כיצד להתמודד עם השינויים במציאות העסקית?

העולם סביבנו משתנה כל הזמן. נולדנו, היינו ילדים, נערים, בגרנו, נולדו לנו ילדים. רבים מאתנו עברו לגור במקום אחר, הכרנו אנשים וחלקם התרחקו מאתנו.

שלא לדבר על שינויי אקלים: חורף, קיץ, קר, חם. או פרנסה: כמה פעמים נאלצנו להחליף את הפרנסה שלנו?

בקיצור, הכל סביבנו משתנו כל הזמן ובכל זאת, אנו אוחזים בקיים בכל הכוח, מסרבים לשחרר, מסרבים ליזום שינוי. כל שינוי מאיים עלינו.

אנחנו מקבלים בהכנעה את השינויים שנכפים עלינו כמו מזג האוויר, אבל נמנעים כמעט באופן מוחלט מכל שינוי יזום.

למרות שאנחנו חיים במציאות שמשתנה כל הזמן, נדמה לנו שמחר הכל יישאר על מכונו. דבר לא ישתנה.

אנחנו אוחזים בכל הכוח במוכר, בידוע.

השוק זז כל הזמן. מי ישרוד ומי יקרוס?

האם אנחנו מוכנים להתאים את עצמנו, או חושבים ששום דבר לא יאיים עלינו?

רק ברבעון האחרון, הרבעון הראשון של 2016, נפלו המכירות של הבשר המעובד ב- 25% (נקניקיות, למשל) ועלו המכירות של המזון הבריא (ראו כתבה בדמרקר). האם היצרניות של הנקניקיות חשבו שלנצח נאכיל את ילדנו בנקניקיות, או שהן הבינו שהן חיות בזמן שאול וצריך לפתח את המוצר הבא? להקדים את השוק.

ניזכר במכשירי ה-GPS של פעם, נישת מוצר שנמחקה כליל עם הגעת הסמרטפונים.

מישהו זוכר שפעם, לפני המצאת המחשבים היו קופות רושמות מכניות?

בשנת 1970 חברת Facit, יצרנית הקופות הרושמות המכניות הנחשבת ביותר משבדיה, העסיקה ארבעה עשר אלף עובדים. ואז ב-1971 קרסה בין לילה עם הופעת המחשבונים היפניים (ראו וויקיפדיה), פרפורי הגסיסה נמשכו עוד כמה שנים.

או מי זוכר את שעוני הקפיץ השוויצריים לפני הופעת השעונים הדיגיטליים מיפן? במקרה הזה היצרנים השוויצריים ידעו להתאים את עצמם.

שינוי יצוא, יבוא, שערי מטבע ותחרות.

לפני כמה שבועות התקשרו אלי חקלאים שייצאו לאירופה וספרו שבעבר הרוויחו יפה וכעת כשהשקל התחזק מאד ביחס לאירו הם נפגעו ברמה כזו שהעסק בסכנת סגירה.

חברות שהחזיקו את הראש מעל המים ואפילו הרוויחו לא רע, נפגעו מאד מהיבוא.

חברות שנהנו מתנאי מונופול אם בזכות רגולציה, הגנת יבוא, או סיטואציה מקרית של חסמים שונים שהשאירו אותם ספק יחיד (לעיתים מדובר בחברות קטנות ששרתו נישה מסוימת כספק יחיד), מגלות פתאום שיש תחרות. נגמר המונופול. חלק מהן יתרסקו וחלק אחר ישרוד.

נסתכל על חברות התקשורת שחתכו את המחירים עקב תחרות שנכפתה עליהן (אבל ממשיכות לספק לנו שירות גרוע. גם כאן, עד שתגיע תחרות גם בשירות).

חברות גדולות מחזיקות לובי יקר בכנסת או בתקשורת, רק לא לאבד את המונופול.

כולנו (או רובנו) כועסים מונופול הגז, אבל מה אנחנו עושים אצלנו, בחצר שלנו?

להתייעל או להילחם בתחרות.

לדעתי, התאחדות התעשיינים עושה טעות כאשר היא נלחמת ביבוא או נלחמה בזמנו במחאה החברתית.

התחרות הגיעה או תגיע לכל מקום ומי שנלחם בה, במקום להכיר בה, להתייעל ולהתאים את עצמו, ימצא את עצמו בקשיי הישרדות או ייאלץ לסגור את העסק.

יעקב דגן, שמנהל כבר שנים רבות את אתר היצור הגדול מאד של נסטלה אסם בשדרות, מספר שמאז המחאה החברתית הם לא העלו מחירים, מחירי התשומות עלו והם שומרים על הרווחיות. זאת בזכות התייעלות מדהימה. התייעלות שהיא חלק מאימוץ שיטות היצור של טויוטה ע"י נסטלה בכל מפעליה בעולם.

מה ניתן ללמוד מהחברות הבינלאומיות הגדולות?

הדוגמה של מפעלי נסטלה אסם, או קימברלי קלארק, או כמה חברות בינלאומיות אחרות מציגה התייעלות שלמרות התחרות הביאה לשיפור הרווח. כמעט תמיד בזכות האימוץ של שיטת היצור של טויוטה שנקראת במרבית המקרים, בעולם המערבי "יצור רזה" או "Lean Production".

לצערי, מרבית החברות שאני פוגש אשר מאמצות את שיטת היצור הרזה, מתייעלות ומחדשות כל הזמן, הן שלוחה ישראלית של חברות בינלאומיות.

חברות מקומיות רבות (שאני פוגש), משמרות את הקיים, נלחמות לא בתחרות אלא בהתייעלות, מאוימות ע"י כל שינוי או תחרות.

מנכ"ל של חברה גדולה שפגשתי תיאר לי בתסכול רב איך כל ניסיונותיו להטמיע את שיטת היצור הרזה נכשלו משום שמנהל התפעול סירב לשתף פעולה והכשיל את התכנית.

במקרים אחרים דווקא המנכ"ל הוא זה שלא יאפשר למנהל התפעול להטמיע את דרך החשיבה הזו.

בחברות בינלאומיות (דוגמת נסטלה או קימברלי קלארק), אין שום שאלה או אפשרות לא להטמיע.

יש יעדים, יש מדדים ויש דרך להטמיע. מי שלא מתאים לו, זז הצידה, אבל חברת הבת, או השלוחה המקומית נוסקת.

כשמרוויחים, אין צורך לשנות - כשמפסידים, אין כסף לשנות.

המלכוד הידוע. כל האמור למעלה עטוף בדרך כלל בשתי אמירות: "אנחנו מרוויחים, אין סיבה לשנות" או "אנחנו בקשיים ואין כסף להשקיע בהתייעלות".

מי שמרוויח בטוח שלעולם חוסן, דבר לא יכול להשתנות ומי שנמצא בקשיים איבד את האמונה שבידו ליזום שינוי.

תודות.

אני מבקש להודות למורי שמעון בן אבי, אשר בשיחות אתו שב ועלה המושג אפריגרהה, אחד ממושגי היסוד ביוגה סוטרות של פטנג'לי ומשמעותו שחרור, עזיבה או אי-אחיזה. יסוד שנכון לא רק ליוגים אלא לכל אחד ואחד כפי שניסיתי להראות במאמר זה.