להסתכל על המטרה הרחוקה במקום לכבות שריפות, או להיכנס למאבקים מקומיים.
ירון ואני החלטנו לצאת לרכיבה על אף הגשם הקל שירד בבוקר. אתמול לא רכבנו ולא רצינו שיעבור עוד בוקר בלי רכיבה. הגשם הכבד שירד בימים האחרונים וזיכרון הבוץ שנתקענו בו בשבוע שעבר, ביטלו את האפשרות שנרד מהכביש ובחרנו במסלול מעגלי מקוצר של שעה רכיבה. ההחלטה יפה אבל המציאות מאתגרת. תוך זמן קצר היינו רטובים לגמרי, הגוף יצר חום ומנגד הרוח הקלה והגשם קיררו את העור.
בהחלט לא תנאים מיטביים לרכיבה אבל אם אני רוצה לשמור על הכושר, אז "אין ברירה". לאורך כל הדרך זכרתי שבקצה המסלול אני חוזר הביתה. כל הזמן ראיתי את המטרה והתעלמתי מהרטיבות והקור. מדי פעם עברו מולנו עוד קבוצות רכיבה וגם רצים.
אני מנחש שהרוכבים האחרים או הרצים חשבו את אותן מחשבות. יש מטרה, יש מסלול וכשהוא מסתיים נזכור את הרכיבה, והקשיים הקטנים ישכחו. באחת הירידות עלו מולנו אפרת ורובי בריצה. על הפנים שלהם לא הייתה שום הבעה של חמלה עצמית או קושי, רק נחישות. גם הם היו ממוקדים במטרה ולא ברגע.
לעשות Zoom Out, להתרומם מעל המציאות
ההיצמדות למטרה ברכיבה היא פשוטה: אם החלטת לרכב, זה היה מתוך הבנה שיש מטרה ויש קשיים. הקשיים הם חלק מהדרך להשיג את המטרה ומתעלמים מהם, או מנצחים אותם. אבל בחיי היום יום שלנו אנחנו שוכחים די מהר את המטרה ושוקעים במאבקים הקטנים או בכיבוי שריפות.
באחת החברות אתן עבדתי ליוויתי את עירית, שמונתה לא מכבר לתפקיד ניהולי בכיר. יום אחד עירית הציגה לי כיצד מכל עבר גוזלים את זמנה ואת תשומת ליבה והיא אינה מגיעה לכסות את כל המרחב של תפקידה.
עמיתיה מהעבר לא ממש פרגנו לה, הם לא שתפו פעולה ואף התעלמו מסמכותה. מהצד השני, העובדים שניהלה בתפקידה החדש בדקו גבולות. היו עובדים שמיהרו להוריד מעצמם אחריות ולבוא אליה עם כל החלטה קלה.
עירית יכלה לשקוע בקלות במאבקים קטנים, להקדיש את זמנה לאירועים שהכתיבו לה את סדר היום ולא לעסוק בעיקר.
שאלתי אותה מה המטרה שלה, היכן היא רוצה להיות בעוד חמש שנים. לעירית הייתה מטרה ברורה והיא ידעה בדיוק היכן היא רוצה להיות בתפקיד הבא, בעוד חמש שנים פחות או יותר. הצגת המטרה נתנה את כל התשובות. אילו מלחמות לנהל ואיך להתמודד עם "גוזלי הזמן".
איך מנהל ששוקע בכיבוי שריפות יכול להשיג את מטרותיו?
לעירית היה קל יחסית, הייתה לה מטרה מוגדרת והיא שרטטה את קווי הפעולה שלה. מה כן, מה לא, אילו מלחמות לנהל ומתי. אבל מרבית המנהלים שאני פוגש עובדים בלי הגדרת תפקיד ברורה בלי מטרה ובלי יעדים מדידים.
המנכ"לים נמדדים על התוצאות של החברה, לפחות פעם בשנה. לכן זה משונה בעיניי שרבים מהם בוחרים שלא להנחיל תרבות של עבודה עם יעדים מדידים בחברה. מנהלים שאין להם יעדים מדידים וברורים, ומאליו גם אינם נמדדים, לא יכולים להגביה מעל המציאות, לעשות Zoom Out. הם ישקעו בקלות בכיבוי שריפות ויהיו "פנויים" לעיסוק בפוליטיקה הארגונית ובמאבקים קטנים.
בסקר שפרסמתי כאן לפני שנתיים, קרוב למחצית מהמשיבים ענו שהם מקדישים מעל ל- 60% מזמנם לטיפול באירועים שוטפים ובכיבוי שריפות.
איך יוצרים שינוי?
ענבל היא מנהלת צעירה והפוליטיקה הארגונית הכרוכה במאבקים וחוסר פרגון פגעו בה. לענבל לא הייתה תכנית ארוכת טווח להמשך הקריירה שלה והיא נתנה את הנשמה בעבודה. היא זכתה להערכה מצד המנהלת שלה, אבל מנהלים אחרים פחות פרגנו לה והיא נפגעה מההערות שלהם. באופן די טבעי דווקא ההערות הפוגעות וחוסר הפרגון תפסו מקום מרכזי במחשבות שלה.
ענבל התקשרה אלי, ובפגישתנו היא הגדירה מטרה לעוד עשר שנים קדימה (משימה לא פשוטה בכלל ובפרט לא לאנשים צעירים), אחרי כן היא שרטטה תכנית פעולה אחורה עד "מחר בבוקר". כעת כשהייתה לה מטרה ותכנית פעולה מוגדרת מאד, היא יכלה לבחון באור אחר את כל ההערות וההתנגדויות בהן היא נתקלה בממסגרת תפקידה.
היה פשוט יותר לשים כל דבר בפרופורציה הנכונה ולבחון, כמו בדוגמה של עירית למעלה, מה לקחת ללב, ממה להתעלם, אילו מלחמות לנהל ומתי. נעזרנו בעוד כמה כלים (כמו "מודל אפרת" שאציג אותו כאן בקרוב), אבל המנוף העיקרי לשינוי היה האפשרות לבחון את המציאות מלמעלה, לעשות Zoom Out ולהתמקד במטרות שלה.
Zoom Out הוא פתרון עתיק
הפתרון לעלות גבוה, להסתכל על המציאות מלמעלה ולא לתת לכאבים להדריך אותנו מופיע כבר ב"יוגה סוטרה של פטנג'לי" (היוגה סוטרה הוא אוסף של אמרות פילוסופיות בסנסקריט המהוות את ספר היסוד ליוגה מזה 2,000 שנים). שמעון בן אבי, המורה שלי ליוגה העלה את הנושא באחד השיעורים האחרונים.
האם לתת מקום לכאב להדריך אותנו? או לעלות למעלה מעל המציאות היום יומית? המשמעות של הנאמר בסוטרות הראשונות היא שהפעילות המנטלית מכאיבה או חסרת ערך. שתיים מהפעילויות המנטליות שיש להפסיקן הן "מחשבה נכונה" או "מחשבה מוטעית" (סוטרות 2 עד 8).
כמו במאמר הקודם, אנחנו מוצאים שלא המצאנו דבר. לא את הבעיות ולא את הפתרונות.
סיכום והמלצה
התמקדות במטרות שלנו מאפשרת לנו להגביה ולעלות מעל המציאות השוטפת, היום יומית. מציאות שיכולה בנקל לשאוב אותנו לסדר יום שאנשים אחרים מכתיבים לנו. הן כאנשים פרטיים והן כמנהלים. ברגע שאנחנו נשאבים לעסוק בכיבוי שריפות ובמאבקים הקטנים של המציאות, אנחנו מוסתים מהדרך שלנו. מוסתים מהשגת המטרות שלנו.
כאשר אנחנו ממוקדים במטרות שלנו, אנחנו גם משיגים אותן וגם חוסכים מעצמנו את הכאבים והפגיעות שהיום-יום עלול לזמן לנו.
מאחר ורבים מהמנהלים פועלים ללא מטרה מדידה, אני ממליץ לכם בכל לב להגדיר מטרה כזו, לבנות תכנית פעולה להשגתה ולהתמקד בה.
למנכ"לים אני ממליץ להטמיע תרבות של עבודה עם מטרות, יעדים ומדדים. להגדיר לכל המנהלים בארגון יעדים מדידים, לעבוד עם שגרות עבודה יומיות, שבועיות וחודשיות ולמקד את כל הארגון בהשגת המטרות. כך גם תזכו להשיג את המטרות שלכם וגם תקטינו מאד את הפוליטיקה והמאבקים הפנימיים בארגון.
