רחל הרגישה שהוויכוח עובר את כל הגבולות המותרים. היא הקשיבה והקשיבה וניר לא מבין את מה שהיא אומרת לו. טוב, היא לא בדיוק הקשיבה אבל לפחות הייתה בשקט והתאפקה חזק-חזק בזמן שניר חזר והרצה את עמדתו וסירב להבין את מה שהיא אומרת לו.
רחל היא מפקדת בכירה במערך השדה של צהל וניר הוא קצין הכפוף לה.
רחל לא הבינה מדוע ניר אינו מבין את הדברים הפשוטים שהיא מסבירה לו, היא כבר ויתרה על ההסברים ואמרה לו שזו המערכת ואילו החוקים ועדין הוא בשלו.
ואז הלכה למוצא האחרון כדי לסגור הוויכוח העקר: "...כי ככה אני אמרתי ואילו הם חוקי המערכת". הוויכוח הסתיים וכל אחד הלך כועס לדרכו.
כמה פעמים כבר הייתם במצב הזה, משני עברי המתרס? בצד של ההורה או של הילד ש"מסרב להבין"? בצד של המנהל או של העובד ש"מסרב להבין"?
הרווח וההפסד
בואו נבחן מה היו הרווחים של רחל ומה היא הפסידה:
רווחים:
- שקט. הדיון הסתיים בצייתנות. הוויכוח נדם.
- ביצוע המשימה. ככל הנראה, ניר יפעל כפי שהצטווה.
הפסדים:
- מנהיגות. רחל הפסידה את המנהיגות שלה. מנהל או הורה שמסיים דיון ב"כי ככה אני אמרתי". מפסיד את המנהיגות הטבעית שלו. אם הוא יבחר להמשיך בסגנון הזה, להפוך זאת לדרך חיים, לא תהיה דרך חזרה.
- את ניר. ניר הוא קצין שמפקד על כמה עשרות חיילים. אחרי שהמפקדת שלו חתכה אותו כמתואר למעלה, הוא איבד מוטיבציה ואת המנהיגות שלו עצמו. אולי הוא צריך ללכת כעת לחיילים שלו ולהעביר להם את הפקודה בלי שהוא עצמו מאמין בה? לא פשוט. אגב, בהיבט הזה, אין שום הבדל בין מפקדת ובין מנהלת. מנהיגות היא מנהיגות בצבא או באזרחות.
- את העצמאות והחשיבה העצמאית של ניר. אף מנהל ואף מפקד אינו מלווה כל הזמן את המנהלים תחתיו או את העובדים שלו. אם אנחנו לא בונים אותם כמנהלים או עובדים חושבים, עצמאיים שמייצרים פתרונות יצירתיים לטובת הארגון, אנחנו מסרסים את הארגון.
- אולי ניר צדק. לפעמים אנחנו כל כך משוכנעים בצדקת דרכנו ואוטמים את עצמנו לשמוע דעה שונה עד שאנו סוגרים כל אפשרות לבחינה של הדרך שלנו, של הפתרון שבחרנו. אולי הפתרון שלנו שגוי? אולי יש בו איום משמעותי על הארגון?
- הקונספציה. אם נקצין ונרחיק לכת, מעבר לאירוע המתואר, נזכור כי אטימות לדעה אחרת ולשאלות קשות "ומעצבנות" שמערערות על דרכנו הנחושה, הייתה אחד היסודות של ההפתעה הטרגית במלחמת יום הכיפורים.
האם אפשר היה אחרת?
אני לא מכיר את כל פרטי האירוע. איני מכיר את ניר וכל מה ששמעתי היה תיאור הדברים כפי שרחל תיארה.
אלא שזהו אירוע מאד נפוץ שקורה או קרה מתישהו לכל אחד מאתנו. השאלה היא איך אנחנו מתמודדים במצבים כאלו ומה אנחנו לומדים לפעם הבאה.
בהסתייגות הרשומה למעלה, אני בטוח שלו רחל הייתה מגלה הקשבה אמתית, ובוחנת את האפשרות שניר צודק, לפחות במידה מסוימת, או אוזרת כוח וסבלנות ומצליחה לשכנע את ניר מדוע הוא טועה ומה ההיגיון בדרך שהציגה, הייתה זוכה במנהיגות שלה ובונה אותו כמפקד טוב יותר לחייליו. בעתיד היא הייתה יכולה לסמוך על שיקול דעתו ותבונתו בהנהגת החיילים או העובדים שלו.
מנהיגות שפגשתי.
לפני כמה שבועות הלכתי לבקר חבר, רופא בכיר שממלא תפקיד אדמיניסטרטיבי חשוב במשרד הבריאות . הייתה לי פגישה ליד מקום העבודה שלו וקפצתי להגיד שלום. כשהגעתי הוא בדיוק נשא דברים לקומץ העובדים במשרד. הלכתי וחזרתי אחרי כשעה. הם אכלו ארוחת צהרים משותפת.
בשני הביקורים הקצרים שלי, חשתי במנהיגות השקטה של חברי. ההקשבה, השיחה השקטה, והעיניים הנשואות אליו, כולן שדרו מנהיגות ברורה, חד משמעית, שאין עליה עוררין, יחד עם הערכה רבה (הערכה - לא פחד או כניעה) של העובדים במשרד.
אין לי ספק, שבשעת הצורך, אותו חבר מפעיל את סמכותו ופוסק דברים באופן חד משמעי. בסופו של דבר, כמו בצבא, הם עוסקים שם בדיני נפשות, אבל אני משוכנע שהוא מפעיל את סמכותו וחותך דברים לעיתים מאד רחוקות, אם בכלל.
