנהלים כאלו נתפסים כחלשים ותחתם עלולים להתפתח איים של חוסר משמעת ואי הקפדה על נהלי החברה. הם גם מתקשים לפטר בעלי תפקידים שאינם מתאימים לתפקידם.
אבל, על פי רוב, מנהלים שאינם אסרטיביים, שמתקשים לקבל החלטה, לחתוך ולפטר, מודעים היטב למציאות ומכירים בחולשות של עצמם. בסופו של דבר, בסבירות גבוהה מאד, תתפתח תחתם חברה בריאה. הם פתוחים לקבל ייעוץ וקשובים לדעות אחרות.
כאשר אני עובד עם מנהלים כאלו, אני יודע שהדרך הטובה ביותר לסייע היא מדידה ומעקב. כלומר, הגדרה של מדדים ויעדים לכל מנהל, קיום של פגישות מעקב בתדירות קבועה, רישום של ההחלטות עם לוח זמנים לביצוע, עם אחראי לכל משימה ומעקב.
מנהלים סמכותניים
בקצה השני של הסקלה נמצאים המנהלים הסמכותניים. בהגדרה במילוג (המילון האינטרנטי) למונח סמכותנות כתוב כך (בין היתר): "משטר סמכותני הוא סוג משטר המתאפיין בפיקוח חברתי הדוק וציפייה מצד האוכלוסייה לציות למשטר, תוך שימוש לעתים קרובות באמצעים מדכאים". אין הגדרה במילוג למונח "מנהל סמכותני", אבל בחיפוש באינטרנט מגיעים לכמה תיאורים דומים אבל בהיבט אישי.
אני אגדיר מנהל סמכותני כמנהל שמסרס כל יוזמה ניהולית תחתיו. בדרך כלל אינו מאציל אחריות אלא מטיל משימות. הוא נותן רשימה ארוכה של משימות למנהלים תחתיו ובודק אותם על ביצוע המשימות ולא על עמידה ביעדים. בנוסף מנהל כזה יהיה בוטה מאד ולא מכבד. חלק מהיעדר הכבוד לכפיפים שלו יכול לבוא לידי ביטוי בזימון ישיבה, להגיע אליה לקראת הסיום ולהתחיל אותה מחדש.
סטיבן קובי (Stephen R. Covey) כותב בספרו "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" (יצא בעברית בהוצאת או עם) על האצלת אחריות. הוא מבדיל בין שני סוגים של האצלת אחריות: "האצלה יכולה להיות משני סוגים: האצלת סמכויות של נער שליח והאצלת אחריות. הסוג הראשון משמעו תלך תביא, ותדווח לי בסיום המשימה".
"האצלת אחריות מתמקדת בתוצאות ולא בשיטות. היא מעניקה לאנשים בחירה חופשית של שיטות ועושה אותם אחראים לתוצאות". ממשיך קובי.
בסיום אני מצרף קישור למאמר המלא שמציג את ההרגל השלישי מהספר של קובי, ודן בהאצלת אחריות.
מנכ"לים שנותנים לכפיפיהם רשימת מטלות ולא יעדים מקטינים אותם. מנהלים בעלי יוזמה, שהתרגלו לחופש פעולה (להשגת היעדים שלהם), יתקשו להסתגל למנכ"ל סמכותני. לא פעם הם יעזבו את החברה, או שיתכנסו לתוך עצמם, יפסיקו ליזום ויהפכו "לראש קטן".
אני חושש שחלק מן הקוראים שיש או היה להם מנהל כזה, בטוחים שאני מתאר כעת אותו באופן אישי וספציפי. אבל לא, יש דמיון רב בין דמויות שונות של מנהלים סמכותניים ואני בניתי תיאור כללי ממספר רב של מנהלים כאלו שפגשתי.
סיפור אישי: מה למדתי על מרצה סמכותני מימי לימודי בטכניון?
אני חושב שזה קרה בשנה השנייה ללימודים. למדתי אז קורס שנקרא "מודלים סטוכסטיים". קורס חובה במקצוע לא פשוט. הפרופסור שהעביר אותו נחשב לקשוח מאד ולא היה מוכן לשום רחש בכיתה.
בלילה לפני מועד המבחן של אמצע הקורס נולדו התאומים הראשונים שלי. הלידה התארכה ונדמה לי שרק ברבע לשבע בבוקר עזבתי את בית החולים. הספקתי להגיע לדירה, להחליף בגדים ומשם לטכניון. חיכיתי למרצה בפתח הכיתה, ודי בחשש סיפרתי לו שהלילה נולדו לי בן ובת ושאלתי האם אוכל להיבחן במועד ב'. הפרופסור הסתכל עלי, עיניו אורו ובחיוך גדול איחל לי מזל טוב ושלח אותי לנוח. מאז ההתיידדנו מאד. הוא היה עוצר אותי בכל פעם שעברתי ליד משרדו לשיחה קצרה. גיליתי אדם אנושי ונעים מאד. הוא היה חסר ביטחון וחש מאוים ע"י עדר הסטודנטים שנכח בכיתה. ההפרעות בכיתה היו קוטעות את חוט המחשבה שלו והוא לא ידע איך לתקשר עם הסטודנטים. ההזדמנות שנקרתה בדרכו ליצור אתי קשר הייתה עבורו ברכה.
מאז בכל פעם שאני פוגש מנהל סמכותני, אני שואל את עצמי מאיזו נקודת חולשה מגיעה הסמכותנות שלו.
ברור לי שהסמכותנות קשורה לחוסר הביטחון של המנהל ביכולתו להוביל את החברה להצלחה. היא קשורה לעיתים לרצון לזכות בכל הנקודות על ההצלחה וכמובן לחוסר מקצועיות בהיבט הניהולי. הבוטות של המנהלים הסמכותניים במערכת היחסים עם הכפיפים שלהם נעלמת בממשקים אחרים.
התוצאה של ניהול סמכותני
בהתחלה התוצאה נראית מצוינת. בפרט כאשר לפני המנהל הסמכותני היה מנהל שהתקשה לקבל החלטות. כעת מתקבלות החלטות במהירות וכולם מיישרים קו. אבל ניהול כזה מסרס את החברה. הוא מדכא יוזמות חיוביות וכאשר המנכ"ל הסמכותני יעשה טעות איש לא יעז לתקן אותו או להצביע על הנזק שעלול להיגרם.
שיקום של חברה אחרי מנכ"ל סמכותני יכול לקחת הרבה זמן. מנהל כזה עלול ליצור נזק גדול לתשתית הניהולית והאנושית של החברה.
מנהל סמכותני בטוח שאינו זקוק לעצות מבחוץ. הוא חושש להיראות חלש אם יקשיב לדעה אחרת.
איזה מנהל עדיף: כזה שמתקשה לקבל החלטות או סמכותני?
הברירה אינה רק בין שני המודלים שהוצגו למעלה, יש גם את דמות המנכ"ל האידיאלית שתכף אציג. אך אם אני צריך להציג העדפה לאחד מהמודלים בשני הקצוות של הרצף הניהולי – המנכ"ל שמתקשה לקבל החלטות עדיף. הוא יגרום פחות נזק, יהיה קשוב לדעות אחרות וכאשר יעשה טעויות (כולנו עושים טעויות מדי פעם), אפשר יהיה לעצור אותו.
מנכ"ל או מנהל סמכותני משאיר אחריו שממה ניהולית. מנהלים בעלי יוזמה וראש גדול אינם יכולים לתפקד תחת מנהל סמכותני ולא ישארו בחברה עם מנהל כזה.
המנהל האידיאלי
המנהל האידיאלי יהיה כזה שעובד עם מדדים ויעדים. הוא מכוון את כפיפיו לעמוד ביעדים שלהם ע"י חקירה של גורמי השורש של הכשלים ויצירה של פעולות מתקנות או תכנית פעולה. המנהל האידיאלי הוא מנהל אסרטיבי מחד וקשוב מאידך. בוודאי שהוא מכבד את זולתו ומבקש לפתח את המנהלים תחתיו.
מאחר ואנחנו לא אנשים מושלמים, דמותו של המנהל האידיאלי תישאר בגדר של מודל תיאורטי. אבל עלינו לשאוף לכיוון המודל הזה ובכל מקרה אני ממליץ להישמר ממנהלים סמכותניים.
סיכום והמלצה
במאמר למעלה הצגתי שני טיפוסי מנהלים בשני הקצוות של הרצף. המנהל שמתקשה לקבל החלטות והמנהל הסמכותני. בקצה אחד נמצא המנהל שמתקשה לקבל החלטות ולהתמודד עם מנהלים תחתיו שמפירים את הוראותיו. בקצה השני נמצא המנהל הסמכותני.
המנהל הסמכותני מקבל החלטות מהירות ולעיתים קרובות אינו מכבד את בני שיחו. הוא נוהג לתת רשימת מטלות לכל המנהלים תחתיו ולא מאציל להם אחריות.
כמו בכל מצב קיצוני יש חסרונות לשני המצבים. מבין שניהם אני מעדיף את המנהל שמתקשה לקבל החלטות כיוון שהוא מודע יותר למציאות ולחולשותיו ופתוח יותר להשתנות.
המנהל הסמכותני אינו ער לחולשותיו ופחות פתוח להשתנות. הוא עלול להשאיר את החברה ללא מנהלים יוזמים עם ראש פתוח.
איך להתמודד עם המצב?
בדרך כלל אני מכוון את המאמרים למנהלים, אלא שמנהלים שנמצאים באחד משני הקצוות המתוארים יתקשו להשתנות בעצמם. המאמר הזה עשוי לעזור לאנשים המקורבים להם להאיר את המציאות ולכוון אותם.
המנהל האידיאלי לטעמי הוא מנהל שמאציל אחריות למנהלים תחתיו ומפתח אותם. הוא עובד עם מדדים ויעדים שמסתנכרנים עם המטרות של החברה ומודד את ההתקדמות של כל מנהל תחתיו לעבר היעדים שלו.
