פתרונות יצירתיים לסתירות כוזבות – כלי נוסף לחשיבה המצאתית שיטתית (SIT)

המאמר מבוסס על הספר "לחשוב בתוך הקופסה" (בהוצאת כנרת זמורה ביתן) המתאר את שיטות העבודה שפותחו ע"י חברת SIT.

זה המאמר השישי בסדרת המאמרים בהם אני מציג בעזרת הספר הנ"ל, כלים לחשיבה המצאתית שיטתית (SIT).

המאמר הראשון עסק בטכניקת ההחסרה, השני בטכניקת החלוקה, השלישי בטכניקת ההכפלה, הרביעי בטכניקה של איחוד משימות והחמישי בטכניקה של הוספת ממד. בסיום המאמר תמצאו קישורים לחמשת המאמרים הקודמים.

SIT – Systematic Inventive Thinking

חברת SIT פיתחה את הטכניקות המתוארות בספר ככלי ליצירה של חשיבה פורצת דרך היכן שהיא חסומה ע"י קיבעון ופרדיגמות שונות. הטכניקה הזו, יחד עם שאר הכלים שהחברה פיתחה מתוארים בספר "לחשוב בתוך הקופסה" (Inside The Box). הספר נכתב ע"י דרו בויד (Drew Boyd) ויעקב גולדנברג (Jacob Goldenberg).

פתרונות יצירתיים לסתירות כוזבות

הכלי השישי בסדרת הכלים של SIT, מתמודד עם סתירות שחוסמות אותנו. הוא הופך בעיה לפתרון יצירתי. גם במקרה הזה, כפו שראינו במקרים הקודמים בהם הצגנו את הכלים של SIT – מה שבעצם חוסם אותנו, שעומד בבסיס הסתירות שאנו רואים, הם הקיבעונות שלנו. מרבית הסתירות אינן אמיתיות, הן סתירות כוזבות וניתן להתיר אותן.

בואו נתחיל צעד, צעד.

מהי סתירה?

"סתירה מתקיימת כאשר מצב מסוים טומן בחובו מאפיינים או רעיונות הקשורים זה לזה, אך גם עומדים בניגוד ישיר זה לזה" (שם בעמ' 238).

העיסוק הפילוסופי בלוגיקה של סתירות הוא עתיק יומין. אך השימוש בסתירות ככלי לפיתוח חשיבה יצירתית מתבונן עליהן באופן שונה.

המחברים כותבים כי "רוב הסתירות כוזבות. הן מופיעות בראשנו, אבל בעצם אינן אמיתיות. הן מופיעות בגלל קיבעונות. אנחנו מניחים הנחות המושתתות על הכללות שבמקרים רבים אינן רלוונטיות למצב הנתון".

הבחנה בין סתירות אמיתיות וסתירות כוזבות

המחברים מביאים כדוגמה את פרדוקס השקרן המפורסם של אפימנידס (Epimenides) מקנוסוס (600 לפני הספירה) שכתב: "כל אנשי כרתים הם שקרנים".

וחתם: "אפימנידס איש כרתים".

הלוגיקה היא: אם אפימנידס הוא איש כרתים וכל אנשי כרתים הם שקרנים, אז הוא משקר ולא כל אנשי כרתים הם שקרנים. ואם כך אז הוא דובר אמת ולכן כל אנשי כרתים הם שקרנים.

הם טוענים בספר כי האמירה שמישהו שקרן, מניחה שהוא משקר תמיד. אך זו הנחה לא נכונה, כי שקרן יכול לשקר בחלק מהזמן. לכן אפימנידס יכול להיות שקרן כאיש כרתים, אבל האמירה שלו תהיה אמת במקרה הזה.

מכאן שהסתירה שבפרדוקס היא כוזבת.

לעומת זאת, אם האמירה של אפימנידס הייתה "כל אנשי כרתים משקרים תמיד" הסתירה הייתה אמיתית.

דוגמה לזיהוי ההנחה הסמויה שביסוד הסתירה לכאורה

סתירות כוזבות (או סתירות לכאורה) מבוססות על הנחות סמויות שלנו שאינן נכונות. אם נזהה את ההנחה הסמויה שבבסיס הסתירה לכאורה, נוכל למצוא פתרון יצירתי ולהפריך את הסתירה.

דוגמה: אולי גם בראש שלכם נתקע התשדיר בו בחורה צעירה נפרדת מהקריירה האהובה שלה כי היא הולכת ללמוד ומיד עולה קולו של קריין שמזמין אותה ללמוד באוניברסיטה הפתוחה. שם תוכל גם להמשיך בקריירה וגם ללמוד.

הבחורה הציגה את הסתירה שלה: "בשביל ללמוד אני צריכה לוותר על העבודה ועל הקריירה שלי". ההנחה הסמויה היא שלימודים מתקיימים בקמפוס אוניברסיטאי, בלוח זמנים שאינו בשליטתה ושמחייב אותה לוותר על המשך עבודתה הקיימת. באה האוניברסיטה הפתוחה ואומרת לה (במשתמע, כמובן): "ההנחה הסמויה שלך מוטעית. את יכולה גם ללמוד באוניברסיטה, וגם להמשיך לגור באותה כתובת ולעבוד באותה העבודה".

זיהוי ההנחה הסמויה מאפשר לנו למצוא פתרון יצירתי.

דוגמה לפתרון יצירתי בחברה ליצור מיצים

בחברה ליצור מיצים נתקלו בתופעה המוכרת בהרבה חברות, שבכל החלפת מוצר היה פחת גדול. הפחת נוצר מתערובת של מיץ מהסדרה הקודמת ושל המיץ החדש. בנקודה הזו החברות השונות עומדות בפני דילמה: האם ליצר סדרות ארוכות מעבר לנדרש, לחסוך החלפות מוצר ולהישאר עם מלאים גדולים – או ליצר סדרות קצרות, מלאים קטנים ופחת גבוה?

בחברות מזון בכלל ואני מניח שבפרט במקרה של החברה ליצור מיצים, קיים קושי נוסף של אורך החיים של המוצר. לא ניתן להחזיק מלאי לאורך חודשים או שנים כפי שיכולות לעשות חברות פלסטיק או מתכת. יתכן ועובדה זו (שלא ניתן להחזיק מלאי לאורך זמן בגלל פגות התוקף של המיץ) דחפה את החברה לחפש פתרון יצירתי.

הסתירה הייתה: אנחנו רוצים לייצר לפי הדרישה בסדרות קצרות. אבל יצור סדרות קצרות פרושו הרבה החלפות מוצר, לכן פחת גבוה ואנחנו לא רוצים פחת גבוה.

ההנחה הסמויה היא "שאם לא נייצר סדרות ארוכות, אז יהיה לנו פחת גדול".

אלא שההנחה הסמויה אינה נכונה וניתן למצוא פתרונות יצירתיים. למשל, חברת המיצים התחילה למכור בהצלחה תערובות של שני מיצים וכך מצאה פתרון למיצים שהתערבבו בזמן ההחלפה והקטינה את הפחת.

הסיפור הזה הגיע אלי מכלי שני או שלישי ואיני יודע אם הוא נכון או לא. אבל הוא סיפור מצוין ואפשרי. זו דוגמה כיצד פתרון יצירתי הקטין את הפחת בלי סדרות יצור ארוכות שיוצרות מלאים לא רצויים.

ההנחות הסמויות יוצרות את הסתירה

בדוגמאות למעלה ההנחות הסמויות שיצרו את הסתירה היו:

1. הסתירה: אני רוצה ללמוד אבל לשם כך יהיה עלי לוותר על העבודה הקיימת ועל הקריירה.
   ההנחה הסמויה: לימודים מתרחשים (פיזית) בקמפוס של האוניברסיטה, בשעות קבועות.
2. הסתירה: אנחנו רוצים לייצר רק את מה שנדרש למכירה. לכן נייצר בסדרות ייצור קצרות, יהיו יותר החלפות מוצר והחלפות מוצר גורמות לפחת.
   ההנחה הסמויה: החלפות מוצר תמיד מייצרות פחת.

המטרה: "לשבור" את ההנחות הסמויות

בדרך כלל איננו מודעים להנחות הסמויות שלנו. הן מניעות אותנו אבל איננו מודעים להן.

ההנחה הסמויה היא זו שיוצרת את הסתירה.

שלא כמו הנחות מפורשות שאנחנו מניחים במהלך דיון – את ההנחות הסמויות קשה לנו לזהות. אבל כאשר אנחנו מזהים ומסירים אותן – אין סתירה.

למשל, בדוגמאות למעלה:

1. אני רוצה ללמוד. אני לא מוותרת על הקריירה.
2. נייצר רק את מה שנדרש למכירה בסדרות קצרות. אין פחת גדול.

במקום משפטים שקשורים אחד בשני ע"י ההנחה הסמויה שיוצרת סתירה, קיבלנו שני משפטים עצמאיים וללא סתירה.

כאשר "נשבור" את ההנחה הסמויה נקבל דרך חדשה וטובה יותר.

כדי לשבור את ההנחה הסמויה, נדרש פתרון יצירתי. לפיתוח הפתרון היצירתי אנחנו יכולים להיעזר בכלים האחרים של SIT.

בדוגמאות:

החסרה: האוניברסיטה הפתוחה היא החסרה של הקמפוס האוניברסיטאי שצריך לנסוע אליו וללמוד בכיתות.

איחוד: חברת המיצים השתמשה רק במרכיבים מהעולם הסגור (מיצים קיימים) ויצרה מיץ חדש מחיבור של שני מרכיבים (מיצים) קיימים.

סתירות במשא ומתן

כאשר שני אנשים (או קבוצות של אנשים) רוצים את אותו הדבר - יש סתירה, כי הדבר ששניהם רוצים, יכול להיות או אצל הראשון או אצל השני.

אלא שגם במקרה הזה, הסתירה מתבססת על הנחות סמויות ולכן סביר מאד להניח שהסתירה כוזבת.

דוגמה:

באחת החברות שניהלתי בעבר, הייתה נהוגה שיטת תגמול עם פרמיות (סוג של בונוס על כמויות). שיטת התגמול הזו הייתה מעוגנת יותר מעשרים שנה בהסכמים הקיבוציים, ולכאורה לא ניתן היה לשנות אותה. על פניו נראה היה ששום ועד עובדים לא יעז לחתום על הסכם חדש ש"יגזול" מהעובדים את הפרמיות.

אלא שתגמול המבוסס גם על פרמיות הוא רע. אחת הרעות החולות שאינן מעודדת דבר ובאותו הזמן גם אינה מיטיבה עם העובדים (לחצו כאן לסדרה של שישה מאמרים על תגמול עובדים והגדלת תפוקה ומוטיבציה).

לנו (ההנהלה) היה חשוב מאד לשנות את השיטה. ההנחה של העובדים הייתה שכל ויתור או שינוי בשיטה יפגע בהם.

בסופו של דבר "קנינו" את הפרמיות. כלומר, הצענו לוועד העובדים להכניס את הפרמיה הממוצעת לבסיס השכר. הועד וההסתדרות לא יכלו להתנגד להצעה כל כך נדיבה. עובדים חדשים שנכנסו לא היו זכאים לפרמיה שאף פעם לא קיבלו ועם הזמן נוצר איזון טוב ומצב של win-win.

האם רק אחד מאיתנו יכול לזכות ב"עוגה"?

פעמים רבות ההנחה הסמויה תהיה ששני צדדים מבקשים בדיוק אותו דבר. אנחנו רואים את העולם דרך העיניים שלנו ואם אדם נוסף מבקש את מה שאנחנו מבקשים, אנחנו מניחים שהוא העתק שלנו ולכן מבקש בדיוק אותו דבר.
אלא שאין שום וודאות שההנחה נכונה.

דוגמה: במאמר שפרסמתי לפני כמה שבועות על מאבקי שליטה ואגו שפוגעים בחברות תיארתי מצב (אמיתי) בחברות גדולות בעלות מבנה מטריציוני, בו מנהל ההנדסה שאחראי לספק את שירותי ההנדסה לפרויקט, ומנהל הפרויקט נאבקים על השליטה בפרויקט פיתוח. ההנחה הסמויה היא שלא ניתן לשתף בניהול הפרויקט ולחלוק את התהילה.

הפתרון שהצעתי למנהל הפרויקט היה לחלוק את התהילה תמורת קבלת אוטונומיה בניהול המשאבים.

מאחר וכל אחד משני המנהלים מבקש דבר שונה, הם יכולים לחלוק ביניהם את העמידה בראש.

דוגמה נוספת: בספר מביאים דוגמה לסימולציה של ניהול משא ומתן על תפוז.

למשתתף אחד נאמר שעליו להביא מיץ לבנו החולה ולמשתתף השני נאמר שעליו להביא את קליפת התפוז כדי להכין ריבה לאשתו החולה.

שני המשתתפים אינם יודעים מה נאמר למשתתף השני. אחד מהמשתתפים מקבל את התפוז והשני צריך לנהל אתו משא ומתן. ההנחה של כל אחד מהם היא ששניהם זקוקים לאותו התפוז. הם אינם מעלים על דעתם שכל אחד זקוק לחלק אחר של התפוז.

עד כמה שהדוגמה הזו עשויה להיראות פשטנית, אני מעריך שאתם פוגשים מקרים דומים לא פעם.

פשרות

פשרות יכולות להיות פתרון לסתירות שאנחנו עומדים בפניהן או למחלוקות שנמצאות במשא ומתן. אבל פשרה תמיד משיגה רק חלק ממה שאנו מבקשים. אנחנו מקבלים רק חלק מסוים ממה שרצינו.

לעומת זאת, כאשר אנחנו מזהים את ההנחה הסמויה שעומדת בבסיס הסתירה ומפרקים את הסתירה, אנחנו יכולים למצוא פתרון יצירתי שיעניק לנו תמורה הרבה יותר גדולה.

סיכום והמלצה

חלק גדול מהסתירות שאנחנו עומדים בפניהן הן סתירות כוזבות. סתירות לא אמיתיות. הן כאלו שבבסיסן עומדת הנחה סמויה. אם נאתר את ההנחה הסמויה, נוכל "לשבור" אותה בפתרון יצירתי ולפרק את הסתירה.

חמשת הכלים הקודמים שהצגתי כאן, מתוך השיטות של SIT, היו דרך לחדש. הן לא התמודדו עם בעיה מוגדרת. כאשר אנחנו עומדים בפני בעיה מוגדרת, זיהוי סתירה כוזבת ושבירתה עשויה להיות הדרך לפתרון חדש ויצירתי.

אני מניח שאתם נתקלים מדי פעם בפתרון מעניין לסתירה כוזבת. הטכניקה של הגדרת הסתירה וזיהוי ההנחה הסמויה שבבסיסה, מאפשרת לנו לשבור את הסתירה ולהגיע לפתרון יצירתי בצורה שיטתית ולא באקראי.

זו דרך לעבודה שיטתית למציאת פתרון לבעיות רבות שאנחנו עלולים להיתקל בהן.

ראו קישורים למאמרים הקודמים המציגים עוד טכניקות לחשיבה יצירתית שיטתית:

לחצו למאמר על טכניקת ההחסרה.
לחצו למאמר על טכניקת החלוקה.
לחצו למאמר על טכניקת ההכפלה.
לחצו למאמר על טכניקת איחוד משימות.
לחצו למאמר על הטכניקה של הוספת ממד.