אפליית נשים בשכר: מדוע נשים רבות מבקשות שכר נמוך משכר הגברים?

פנתה אלי חברה, מנהלת בכירה בארגון גדול ובעברה קצינה בכירה בצבא, והציעה שאכתוב מאמר לקראת יום האישה הבינלאומי (עוד בויקיפידה) שחל ב-8 במרץ.

החלטתי להרים את הכפפה ולכתוב על נושא שמציק לי כבר שנים רבות: אפליית נשים בשכר. מדוע זה קורה?

אני מראש מתנצל על ההכללות במאמר, מטרתי לתאר תופעה כפי שאני רואה לאורך השנים וכמובן שאני ער לכך שיש גם יוצאות מהכלל.

מה היה קורה אם הנשים היו מסרבות לעבוד בשכר נמוך?

לפני עשרים שנה ניהלתי מפעל גדול של קונצרן מזון, לקראת שנת 2000 עלה חשש כללי מהבעיה שכונתה "באג 2000" (מי שאינו מכיר מוזמן להיכנס לוויקיפדיה בקישור הזה). בקצרה אציין כי עד אז, בגלל בעיות של גודל הזיכרון לאחסון, צוינו התאריכים במערכות המחשב בשש ספרות, ובתוכן השנה צוינה בשתי ספרות (למשל: המספר 99 ציין את שנת 1999). לפיכך - שנת 2000 הייתה אמורה להיכתב בספרות 00, מה שגרם לכך שחישוב הזמנים במעבר משנת 99 לשנת 00 יצר בעיה, מה גם ששנת 1900 צוינה אף היא כ- 00. היה צורך לשנות את כל מערכות המחשב בעולם ונוצרה פאניקה לא קטנה. היו שראו בכך את סוף העולם...

חיפשתי מהנדס או מהנדסת לביצוע המשימה הזו במפעל שניהלתי, ובשל מגבלות התקציב פניתי למהנדסים צעירים בסוף לימודיהם. מבין כולם בלטה דקלה - מהנדסת מוכשרת ביותר שהרשימה אותי מאד, אבל דרישות השכר שלה היו מעבר לתקציב שעמד לרשותי ולכן לא יכולתי לקבלה.

ככל שהתקרבו חילופי המילניום גדלה הפאניקה, ובהתאם לה גדל גם התקציב שהוקצה למשימה. אחרי כמה חודשים פניתי שוב לדקלה, אבל היא כבר התקדמה ברשות שדות התעופה ואחר כך באל על (באותה משימה), ושכרה היה גבוה מאד, שוב מעל התקציב שהיה לי.

השנים עברו, ונשארנו בקשר וגם אחרי שדקלה הפכה לאם. היא המשיכה לקבל את השכר שביקשה, והוא היה גבוה. אבל הדוגמה שלה היא יוצאת דופן: לצערי – לאורך כל שנותיי בתעשייה ובעסקים אני פוגש נשים המבקשות שכר נמוך מזה שהן ראויות לו, או המוכנות להסתפק בשכר נמוך מהשכר שגבר באותו תפקיד מקבל.

אני מבקש להסתכן כאן באמירה לא-פופולרית, ולהעביר חלק מהאחריות לשכר הנמוך אל הנשים עצמן. הסיבה לכך היא ש"צריך שניים לטנגו". אין זה מספיק שמערכות הנשלטות בעיקר על ידי גברים יציעו פחות, אלא צריך גם מישהו שיהיה מוכן לקבל את הפחות הזה ולהשלים אתו.

מדוע הנשים מבקשות פחות?

חשוב לציין שנשים הן מנהלות מצוינות לדעתי. כשחיפשתי למשל מועמד לניהול התפעול בחברות שניהלתי, ביקשתי לא-פעם מהגורמים המאתרים לתת עדיפות לאשה. בניהול תפעול יש לאשה יתרונות רבים על גבר, וזו אמנם הכללה אך היא מתבססת על ניסיון רב שנים.

אוסיף לכך את העובדה שכמעט כל הנשים שבמחיצתן עבדתי היו יותר יעילות מהגברים. הן היו צריכות לצאת מוקדם למשרתן השנייה בניהול הבית, ולכן הספיקו הכל מהר יותר. הן לא בזבזו זמן לאורך היום ובכלל עבדו בצורה שיטתית ונכונה יותר.

אם כך מדוע רובן מוכנות להסתפק בפחות?

כל מה שיש לי הן ההשערות שלי ואני שוב מתנצל על ההכללה.

1. ראשית, נשים רבות, כך אני מתרשם, מבקשות לעבוד קרוב לבית על מנת להיות זמינות לטיפול בילדים ומוכנות להתפשר בשביל כך על רמת שכר.
2. שנית, מתוקף האחריות שהן לוקחות על ניהול משק הבית הן מחפשות יציבות ונוטות פחות לעבור ממקום למקום כדי לשפר שכר.
   את הנימוק הבא הוסיפה חברה אתה התייעצתי לפני פרסום המאמר: הנוחות. בגלל שהנשים חושבות שנוח במקום העבודה, כבר מכירים אותי, אני יכולה להגיד כשהילד חולה, עובדים עד 4 וכו'.
   גם גורם זה מקטין את כוח המיקוח שלהן.
3. נשים עוברות סוציאליזציה שבגינה יש להן מחויבות  גבוהה יותר ביחס למערכת הארגונית והן נוטות פחות לשים את הצרכים הפרטיים שלהן במרכז. לכן הן מתמקחות פחות ותובעניות פחות באשר לשכרן.
4. גם את הנימוק הבא הוסיפה חברה אתה התייעצתי לפני פרסום המאמר: נשים (מאז ומעולם) נוטות לחשוב כך: "קודם כל עלי לאסוף הוכחות חותכות מהשטח ורק אחר כך אעז להכריז שאני שווה. אני מאמינה שהמקור של ההבדל הזה הוא מושרש עמוק בתרבות שלנו ובחינוך מגיל צעיר. החברה מלמדת נשים מגיל צעיר שהן הכי מקסימות כשהן עדינות וצנועות... ואם הן בטוחות מאד בעצמן אז זו תכונה שנחשבת לא "נשית" ולא "מושכת"... נשים מפנימות את זה באופן תת מודע ממש מגיל צעיר ולכן קשה להן לבוא למו"מ על שכר ולהציג גישה של "אני ממש שווה המון"..."

שתי דוגמאות.

אביא שתי דוגמאות ממש מהזמן האחרון:

1. שוש הייתה בכירה בהיי-טק והחליטה להיות עצמאית. היא מתמחה בנישה ממוקדת ומבוקשת, ואין שני לה בארץ בתחום זה. היא המומחית בה"א הידיעה, וגם אני לומד ממנה. כבר זמן רב שאני שואל אותה מדוע היא מבקשת תמורה כל כך נמוכה בעבור הידע שלה, והיא מסבירה לי כי החברות הצעירות שעמן היא עובדת אינן יכול לשלם יותר.
   לפני שבועיים פנה אל שוש גבר שביקש ללמוד ממנה את רזי המקצוע. מסתבר שהוא כבר עוסק בתחום וגובה מאותן חברות כמעט פי שלוש. "נו?!" שאלתי אותה, "מה את מסיקה מזה?" והיא - שוב ניסתה להסביר לי מדוע מגיע לאותו גבר יותר. אבל אני, שמכיר היטב את התחום, אומר לכם קוראים יקרים: לשוש לא מגיע פחות.
2. מירה היא בחורה צעירה וחריפה, שכבר הספיקה להתמחות בנישה מסוימת ועושה בה חייל. אני משתף אתה פעולה בתחומים שונים ומתרשם מאד מהיתרונות והיכולות שהיא מביאה. גם מירה חוזרת ומסבירה לי מדוע היא מבקשת שכר נמוך, ולא עוזרות הדוגמאות שאני מציג על רמת השכר המקובלת בתחום שלה.

סיכום.

הצגתי כאן את התובנות שלי מעשרים ושבע שנים בתעשייה ובעסקים.

אין זה סוד שיש אפליה בשכר של הנשים.

אם הסיבה היחידה לכך הייתה שהעולם העסקי נשלט ע"י גברים, המגמה הייתה צריכה להתחיל להשתנות.

אני לא מזהה את השינוי וחושב שכדי שהוא יקרה הנשים צריכות להעז ולתבוע לעצמן יותר.

התייעצתי...

בשונה מהרגיל, שלחתי הפעם את המאמר לעיונן של ארבע נשים לפני הפרסום ושילבתי את הערותיהן בגרסה הסופית.

בין השאר קיבלתי את הקישור הבא למחקר שנערך ב- University of Texas (מומלץ לקרוא).