לעיתים חילוקי דעות פשוטים הופכים לאי הסכמה שהולכת ומעמיקה ותוקעת את הדיון או אפילו מתפתחת למאבק עם הרבה אגו וצעקות. לעיתים כאשר המנכ"ל מוביל דיון, אי ההסכמה תהיה שקטה, אולי רק תנועות גוף יסמנו שהנוכחים לא מסכימים עם הדברים.
לכאורה המנכ"ל יכול לחתוך ולהכתיב החלטה. אלא שבמקרה כזה, מרבית הסיכויים שאי ההסכמה תכשיל את ביצוע ההחלטה, לא תהיה הרתמות בשטח לביצוע.
כיצד נמסמס את ההתנגדות ואפילו נפיק ממנה תועלת?
ראשית, נוותר על האגו. מוביל הדיון, אם הוא המנכ"ל ואם בעל תפקיד אחר, צריך לזכור את המטרה. האגו שלו או שלה אינו חלק מהמטרה. גם הוא קופץ לנו ברגע הכי לא מתאים.
שנית, סבלנות. גם אם תכננתם שהדיון בנושא יהיה קצר ותמשיכו הלאה, המציאות השתנתה וכעת חשוב להפיק את מירב התועלת מהשינוי.
יש כמה כלים שאני ממליץ להשתמש בהם:
למה לא?
הדרך הטובה, החיובית ביותר והנוחה ביותר, היא שיטת ה"למה לא?".
כל אימת שאנחנו רוצים לקדם נושא מסוים, בפרט כאשר מתפתחים חילוקי דעות, הלהיטות שלנו עלולה לעוור את עינינו מלראות את הסיכונים האפשריים בדרך.
לכן, נעצור את מהלך הדיון ונבקש מכל המשתתפים לומר למה לא ללכת בדרך המוצעת. מה עלול לקרות. נרשום את כל הסיבות, את כל התרחישים השליליים שעלולים לקרות ונבחן אותם אחד, אחד.
לא נמשיך לפני שנכין תכנית פעולה לכל תרחיש השלילי שעלה. ראשית, התרחישים האלו באמת עלולים לקרות וחשוב מאד שנהיה ערוכים מראש. אם נצא לדרך חדשה לא מוכנים להתפתחות שלילית, אפשרויות התגובה והתיקון יהיו הרבה יותר יקרים, ארוכים וסבוכים.
שנית, התייחסות רצינית לכל ההתנגדויות מחברת את המתנגדים לרעיון המרכזי. לא רק שמסמסנו את ההתנגדות שלהם, הרווחנו חשיבה רחבה יותר ומוכנות טובה יותר לשינוי. את הדרך הזו למדתי מספריו של האיש המופלא, ד"ר אלי גולדרט ז"ל. איני זוכר בדיוק באיזה ספר הדרך הזו מתוארת אך נדמה לי שזה היה בספר "זה לא מזל" (הוצאת דניאלה די-דינור מוציאים לאור. תרגום מאנגלית: ברכה לופט(.
הצגתי את הדרך הזו בעבר בבלוג, במאמר ייעודי.
עצירת הדיון.
הדרך השנייה היא הפסקת הדיון ודחייתו. רצוי להטיל משימות על הנוכחים להביא הצעות אחרות עם תכנית פעולה בכתב ולקבוע דיון חדש בזמן הקרוב (בעוד שבוע, בעוד חודש וכדומה) אבל אפשר פשוט לדחות את המשך הדיון. עדיף לעצור את הדיון לפני שכל הצדדים התחפרו בעמדותיהם.
באורח פלא, במרבית המקרים, בדיון הבא ייעלמו ההתנגדויות.
מדוע עצירת הדיון ממסמסת את ההתנגדויות?
פעמים רבות ההתנגדות שלנו לרעיונות חדשים נובעת מהחשש מה יעשה לנו השינוי. הזמן שעבר מאפשר לנו להתרגל לרעיון החדש.
אם ההתנגדות הייתה מטעמי אגו, מרבית הסיכויים שבסיבוב הבא האגו ימצא לו אפיקים אחרים להתלות בו.
במקביל, בזמן שעובר עד הדיון הבא, כדאי למוביל הרעיון החדש (אם הוא המנכ"ל ואם הוא בעל תפקיד אחר), לקיים שיחות אישיות עם המתנגדים. להקשיב לסיבות ההתנגדות שלהם, לדון אתם על הסיבות שלהם ולנסות לשכנע אותם בארבע עיניים.
שינוי ההצעה, או פשרה.
כאשר ההתנגדות נובעת מחילוקי דעות מהותיים עקרוניים או אישיים, כדאי למוביל הרעיון, לנצל את עצירת הדיון לגבש פשרה או לשנות את ההצעה באופן שיאפשר למתנגדים לתמוך בהצעה החדשה.
ששת הכובעים של דה בונו.
דרך זו, של ששת הכובעים שפיתח דה בונו (אותה הצגתי גם במאמר בשבוע שעבר), מאפשרת לכל המשתתפים להציג בדיון עמדה תחת כובע מסוים ואחרי כן להחליף כובע. כך אנחנו "נאלצים" לחשוב בראש פתוח, בגישות שונות, נזכה לראות היבטים שונים של הרעיון ונעשיר מאד את הדיון.
השיטה עובדת כך:
מי שחובש כובע לבן, מציג עובדות ונתונים. חשיבה נייטרלית.
מי שחובש כובע אדום מציג גישה של אינטואיציה, תחושת בטן ורגשות.
החובש כובע שחור, יהיה פרקליטו של השטן ויסביר מדוע הדרך החדשה לא תצליח.
כובע צהוב: גישה חיובית, קונסטרוקטיבית, חשיבה חיובית ואופטימית.
כובע ירוק: חשיבה יצירתית, חיפוש חלופות.
ולבסוף, מי שחובש כובע כחול, מארגן את תהליך החשיבה, הוא מארגן את הדיון, מסכם ואוכף משמעת.
סיכום:
שם המשחק הוא סבלנות והיעדר אגו. נתקלתם בהתנגדות לא צפויה, תעכלו מהר את השינוי ושנו את הטקטיקה שלכם.
כל ניסיון לכפות החלטה מהירה יהיה בעוכריכם בהמשך.
אני ממליץ לפעול בעזרת הכלים שהצגתי למעלה.