בשנות השישים יצא מנחם קנטור ז"ל, אז נציב המים הראשון, במהלך לחינוך הציבור לחיסכון במים תחת הסיסמה "חבל על כל טיפה", כאשר המטרה הייתה להביא לירידה משמעותית בבזבוז המשאב הלאומי.
ההנחה הייתה שאם כל אחד יחסוך מעט נגיע יחד לחיסכון גדול. בנוסף היה כאן, כאמור, מהלך של חינוך הציבור לחשיבות החיסכון במים.
באותו אופן נהגו באחת החברות הגדולות בהן עבדנו בעבר: בחברה היו צוותי שיפור רבים והשפעת העבודה עם הצוותים על ציבור העובדים באה לביטוי באחת הפגישות כאשר העיר עובד וותיק מאד: "אנחנו מכירים הכל, אין חדש, אבל לא ידענו כי הנושא חשוב, כעת כאשר אנחנו יודעים שזו המטרה, כולנו עובדים אחרת". המונח "נושא" שרשמנו כאן יכול לייצג, חיסכון, איכות, יעילות או כל מטרה אחרת.
באותה חברה היו כאמור מהלכים רבים לשיפור וכל מהלך הביא חיסכון של מאות אלפי ₪ או אפילו מיליונים.
קרה פעם, שכאשר חישבו את התרומה הפוטנציאלית של אחד הפרויקטים הגיעו לסכום של חמשת אלפים ₪. למרות הפער העצום בין הערך הזה והערכים הרשומים למעלה, הוחלט להמשיך בפרויקט. המניע היה גם לחזק את ההשפעה החיובית על כלל העובדים וגם ההנחה שהרבה חסכונות קטנים מביאים חסכון גדול.
אלא שחיסכון קטן וחיסכון גדול ידרשו לא פעם את אותם המשאבים של ההנהלה.
האם נכון יהיה למיין ולהחליט לפי עקרון פרטו (כלומר להתמקד ב- 20% הפרויקטים שיביאו 80% מהחיסכון) או לפי העיקרון ש"חבל על כל טיפה" וכל חיסכון, או שיפור, או התייעלות הינם חשובים?
המלצה: הפעם נימנע מהמלצה. בחירה כזו תלויה בהשקפה של כל מנהל. נשמח לשמוע את דעתכם.
