נכתב לקראת יום האישה הבינלאומי 7 במרץ 2017
באחת השבתות האחרונות, בעת הרכיבה על האופניים בחורשן, באה מולנו שיירה של רכבי 4X4. ברכב הראשון עוררה את תשומת ליבי אשה שישבה במושב הנוסע והסתכלה בהערצה על הגבר החסון שנהג את הרכב הראשון והוביל את השיירה. זה היה מעניין וסיקרן אותי לראות מה קורה בשאר המכוניות. לא היו הפתעות. בכולן הגבר נהג והאישה ישבה לידו. לא היו עוד נשים עם מבט מעריץ, חלקן אפילו הפגינו שעמום וחוסר עניין בולט בנסיעה, אבל לא הייתה אף נהגת.
מעט מאד על הנהגה נשית בספרות.
ברומן המרתק "מעגל אבנים" (התפרסם בעברית בהוצאת מטר בשנת 2005), מספרת ג'ון דאר למברט על שלוש נשים שלכולן קוראים זינה, אך אלפי שנים מפרידות ביניהן. ברומן, שלושת הנשים, האימהות, מציגות הנהגה נשית של השבטים הקדמונים.
הקישור מפנה לתיאור שכתבה על הספר עדן פלד בבלוג שלה. תוך כדי הצגת הספר, עדן פלד מעלה סוגיה ראויה לדיון במשפט שעוד אחזור אליו בהמשך: "הנהגה נשית, שאינה מחקה הנהגה גברית, הינה נדירה בעולמנו, כמו גם בספרות, באורח סמלי. הנהגה נשית הרואה את הנולד, מכילה את הפרטים בקבוצה ואת רגשותיהם, מתוך הבנה מגדרית של ההבדלים, וההשלמה של אנרגיה גברית ואנרגיה נשית."
קראתי את הספר לפני יותר מעשר שנים ולא שכחתי אותו. אני ממליץ.
בספרו "ההיסטוריה של המחר", מתאר הפרופסור יובל נוח הררי שיתופי פעולה אצל יונקים: כאשר שימפנזים משתי חבורות נתקלים אלו באלו הם אינם מסוגלים לשתף פעולה ובדרך כלל נכנסים לעימות קולני ואלים.
שונה התמונה אצל מין אחר של שימפנזים - הבונובו. כאשר שתי חבורות של בונובואים נתקלות זו בזו, הן מפגינות חשש ועוינות בתחילה. אלא שאז לוקחות הנקבות בכל חבורה את היוזמה, מתקרבות לחבורה השניה ומזמינות את הזרים לעשות אהבה במקום מלחמה (שם, עמודים 139 – 140).
רק 6% מהמנכ"לים הן נשים.
בכתבה שפורסמה בדה מרקר לקראת יום האישה לפני שנתיים, נכתב כי רק 6% מהמנכ"לים ו-3% מהיו"רים בחברות ציבוריות הן נשים. ההתרשמות שלי, מעשרות החברות שפגשתי שזה פחות או יותר היחס גם בחברות פרטיות.
נחזור לדברים שכתבה עדי פלד בבלוג שלה: "...הנהגה נשית, שאינה מחקה הנהגה גברית, הינה נדירה בעולמנו...". שוחחתי על כך בשבוע האחרון עם כמה נשים, דעתן הייתה זהה, שבעולם הנשלט ע"י גברים אין דרך אחרת להתקדם.
אולי, אבל היכן הן היוזמה וההנהגה הנשית ששואבות כוח מהעוצמה הנשית?
אני חושב שלא יהיה זה נכון להטיל את האחריות לעובדה שיש מעט נשים מנהלות רק על הגברים. חלקן של הנשים בנשיאה באחריות הוא לפחות שווה אם לא רב יותר. בסופו של דבר כל אחד חייב לקחת אחריות על עצמו ומול הכוח של הגברים יש לנשים עוצמה לא מעטה ואגיע לכך עוד מעט. כך, אגב, גם כתבתי במאמר לקראת יום האישה הבינלאומי לפני שנה, בו טענתי שלנשים אחריות גדולה לכך ששכרן נמוך יותר בהשוואה לגברים במשרה דומה.
האם נשים הן מנהלות טובות יותר?
אולי, איני יודע. אני לא חושב שנכון יהיה לומר בהכללה שלאוכלוסיית הגברים או לאוכלוסיית הנשים יש תכונות שמתאימות אותן יותר לניהול בהשוואה למגדר האחר.
באופן אישי כאשר היו בפני שני מועמדים דומים ביכולות ואחת מהן הייתה אישה, בחרתי באישה. אבל היו לכך סיבות אחרות מאשר הכרה במגדר הנשי באשר הוא כבעל יכולות ניהול טובות יותר.
אני נטיתי להעדיף מנהלות משתי סיבות:
הראשונה הייתה ליצור איזון בין שני המגדרים. מאחר ומרבית המנהלים היו גברים, צירוף של אישה לצוות יצר איזון, ואיזון בין המינים בצוות הניהול כמעט תמיד מיתן מתחים ואלימות אישית סמויה.
הסיבה השנייה יצאה דווקא מההנחה כי יכולות הניהול דומות, אבל מאחר ויש מעט מנהלות (יחסית לחלקן של הנשים באוכלוסייה), יש סיכוי גבוה שאישה ששואפת לנהל, תשתייך לחלק עם התכונות המתאימות יותר לניהול. כמובן שהבחירה לא תמיד הצליחה, כפי שבשום בחירה של מנהלים לא היה לנו ביטחון של מאה אחוז בהצלחה (ראו קישור למאמר שכתבתי לפני כמה שבועות על בחירת מנהלים).
דעות קדומות.
בעבר, כאשר איתרתי מנכ"ל עבור חברה צעירה, הגעתי בסיום לבעלים עם שני מועמדים לבחירתם. אחד היה גבר והשנייה אישה. הצגתי לפניהם את שני המועמדים ונתתי המלצה איך להתקדם לבחירה הסופית. הבעלים כלל לא שמעו שהצגתי בפניהם גם אישה. הם התייחסו כל הזמן רק למועמד הגבר, וכאשר ציינתי שיש גם מועמדת, הם כלל לא הגיבו. כאילו הדברים כלל לא נכנסו לתוך האוזן שלהם. הם אפילו לא אמרו: "לא, אישה לא מתאימה" או משהו דומה. שום כלום. כאילו דברי היו שקופים.
מאזן העוצמות.
בשיחה שהייתה לי השבוע עם חברה (ניהלתי כמה וכמה שיחות לקראת כתיבת המאמר הזה), היא הזכירה לי את הסיפור על ליסיסטרטה. זהו מחזה יווני שכתב אריסטופאנס בשנת 411 לפנה"ס. המחזה מתאר כיצד נשות אתונה ונשות של ערים יריבות ביניהן ספרטה, מתאגדות במטרה להשיג שלום בעזרת שביתת מין ועוד. המחזה נתן השראה לנשים שונות בנות זמננו, למשל, לנשות ליבריה בהנהגת לימה בואי שבשנת 2003 שמו קץ למלחמת האזרחים.
מול הכוח של הנשים, עומדים, לדעתי, החינוך ותרבות ארוכת שנים. כאשר ילדי הגדולים היו פעוטים בבית התינוקות בקיבוץ, הציורים בספרים הראו את הבנים נהגים, רופאים, בנאים וכדומה. בעוד הבנות (בתמונות) שיחקו עם בובות וסירים במטבח.
סיכום, ומה היה קורה לו העולם היה מנוהל ע"י נשים?
לגבי ניהול העולם, איני בטוח שיהיה שינוי אם הוא ינוהל ע"י נשים. די להסתכל על השרות בממשלה שלנו היום (2017) כדי להטיל ספק שניהול המדינה שלנו ע"י נשים יביא שינוי.
לגבי ניהול חברות או עסקים אין ספק ששילוב נשים בניהול בהתאם לחלקן באוכלוסייה, יגדיל מאד את המאגר הפוטנציאלי של מנהלים ומנהלות טובים וטובות ויעלה את רמת הניהול הכוללת.
