מי לוקחים יותר ימי מחלה ומי עושים יותר שעות נוספות, גברים או נשים? ומדוע הנשים משתכרות פחות?

המאמר מוקדש ליום האישה הבינלאומי שחל השנה ב- 8 במרץ. זו השנה החמישית שאני מקדיש מאמר ליום זה. בסיום ניתן לראות קישורים לארבעת המאמרים הקודמים.

כל הנתונים והגרפים לקוחים מדוח הממונה על השכר בשירות המדינה וגופי הביטחון לשנת 2020. יותר פרטים וקישורים לקראת סוף המאמר.

אז מי לוקחים יותר ימי מחלה?

בעמוד 42 בדוח (לחצו כאן להגיע לדוח) נמצא גרף של שעות מחלה לפי סוג דיווח ומגדר (במשרדי הממשלה בשנת 2018). מתוכו אנו רואים כי נשים מדווחות בממוצע על 13 שעות מחלה בחודש, לעומת 8 שעות שהגברים מדווחים.

תרשים 1. שעות מחלה לפי סוג דיווח ומגדר.

הסיבה העיקרית להבדל, נמצאת בסוג הדיווח (בצבע סגול בתרשים): שעות מחלה (9 שעות בחודש לעומת 5). האם הנשים חולות יותר מגברים, או רק מצהירות על יותר שעות מחלה? אין לנו תשובה אבל כדאי להתבונן בתרשים 2 להלן:

תרשים 2. שעות מחלה לפי גיל ומגדר במשרדי הממשלה בשנת 2018 (עמוד 41 בדוח).

אנו רואים כי לאורך כל קבוצות הגיל יש פער של 5 עד 6 שעות בין הנשים והגברים בשעות המחלה המדווחות לצורך תשלום. אין לנו הסבר ודאי האם הנשים חולות יותר או רק מדווחות על יותר שעות מחלה, אך מחברי הפרק הזה בדוח הממונה על השכר כותבים: "באשר לנטיית הנשים לקחת יותר שעות מחלה, מדובר בתופעה נפוצה ברוב מדינות העולם המערבי, שאינה מקבלת הסבר חד משמעי בספרות המחקרית. עם זאת, לפחות חלק מפער מחקרי זה נובע מכך שנשים לוקחות יותר שעות מחלת ילד כפי שניתן לראות בתרשים 1 למעלה. הבדל זה נובע מתפיסת תפקידה המסורתי של האם כאחראית על גידול הילדים". כנראה שעל הטיעון לגבי תפיסת תפקידה המסורתי של האם לא ניתן להתווכח, אך בתרשים 1 למעלה רואים שהגברים מדווחים על שעה אחת בחודש מחלת ילד והנשים על שעתיים. כך שההסבר אינו נובע בבירור מסיבה זו. מה גם שהוא מקיף את כל קבוצות הגיל. גם כאשר, ניתן להניח, כבר אין ילדים קטנים בבית.

מגמה מעניינת נוספת היא הירידה בדיווח על שעות מחלה ככל שהגיל עולה החל בקבוצת הגיל 40 עד 45. נזכור כי הדיווח אינו מתייחס לאותה קבוצת אוכלוסייה לאורך השנים, אלא לקבוצות שונות של אוכלוסייה בשנת 2018. לכן נכנסים לכאן גם המעברים הבין דוריים.

ומה קורה בתחום השעות הנוספות?

בנושא של השעות הנוספות המגמה היא הפוכה וככל הנראה מקורה באותן סיבות. בתרשים 3 למטה ניתן לזהות שתי תופעות מעניינות:

1. התופעה הראשונה, שנראית מיד לעין היא שנשים מנצלות פחות שעות נוספות מהמכסה שהוגדרה להן בהסכם העבודה. אחרי שנתבונן בתרשים 4 בהמשך אציג את ההסבר של מחברי הפרק הזה בדוח ואת התייחסותי.
2. התופעה השנייה המעניינת היא שבשונה מהמגזר הפרטי, כאן העובדים מנצלים שעות מתוך מכסה לפי בחירתם. למרות שמדובר במגזר הממשלתי, במרבית הסעיפים קיים דמיון רב למגזר הפרטי, אבל בנושא של עבודה בשעות נוספות אני מזהה פער מאד גדול בין המגזר הממשלתי והמגזר הפרטי. במקומות עבודה פרטיים שמנוהלים כהלכה, עובדים בשעות נוספות רק אם וכאשר יש צורך. זו בחירה של המעביר ולא של העובד, אם כי, כמובן, בסופו של דבר העובד צריך לתת את הסכמתו.

תרשים 3. אחוז ניצול מכסת שעות נוספות לפי מגדר במשרדי הממשלה בשנת 2018 (עמוד 46 בדוח).

בתרשים 4 למטה אנו רואים פער דומה לאורך כל קבוצות הגיל בין גברים ונשים בניצול מכסת השעות הנוספות. ניתן לראות שיש מתאם הפוך עם ימי המחלה לאורך קבוצות הגיל. בקבוצות הגיל בהן לוקחים יותר ימי מחלה, עובדים פחות שעות נוספות.

ההסבר של מחברי הפרק הזה בדוח לפער בשעות הנוספות בין גברים ונשים: "ניתן להניח כי עיקר הפער בשעות הנוספות המבוצעות לתשלום נובע מהנטייה המסורתית של האישה להיות נוכחת יותר בבית בעוד הגבר נתפס כמפרנס משק הבית העיקרי".

ההסבר של מחברי הדוח מבטא סטראוטיפ שמושרש עמוק בתרבות שלנו. בין אם הוא אמיתי או רק נדמה ככזה – יש לו השפעה משמעותית על פערי השכר אליהם נדרש בהמשך.

המנהלות שאני פגשתי לאורך השנים עבדו מאד ביעילות. הן ידעו שיש להן משרה שנייה בבית ולא בזבזו את זמנן בשיחות בטלות ופטפטת חסרת תכלית. כשהן עזבו את העבודה, על פי רוב כדי להגיע לילדים – העבודה שלהן הושלמה.

תרשים 4. מספר שעות נוספות בתשלום לפי גיל ומגדר במשרדי הממשלה בשנת 2018. (עמוד 41 בדוח).

מדוע הנשים משתכרות פחות

ראשית נתבונן בתרשים 5 למטה שמציג לנו את פערי השכר במערכות שירות המדינה ובהשוואה לכלל המשק.

חשוב לציין כי בשירות המדינה שואפים לצמצם את פערי השכר. לשם כך הם בוחנים את פערי השכר, עושים מאמצים לצמצמם ומדדים את השיפור. בתרשים 6 בהמשך, נראה כיצד פערי השכר המגדריים, בשירות המדינה הצטמצמו לאורך השנים האחרונות.

אנחנו עדיין בתרשים מספר 5 וההסבר של מחברי הפרק על השכר בדוח לפערי השכר הוא: "... עם הגורמים העיקריים להסבר הפער ניתן למנות העובדה, שאחוז הנשים גבוה יותר בתפקידים (דירוגים) שבהם השכר נמוך יותר בממוצע, כמו למשל בדירוג המנהלי [הערה שלי: בעמוד 47 בדוח תמצאו פירוט של התפקידים. אני לא אכנס אליו כאן]. בנוסף, נשים מבצעות פחות שעות נוספות (מרכיב משמעותי בשכר עובדי מדינה) ומועסקות באחוז משרה נמוך יותר מגברים. לבסוף, נראה שקיימים פערי שכר מגדריים גם בתוך דירוגים מסוימים, עניין המוסבר בכך שגברים מועסקים בממוצע בדרגות גבוהות יותר בתוך הדירוגים".

נסכם את הסיבות העיקריות: נשים מועסקות בתפקידים עם שכר נמוך יותר, עושות פחות שעות נוספות, יותר נשים עובדות במשרה חלקית ולבסוף, הדרגות הגבוהות מאוישות יותר ע"י הגברים.

להוציא את הסיבה האחרונה כל הסיבות קשורות לסטראוטיפ שהאישה לוקחת אחריות על הטיפול בילדים ובמשק הבית ולכן נמצאת פחות שעות בעבודה.

הסיבה האחרונה, שהגברים מאיישים את המשרות הבכירות יותר קשורה גם לסטראוטיפ הזה, שכן אם הנשים צפויות להיעדר מהעבודה בשל חופשות לידה וימי מחלה מרובים יותר – "נשאיר להן תפקידים זוטרים". נוסיף לכך את העובדה (לפי דעתי) שאף אחד לא יוותר ברצון על זכויות היתר שלו ובהתאם, אין לגברים אינטרס לוותר על זכויות היתר שלהם ולחלוק בהן עם הנשים.

תרשים 5. פערי השכר במערכות שירות המדינה ובהשוואה לכלל המשק בשנת 2018 (עמוד 18 בדוח).

תרשים 6. שכר הנשים במשרדי הממשלה, כאחוז משכר הגברים לאורך זמן (עמוד 44 בדוח).

דוגמה פרטנית להיווצרות פער בין האישה לגבר במשפחה

יש לי זוג מכרים. שניהם מרצים באקדמיה. הבעל אמר לי פעם: "אשתי ואני התחלנו יחד. בדרך היא ילדה את שלושת ילדינו. היום אני פרופסור והיא עדין מרצה בדרגת ד"ר בלבד". הבעל תיאר מציאות שבגינה אשתו יצאה שלש פעמים לחופשת לידה ונאלצה להפסיק את קידום הקריירה שלה.

הרכב דיווחי הנוכחות של העובדים

לקראת סיום, נתבונן רגע בתרשים 7 למטה, שמציג את התמונה המלאה של דיווחי הנוכחות במשרדי הממשלה (2018).

מתרשים זה עולה כי בממוצע, כל עובד בשירות המדינה לוקח 11 שעות מחלה בכל חודש מתוך 168 שעות תקן. כלומר 6.5% שעות מחלה. לדידי זהו מספר מאד גבוה והוא משקף את המציאות שעובדים מרבים "לקחת" ימי מחלה ללא קשר האם הם באמת חולים או לא. המציאתו הזו הפכה לנורמה, כבר אין צורך להביא אישור מרופא על מחלה והאנשים אינם מתביישים לספר לחבריהם כי לקחו יום מחלה לצורך כזה או אחר.

תרשים 7. הרכב דיווחי הנוכחות של העובדים לפי סוג דיווח במשרדי הממשלה 2018 (עמוד 38 בדוח).

חברה שמבקשת להתמודד עם ההיעדרויות הרבות של העובדים נדרשת לנקוט צעדים חיובים ולעודד עובדים להגיע לעבודה.

בהקשר הזה אני מפנה אתכם לשני מאמרים שפרסמתי בבלוג זה בעבר בנושא היעדרויות של עובדים:

1. כיצד להתמודד עם היעדרויות של עובדים? זהו המאמר הפופלרי ביותר בבלוג ועד כה קראו אותו כבר יותר משלושים ואחד אלף גולשים. דבר המצביע, לדעתי, עד כמה נושא ההיעדרויות מהעבודה מעסיק את כלל העסקים במשק.
2. כיצד להתמודד עם היעדרויות של עובדים. פרק ב: תגובות ותובנות חדשות. המאמר הזה פורסם לפני שנה וחצי וגם אותו קראו כמה אלפי גולשים.

בעבר כאשר ניהלתי מפעל גדול בחברת נסטלה אסם התמודדנו בהצלחה עם ההיעדרויות שבבסיסן עמדה "הצהרה של עובד על מחלה". אני מבקש להדגיש כי עובדים חולים זכו מאתנו למלא תשומת הלב ובפרט טיפלנו באופן אישי ועזרנו לעובדים שהתמודדו עם מחלות קשות וארוכות.

כאשר נכנסתי לתפקיד עמד שיעור ההיעדרות עקב מחלה, תאונות עבודה ו"סתם" אי הגעה לעבודה ללא הודעה מראש, על 7%. בתוך שמונה שנים ירדנו ל- 2.44%, כאשר תאונות העבודה נעלמו כמעט לחלוטין, אי הופעה לעבודה ללא סיבה והודעה מוקדמת נעלמה ושיעור ההיעדרות עקב מחלה ירדה לאחוז הנ"ל.

מטרתן של כל הפעולות בהן נקטנו הייתה לחבר את העובדים למטרות החברה ולהגדיל את המוטיבציה שלהם.

ראו להלן את תרשים 8 שמציג את תהליך השיפור שעשינו.

תרשים 8. שיעור ההיעדרות של עובדים במפעל הגדול של נסטלה אסם ביקנעם.

מקור הנתונים

הדוח התפרסם בתאריך 4 בפברואר 2020 ומרבית הנתונים מתייחסים לשנת 2018. הדוח מתייחס ל-200 אלף עובדים ועוד העובדים בגופי הביטחון. כך שניתן ללמוד ממנו לפחות על המגמות במשק גם אם לא על המספרים המדויקים במגזר הפרטי.

הדוח מתפרסם בשלש גרסאות:

• גרסה מורחבת (306 עמודים).
• גרסה מצומצמת (208 עמודים). כל התרשימים שהבאתי למעלה לקוחים מהגרסה המצומצמת ובהתאם מספרי העמודים בהם תמצאו אותם.
• מצגת שמרכזת תרשימים וטבלאות (33 שקפים).

שתי הגרסאות של הדוח (המורחבת והמצומצמת) נוחות מאד לניווט לפרק שיעניין אתכם ישר מתוכן העניינים, ואני ממליץ לכם להיכנס לדוח המעניין.

רציתי לבחון מה קרה לאורך השנים ונכנסתי לדוחות של הממונה על השכר בשנים 2010 ו- 2000. אבל הדוחות האלו מלאים במספרים ונעדרים בהם הגרפים והצגת הנתונים הברורה הקיימת בדוח של 2020.

סיכום והמלצה

המאמר הפעם מוקדש ליום האישה הבינלאומי ואני מציג בו נתונים ותרשימים מדוח הממונה על השכר בשירות המדינה וגופי הביטחון שהתפרסם בראשית החודש.

למרות שהדוח מתייחס לגופים ממשלתיים, הוא מצביע, לדעתי, על מגמות הקיימות בכלל המשק. תחת הממונה על השכר נמצאים מאות אלפי עובדים (כ-200 אלף ועוד העובדים בגופי הביטחון שמספרם אינו מצוין).

על פי הדוח, נשים לוקחות יותר ימי מחלה מגברים (13 שעות בממוצע בחודש לעומת 8 שעות, בהתאמה) ועובדות פחות שעות נוספות.

שתי הסיבות האלו הן חלק מהגורמים העיקריים שנשים משתכרות פחות מגברים. אליהן ניתן להוסיף שיותר נשים עובדות במשרה חלקית והגברים מאיישים יותר משרות בכירות בהן השכר גבוה יותר.

כל הגורמים למעלה קשורים לעובדה שבמרבית המשפחות הנשים לוקחות אחריות על גידול הילדים בפרט ועל הבית בכלל.

המאמרים הקודמים שפורסמו לקראת יום האישה הבינלאומי

1. המאמר הראשון שפורסם בשנת 2016: אפליית נשים בשכר: מדוע נשים רבות מבקשות שכר נמוך משכר הגברים?
2. המאמר השני שפורסם בשנת 2017: מה היה קורה לו העולם היה מנוהל ע"י נשים?
3. המאמר השלישי שפורסם בשנת 2018: כיצד ניתן לסיים את אפליית הנשים במקומות העבודה?
4. המאמר הרביעי שפורסם בשנת 2019: באחריות מי לנפץ את תקרת הזכוכית של הנשים?