"היוגי נודד בין פרספקטיבות. אין אמת אחת, מכל זווית ראיה הוא רואה אמת אחרת". כך לימד אותי שמעון בן אבי, מורה היוגה שלי.
האם גם אנחנו, אנשים רגילים מן השורה, מסוגלים, כדרך חיים, להכיר בכך שיש יותר מאמת אחת, "האמת שלנו", ולהסתכל על המציאות באופן פתוח, לא שיפוטי?
מה המשמעות של הביטוי: "לחשוב מחוץ לקופסה"?
מהי אותה קופסה שאנחנו רוצים לחשוב מחוצה לה?
בדרך כלל אנחנו מסתכלים על המציאות דרך זוג העיניים שלנו, מנתחים את מה שאנחנו רואים ומסיקים מסקנות או מבצעים פעולות, בעזרת הראש שלנו ("הקופסה").
האם אנחנו יכולים לראות את הדברים באופן שונה ולחשוב דרך "ראש אחר"?
נראה לי שלא, לפחות זה לא כל כך פשוט.
איך נחשוב מחוץ לקופסה?
לכאורה, זה די פשוט, נשתף עוד אנשים ונקשיב לחשיבה אחרת, להסתכלות מזווית ראיה שונה על הדברים. לא פעם יש כבר שותפים לשיחה שלנו, צריך רק להקשיב.
כאשר אנחנו משתפים אנשים נוספים בחשיבה ומקשיבים להם, נפתחת בפנינו הזדמנות לחשוב מחוץ לקופסה שלנו.
אני כותב "לכאורה זה די פשוט...", כי בפועל, פעמים רבות, יש לנו התנגדות לרעיונות של מישהו אחר. בפרט אם הוא לא שווה לנו בתפקידו או במעמדו.
רעיונות שנשמע מאנשים אחרים, ייצרו אצלנו מחשבות חדשות ורעיונות חדשים משלנו. האינטראקציה של שניים או יותר אנשים שחושבים יחד, מייצרת תמיד רעיונות חדשים.
בתנאי כמובן, שאנחנו מקשיבים, לא רק שומעים וחושבים איך לסתור את דעתו של האחר.
בשיחותיי עם לי, היא מזכירה תמיד את הצורך להימנע משיפוטיות, להקשיב בראש פתוח. השיפוטיות חוסמת אותנו מהקשבה פתוחה באמת.
השיפוטיות היא אחד המכשולים הגבוהים בדרך לחשיבה מחוץ לקופסה. מפני שאנחנו ממהרים לפסול את הכיוון החדש שעלה בשיחה ועלולים להיצמד לדרך החשיבה הרגילה שלנו, או לרעיונות הישנים. כך אנחנו נשארים "בתוך הקופסה".
בארגונים, החשיבה של המנכ"ל, היא בדרך כלל עם פורום מאד מצומצם. כך, למרות שהמנכ"ל משתף עוד מנהלים בחשיבה, במעין מטבחון, או הנהלה, אחרי כמה זמן, שוב, זו הופכת לקבוצה סגורה שממחזרת את הדברים ולא מצליחה לחדש.
כאן מגיע המקום של העובדים. שיתוף ומעורבות של העובדים הם מהכלים היותר חזקים שכל חברה יכולה ליישם כדי להעלות מחשבה חדשה, אחרת, שונה (בנושא זה כתבתי מספר מאמרים בבלוג).
לכל אחד מהעובדים יש דרך חשיבה והסתכלות שונה על הדברים. בנוסף, העובדים נמצאים פיזית במקום מסוים במשך רוב יום העבודה לאורך שנים. כך הם מתמחים באותו מקום, רואים פרטים שהמנהלים שלהם לא רואים וכל אחד מהם מנתח את הדברים שהוא רואה באופן שונה מהאחרים.
באופן אישי, כאשר אני מגיע למכשול בדרך, אני מתייעץ עם כרמל, אשתי. אנחנו דנים יחד על הנושא ומיצרים הזדמנויות חדשות לפתרון. אני מצאתי שבכל פעם שאנחנו חושבים יחד, עולים רעיונות חדשים, פורצי דרך.
רוצים אסמכתא מהאקדמיה?
הפרופסור יובל נוח הררי, כותב בספרו ההיסטוריה של המחר (הוצאת דביר, עמוד 405): "...בשיחה בין פיזיקאי, כלכלן ומוזיקאי עשויים לצוץ רעיונות שלעלום לא יצוצו בשיחה בין שלושה פיזיקאים או שלושה מוזיקאים".
כלים לפתח את היצירתיות והחשיבה מחוץ לקופסה
יש לא מעט כלים שמטרתם לפתח את היצירתיות או "החשיבה מחוץ לקופסה". המשותף לכולם שהם מבוססים על עבודה בצוות, ורצוי צוות מגוון של בעלי תפקידים שונים, אנשים שיסתכלו על הנושא מזוויות ראיה שונות.
אמנה כמה מהם:
- סיעור מוחות. זהו הכלי הבסיסי ביותר והוא מתאים כמעט בכל מצב וגם כבסיס לשימוש בכלים האחרים. הרעיון המרכזי הוא שהמשתתפים כותבים (לא אומרים בקול, כדי לא לחסום כיווני מחשבה שונים) מספר הצעות. אחר כך עוברים את כל המשתתפים וכל משתתף, בתורו, מציג רעיון אחד. בתור הבא הוא יציג רעיון נוסף וכך הלאה.
- עצם דג
- 5Y's או "למה, למה" (ראו הרצאה שמדגימה את השימוש בשלושת הכלים)
- ששת הכובעים של דה בונו
- וישנם כלים לחשיבה המצאתית שיטתית וכלים רבים אחרים, אבל הכלי החשוב ביותר הוא ההקשבה לזולת, הקשבה נקיה משיפוטיות.
סיכום:
אנחנו אוהבים להתהדר במשפט "חשיבה מחוץ לקופסה".
לקיים את המשפט הזה הלכה למעשה, זה קצת פחות טריוויאלי. שימוש בכלים שונים, שאת חלקם רשמתי למעלה, מאפשר לעשות זאת בצורה מובנית.
הדרך הבסיסית והטובה ביותר היא להקשיב לרעיונות של אנשים אחרים. ללכת ולבקש הצעות מאנשים אחרים, ובפרט מעובדים בחברה שלנו.
להקשיב ללא שיפוטיות.
לזכור שמה שנכון היה אתמול והצליח, לא בהכרח יהיה נכון גם מחר.
להיות ספקן ולשאול שאלות.
