בשבוע שעבר נפל עובד מגובה של שישה מטר ונפגע קשה. העובד עלה בסל אדם מחובר למניטו לעבודה על כבלי חשמל. בסיום העבודה הוא ביקש לרדת. מפעיל המניטו טעה, ובמקום להוריד את הסל הוא הטה אותו כלפי מטה. טעות אנוש בבחירת ידית ההפעלה. הסל אמור להיות רתום למניטו, אלא שלא היה רתום או שהשרשרת נקרעה והסל עם העובד החליק למטה. איני יודע מה הייתה הסיבה שהסל החליק למטה, אך התוצאה הייתה שהעובד, קבלן חשמל מיומן שמספק שירותים במקום כבר עשרים שנה, פונה לבית החולים והוא מורדם ומונשם, ובהמשך נפטר.
האתר בו אירעה התאונה הינו מקום מאד גדול ומורכב שפועל 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, כל השנה. אחד הסמנכ"לים במקום אחראי על הבטיחות כחלק מהותי מתפקידו והוא משקיע זמן רב בנושא, בפרט בעבודות בגובה.
בנוסף אליו יש נאמני בטיחות שעושים עבודה מעולה. ואף על פי כן, אין שום דרך לפקח 100% מהזמן על 100% מהעובדים שלא יעשו טעויות.
לכן, אנחנו צריכים להגיע למצב בו לעובדים ומנהלים יש מודעות וערנות כל הזמן לבטיחות לא פחות מהמודעות שלהם לתפוקות ולאיכות התוצרים.
אפשר לפעול על פי החוק ולא לשנות את מצב הבטיחות כהוא זה.
בחיפוש באתר של משרד הכלכלה מצאתי ידיעה שקיבוץ רמת השופט ומנהל הקהילה הורשעו באחריות לעבירת בטיחות (אחריות פלילית). ראו קישור לידיעה: קיבוץ רמת השופט הורשע בעבירת בטיחות.
אני מעריך שכיום בכל מקום עבודה יש ממונה בטיחות במשרה מלאה או חלקית, שתולה מודעות על לוח מיוחד שספק אם מי מהעובדים קורא. בנוסף אני בטוח שממונה הבטיחות, שמכיר את החוק ואת האחריות הפורמלית של ההנהלה, מסתובב באתר ומוציא דוחות ומכתבים לעובדים "סוררים". מהר מאד מתפתחת עוינות או לפחות ניכור בין ממונה הבטיחות ובין העובדים. ממונה הבטיחות נתפס כמטרד.
אני בטוח שבכל מקום פועלת ועדת בטיחות שמתכנסת שמונה פעמים בשנה כנדרש לפי החוק או התקנות.
בטוח שהמפקח של משרד הכלכלה מגיע ומתרשם לחיוב מקיום החוקים והעבודה המצוינת של ממונה הבטיחות.
אבל האם המסר מחלחל לעובדים?
המסר לעובדים ברור: תפוקה על חשבון בטיחות.
בפגישה של צוות שיפור באחת החברות, העובדים תיארו את מסירותם וציינו כי בכל פעם שיש תקלה הם מטפלים בה במהירות, בלי לעצור את הקו, מפרים את כללי הבטיחות ומסתכנים בתאונת עבודה. עובד האחזקה שמשתתף בצוות אמר להם כי מעבר לסיכון שהם לוקחים כאשר הם לא עוצרים את הקו וממשיכים בעבודה, הוא כלל לא יודע שיש בעיה ולא מטפל בה. העובדים נפנפו אותו באומרם שאם יעצרו את הקו בכל תקלה הם יקבלו נזיפה מהמנהלים שלהם...
איך ליצור מודעות לבטיחות ברמה של המודעות לתפוקה?
אחת הדרכים הנפוצות היא למדוד את כמות התאונות (כמות תאונות למיליון שעות עבודה והיעד הוא כמובן אפס תאונות) או את מספר הימים שעברו מאז התאונה האחרונה.
בנוסף, לתחקר לא רק תאונות אלא גם כמעט תאונה.
אלו הם כלים מאד חשובים, הם יסייעו למנכ"ל להעביר מסר למנהלים בשטח. אבל גם כלים אלו אינם מספיקים ולא יצרו את המודעות לבטיחות אצל העובדים.
בטיחות פרואקטיבית ואקלים בטיחות
מטרת הגישה הפרואקטיבית ואקלים הבטיחות היא ליצור גישה חיובית ומתגמלת להתנהגות בטיחותית ולהתראה על סיכונים אפשריים, לא רק לחקור תאונות שכבר קרו. להעביר את האחריות אל העובדים והמנהלים לפעול כל הזמן באופן בטיחותי ולטפל במפגעים שעלולים לגרום לתאונה.
שיטה ראשונה:
השיטה הטובה ביותר שלמדתי במשך השנים היא קיום סיור כל בוקר של עובד ומנהל במפעל ואיתור של מפגעים. גישה זו משיגה שתי מטרות בו זמנית: הראשונה, איתור של מפגעים שרואים רק תוך כדי עבודה של המכונות; השנייה, כאשר עובד ומנהל מקיימים יחד סיור בבוקר, בכובע של חיפוש מפגעי בטיחות, הם מפנימים את נקודת המבט האחראית. גם אחרי הסיור, המודעות תמשיך להיבנות אצלם.
בכל מקום שאליו אני מגיע, אני מציג את הדרך הזו (שלמדתי בעצמי באחת החברות). לצערי, עד היום לא הצלחתי לגייס שום חברה להטמיע את השיטה.
הנימוקים הם פשוטים: נניח שעובד ומנהל יסתובבו כל בוקר שעה בלי לעבוד (!!!), בסיום הם יגיעו עם רשימת מטלות לביצוע. גם כך איננו מגיעים לבצע את כל המשימות של האחזקה מה נעשה עם משימות נוספות?
האם אתם מבינים את הנימוק הזה?
המסר הוא ברור: עדיף לנו לא לדעת שיש מפגעי בטיחות, אין לנו משאבים לטפל בהם...
שיטה שניה:
לפני שנים, כאשר ניהלתי אתר יצור גדול, הציעו לנו פרופסור דב זהר מהטכניון וד"ר גיל לוריא להשתתף בפרויקט שמטרתו בניה של אקלים בטיחות. המטרה הייתה להטמיע את החשיבות של התנהגות בטיחותית בפרט במצבים בהם יש דרישות סותרות בין הבטיחות ודרישות תפעוליות אחרות (למשל, תפוקה).
הגדרנו יחד עם העובדים בכל מחלקה מהם המשתנים הבטיחותיים החשובים במקום, למשל, הגנה על האוזניים מפני רעש חזק, נעלי עבודה, רצפה נקייה ממפגעים דוגמת כבלי חשמל או צינורות אוויר שעלולים להכשיל עובד וכדומה.
בהמשך העובדים קיימו ביקורות בכל מחלקה על קיום הדרישות הבטיחותיות ונתנו ניקוד (לעובד הבודד ולמחלקה). הניקוד התפרסם והתפתחה תחרות.
בדרך זו קידמנו התנהגות בטיחותית ולא עסקנו רק בחקירה של תאונות שכבר קרו.
סיכום:
המבחן הגדול של המנכ"ל יהיה האם קיים מסר כפול בגישה שלו לעבודה לא בטיחותית (לא לחכות לתאונה) לעומת פחת חומר גדול או ירידה בתפוקה.
הגישה של בטיחות פרואקטיבית ובנייה של אקלים בטיחות מטמיעה התנהגות שתמנע תאונות או תקטין מאד את הסיכוי שיקרו.
הגישה המסורתית שמסתפקת בממונה בטיחות שמתפקד כשוטר, מנציחה עבודה לא בטיחותית וסופה עוד ועוד תאונות עבודה.
ראו גם מאמר דומה שפרסמתי כאן לפני כשנתיים וחצי.
