זהו המאמר ה-100 (!) בבלוג ולכבודו רציתי לשתף אתכם במחשבות על הרגלים וחדשנות.
מדי בוקר, אחרי השחייה, נהגתי להתקלח בדוש השני מימין בשורת התאים בקאנטרי הסמוך למקום מגורי. כאשר הדוש "שלי" היה תפוס התקלחתי באחד משני התאים השכנים.
לפני כמה שבועות נחלש זרם המים ואני הנחתי שהנהלת הקאנטרי התקינה חסכמים ובלי לבדוק את ההנחה שלי או מה קורה בתאים אחרים, השלמתי עם המצב.
עד שיום אחד היו שלושת התאים "שלי", התאים בהם נהגתי להתקלח, תפוסים "ונאלצתי" להתקלח בתא ממול. להפתעתי זרם המים שם היה חזק יותר וכך התחלתי לבדוק את כל התאים עד שגיליתי שבתא הרחצה האחרון בשורה יש ממש זרם חזק והתנחלתי בו.
אחרי המקלחת אני נכנס לרכב בדרכי לעבודה. ה-Waze כבר מכיר לאן אני נוסע בכל יום, מציע לי את היעד ומשאיר לי רק לאשר שאכן זה הכיוון.
בעבודה אנחנו שותים תמיד אותו קפה, פוגשים את אותם האנשים, יושבים באותו משרד ובמרבית הדיונים נשב באותו מקום סביב השולחן.
ועכשיו אמרו לי, האם כל זה קשור בכלל ליכולת לייצר חדשנות?
כמה חדשנות נוכל ליצר בדיון בו משתתפים אותם האנשים אליהם אנו רגילים, אנו מכירים את דעותיהם, אתם אנחנו משוחחים גם על ענייני חולין וגם הם כמונו כבולים להרגלים ודפוסי התנהגות קבועים?
כאשר קבוצת אנשים, אם זו ההנהלה או "מטבחון", קבוצה מצומצמת של אנשים, מתמודדת מדי יום עם אותם אתגרים, מה ימנע מהם להמשיך באותו קו חשיבה ודרך פעולה?
גם כאשר הדרך שנבחרה אינה מביאה הצלחה, איך הם יגיעו למסקנה שנדרשת דרך שונה ולא ימשיכו להתקדם באותו קו פעולה? "רק עוד ניסיון אחד...".
איך נצליח להשתחרר מהמלכוד ולחשוב פתאום אחרת?
בהיבט האישי, אני ממליץ לכם לפגוש אנשים חדשים מדי פעם, להכיר מציאות שונה, לשמוע רעיונות אחרים לחלוטין מאילו שאתם רגילים לשמוע. תצאו לטיול (או לסדנה) בקבוצה שאינכם מכירים בה איש וכך "תאלצו" לקשור קשרים חדשים, לפגוש אנשים שלא הכרתם קודם ולשמוע רעיונות חדשים.
כך תפרו את עצמכם. היכרות עם "חיים של אחרים", רעיונות אחרים או מציאות חדשה, אחרת, יעלו לכם באופן אסוציאטיבי רעיונות חדשים עבור האתגרים איתם אתם מתמודדים.
בהיבט של חברה או עסק, מגוון הרעיונות והדעות קיים כבר בקרב העובדים. תמצאו את הדרך והמסגרות להעלות רעיונות ומחשבות של עובדים ומנהלים שאינם חלק מהפורומים הרגילים אשר מתמודדים עם האתגרים של החברה, ותצאו מורווחים.
תקשיבו רב קשב לרעיונות הכי הזויים שיעלו בפניכם
לפעמים במחשבה שנייה תמצאו שרעיון שנראה קודם הזוי לחלוטין, או בלתי אפשרי, טומן בחובו את הפתרון המבוקש, או דרך חדשה להתפתחות החברה, או דרך להתייעלות וחיסכון.
אנחנו כל כך שבויים בדרך בה אנו הולכים, בפרדיגמות שלנו, עד שמאד קשה לנו להיפתח לרעיונות ודרכים חדשות.
מנכ"לים בכלוב של זכוכית
לא פעם אני פוגש חברות שהולכות בכיוון מסוים שלפחות שווה מחשבה שנייה אם לא ממש מצב ש"דגל אדום" מתנשא מעל הדרך האמורה.
בשיחות עם חברי ההנהלה מתברר לי שכל חברי ההנהלה רואים את הדגל האדום וחושבים שהדרך אינה נכונה, גורמת נזק לחברה ואפילו טומנת בחובה סיכון ממשי.
לשאלתי מדוע אינם מציגים זאת למנכ"ל התשובה היא ש"בנושא האמור המנכ"ל לא מוכן לשמוע דעה אחרת".
הוא משוכנע בצדקת דרכו, סוגר את עצמו בכלוב של זכוכית ולא מוכן להקשיב לביקורת או רעיונות אחרים.
עד שמגיעים לסף התהום, אלא שאז יכול להיות מאוחר מדי.
נסגור את המעגל
האם גם אתם פועלים בדפוסי התנהגות קבועים ושבויים בהרגלים?
האם יתכן שגם אצלכם דרך זו חוסמת את ההקשבה והפתיחות לחדשנות?
