לפני זמן מה ביצענו פעילות לשיפור כמות הפחת ואובדן החומר בזמן תהליך הייצור במפעל מסוים. כרגיל, בדקנו את הפחתים בכל התחנות השונות של שרשרת היצור, והסתכלנו על הפחת המצטבר מתחנה לתחנה.
אך בשלב מסוים היה נדמה לנו שמסיבה כלשהי, לא כל הפחתים נספרים ואנו לא רואים את התמונה המלאה.
הפתרון היה למדוד במקביל גם את הפחת הכללי של תהליך היצור – להסתכל על המפעל כ"קופסא שחורה" בה נמדד בדיוק מה נכנס לתהליך, מה יוצא ממנו, ומה היה אמור לצאת ממנו באופן תאורטי.
הנתון (המדהים) שגילינו היה כי הפחת שנמדד על תהליך היצור הכללי היה גבוה ב-50% (!) מהפחת שהצטבר כאשר מדדנו מתחנה לתחנה.
והנה הקונפליקט: כאשר מודדים את הפחת על כל תהליך היצור, מקבלים תמונה מלאה – אך לא ברור היכן הבעיה, ותהליך השיפור פחות מובן מאליו. כאשר מודדים את הפחת בכל תחנה מגלים בדיוק היכן הבעיה וניתן לשפר, אך לא מקבלים את התמונה המלאה.
המלצה:
הפתרון הוא למדוד את הפחת במקביל, גם עבור תהליך היצור כולו וגם עבור כל תחנה בשרשרת היצור. רק כך ניתן לדעת בדיוק כמה פחת נוצר בתהליך היצור, ובדיוק היכן הוא נוצר וכיצד להפחית אותו.