עד כמה חשובה לכם הבטיחות? וכיצד ליצור בטיחות אמיתית?

כמה כתבות שהתפרסמו לאחרונה מתייחסות לסטטיסטיקה הקשה של תאונות עבודה. כולן התפרסמו בעקבות מות של עובד כתוצאה מתאונה. כתבה אחת בגלובס (16 באוגוסט 2019), אחרת בדבר (1 באוגוסט 2019). בדוח של קו לעובד מה-19 באוגוסט 2019, מדווח על העובד ה-54 שנהרג השנה, ולפי עיתון הארץ יש עליה של 30% לעומת השנה שעברה.

הכתבה בגלובס מציגה תמונה רחבה יותר של התייחסות המעבידים לבטיחות, אבל בעיקרן הכתבות מתפרסמות בעקבות תאונות שגרמו למותם של עובדים.

אנחנו קוראים את הסטטיסטיקה, מצקצקים בלשון וממשיכים לידיעות הבאות. אנשים נהרגים בתאונות דרכים, פגעי טבע, פשעים פליליים ופיגועי טרור – אז נהרגים גם בתאונות עבודה. מה זה באמת עושה לנו? האם אנחנו לוקחים איזשהו לקח למקום העבודה שלנו?

ארבע הסיבות שיניעו אתכם למנוע תאונות

מרבית תאונות העבודה מסתיימות בפציעה קלה או קשה ועובדים שמחלימים בביתם ונעדרים לתקופה ארוכה מהעבודה.

אני מכיר ארבע סיבות שמניעות מנהלים ליצור פעילות משמעותית למניעה של תאונות עבודה:

1. אתם חלק מחברה בינלאומית ואתם נמדדים על כמות התאונות (מיד אתייחס לדרך המדידה). זוהי הסיבה הכי משמעותית שחברות נלחמות ומוכנות להשקיע במניעת תאונות.
2. אתם יודעים את העלות הכספית של התאונות. זו סיבה מעט צינית (למנוע פגיעה בעובדים כי לפגיעה יש משמעות כספית לחברה) – אבל יכולה להיות לה תרומה משמעותית למניעה של תאונות. הבעיה היא שבדרך כלל אינכם מחשבים את העלות של תאונות העבודה לחברה.
3. יש לכם אחריות לבטיחותם ובריאותם של העובדים. עניינית זה המצב. מעשית – לעיתים רחוקות ההנהלה תשקיע כסף ושעות עבודה כדי למנוע תאונות. המבחן הוא כמובן, בתוצאה. האם הפעילות שלכם מורידה את התאונות ואתם בדרך לאפס תאונות עבודה?
   האחריות שמוטלת על ההנהלה לשלומם של העובדים אינה רק משהו מטאפורי. לאחריות הזו יש גם היבט פלילי. החוק מטיל על המנכ"ל ועל מנהלים נוספים אחריות רחבה מאד לגבי מה שקורה בתחומי החצרות של החברה או של המפעל.
   בכל מקרה, בו חס וחלילה, יהרג עובד, המנכ"ל ואולי מנהלים נוספים, יעמדו לדין. לא רק על הוראות שנתנו, אלא גם על אי מניעה של פעולה לא בטיחותית שידעו עליה או שיכלו לדעת עליה.
   ככל שחומרת הפציעה יורדת, כך קטן האינטרס של הרשויות להתערב. אבל, האחריות של המנהלים קיימת.
4. באמת חשוב לכם שהעובדים לא יפגעו ואתם מוכנים להשקיע משאבים של כסף וזמן במניעת תאונות עד כדי אפס תאונות. זכיתי לראות מעט מאד חברות כאלו. אם אתם לא מסכימים אתי – המבחן יהיה מול הצעתי לדרך הטובה ביותר (שאני מכיר) למנוע תאונות.
   המניע הרביעי דומה למניע הקודם, אבל הוא מגיע ממקום אחר בתוככם.

דוגמה

אנחנו שומעים השכם וערב על פועלים שנהרגים בתאונות עבודה בבניה. אנחנו פחות שומעים על תאונות שהסתיימו בפציעה (אפילו כזו שגרמה נכות לצמיתות). פעם הגעתי לפגישה בחברת תדהר, חברת בנייה גדולה מאד. בכניסה, על הקיר מאחורי דלפק הקבלה, היו גרפים גדולים שהציגו את מצב הבטיחות בפרויקטים השונים. כמה תאונות היו בכל אתר. היה לי ברור שחברה שמציגה את מצב הבטיחות בכל פרויקט שלה, לכל מי שנכנס למטה הראשי – שמה את הנושא בראש מעיינה.

כמה חברות כאלו אתם מכירים? האם גם אצלכם מוצגת הסטטיסטיקה של תאונות העבודה לכל מי שנכנס בשערי החברה?

ההשפעה של חברות בינלאומיות

חברות בינלאומיות גדולות שמות את נושא הבטיחות בעבודה במקום גבוה מאד בסדר העדיפות שלהן. הרבה מעל המקום בו נמצאת הבטיחות במרבית החברות המקומיות. יש לכך מספר סיבות. למשל, המכירות והתוצאות העסקיות מושפעות מאד מהיחס של דעת הקהל בעולם על תנאי ההעסקה, והן נאלצות להתייחס לכך.

בדרך כלל, ההנהלה בחברות כאלו, תמנה בעל תפקיד שהאחריות שלו תהיה למנוע תאונות. בעל תפקיד כזה יהיה מומחה בתחום ויפעל באמת למנוע תאונות. אחת הדרכים בהן פועלות החברות הבינלאומיות, היא התייחסות ההנהלה הבכירה לכל תאונה.

בזמנו, כאשר ניהלתי מפעל גדול בנסטלה אסם, סיפקנו ביסקוויטים לחברה מתחרה שהייתה שייכת לחברה בינלאומית גדולה. פעם, באחד הביקורים אצלם הם סיפרו לי כי שבוע קודם ביקר אצלם המנכ"ל של החברה האם, החברה הבינלאומית. הם הבריקו וצחצחו את המפעל, הכינו מצגות וחיכו במתח לביקור. המנכ"ל הגיע, נכנס למשרד, שאל אותם כמה תאונות למיליון שעות עבודה יש להם, קיבל את התשובה ועזב את המקום.

במעשהו הבהיר להם המנכ"ל, שנושא הבטיחות בעבודה הוא הדבר שהכי חשוב לו.

דרך נוספת היא מדידה והשוואה בין האתרים השונים בעולם. כל מנהל רוצה להיות גבוה בדירוג העולמי, ובעיקר יעשה הכל כדי לא להיות בתחתית הדירוג.

לדוגמה, מנהל של חברה ישראלית שהייתה חברת בת של חברה בינלאומית "זכה" פעם במסמר הבטיחות. כלומר במקום האחרון מבין עשרת המפעלים בעולם. זו הייתה בושה עבורו והוא גמר אומר לא להיות שוב באותו מעמד.

אחת הפעולות שעשה מאותו יום, הייתה לתלות בחזית הבנין של הנהלת החברה והמפעל שלט ענק ובו שם העובד שקרתה לו התאונה האחרונה יחד עם המקום והתאריך. שם העובד היה תלוי שם לבושתו של העובד במשך שבועות רבים, עד שתאונה אחרת "גאלה" אותו וביזתה עובד אחר.

לדעתי זו לא הדרך הנכונה ובהמשך אציג גישה שונה.

כמה עולות לכם תאונות העבודה?

מה העלות של עובד שנעדר מהעבודה? אני מודה שלא זכור לי שראיתי באיזושהי חברה מדידה של עלות ההיעדרויות בכלל, ובפרט היעדרויות כתוצאה מתאונות עבודה.

בואו ננסה להעריך את העלות האפשרית של עובדים חסרים: נניח שמפעיל מכונה מיומן נפצע ונעדר מהעבודה. כעת יתכנו שני מצבים אפשריים:

1. אין לכם מפעיל אחר מיומן ואז או שאתם משביתים את המכונה, או שאתם מפעילים אותה עם מפעיל לא מיומן.
   השבתת מכונה גורמת נזק, וגם הפעלתה עם מפעיל לא מיומן גורמת נזק (למשל, פסולת מרובה יותר, וזמני סט-אפ ארוכים יותר). האם אתם מודדים את העלות הכספית הזו? סביר להניח שלא, ואם כך הדבר, העלות הזו לא תניע אתכם להשקיע כסף ושעות עבודה של עובדים במניעה של תאונות.
2. לעומת זאת, אם היעדרותו של מפעיל מיומן או עובד רגיל, אינה מורגשת ואינה גורמת נזק, סימן שיש לכם עובדים מיותרים. בדרך כלל זה המצב בחברות שסובלות מהיעדרויות מרובות, ובמקום לשנות את המצב, למנוע היעדרויות - הן מחזיקות עודף עובדים – שלא יחסר (לחצו כאן למאמר שכתבתי לפני שנתיים וחצי על מניעת היעדרויות. זה המאמר הפופולרי ביותר בבלוג, עם קרוב ל-30,000 כניסות).

נחשב את העלות של עובדים מיותרים: עובד בשכר מינימום עולה לכם כ-80 אלף ₪ בשנה. כמה עובדים אתם מחזיקים בעודף כדי להתמודד עם היעדרויות? צאו וחשבו את העלות שלהם.

האם לא עדיף למנוע תאונות עבודה ובכך, גם למנוע היעדרויות של עובדים?

ככל שתפנימו את עלות הכספים של תאונות העבודה, כך תהיו מוכנים יותר להשקיע במניעתן.

ועדת בטיחות – עד כמה היא מועילה?

החוק מחייב שבכל מפעל עם יותר מ-25 עובדים, תהיה ועדת בטיחות. החוק גם מגדיר איך יבחרו הנציגים לועדה וכמה פעמים בשנה היא תתכנס. אבל החוק כלל אינו מתייחס למדידה של תוצאות הישיבות האלו. מיד אתייחס לנושא המדידה, אך אני שואל אתכם הקוראים, מה הטעם בועדת בטיחות אם אינה מביאה תועלת?

התועלת צריכה להימדד לא בתדירות הפגישות או הניסוח של הפרוטוקולים, אלא, אך ורק בשיפור. בתוצאות. במניעה של תאונות. כמה תאונות היו לפני שנה, מה היעד השנה, כמה יש בפועל ומהי תכנית הפעולה כדי לרדת לאפס תאונות.

מדידה

המדד הטוב ביותר הוא מספר התאונות למיליון שעות עבודה. לדוגמה, אם יש לכם 4 תאונות במהלך השנה ובתקופה זו היו בחברה 100,000 שעות עבודה, אז יש לכם 40 תאונות למיליון שעות עבודה.

לצורך המדד הזה תאונה תחשב כל פגיעה בעובד, שהעובד מילא בגינה טופס ביטוח לאומי מספר 250.

אפשר למדוד במקביל תאונות עבודה חמורות ולהגדיר תאונות כאלו בדרך כלשהי, אך מדידה כזו לא תבוא במקום המדידה של כלל התאונות.

הפתרון – בטיחות פרואקטיבית. כיצד לעשות זאת?

כמו בנושאים נוספים, גם כאן, הדרך הטובה ביותר – היא לשתף את העובדים.

שיטת העבודה

בכל בוקר יעשו עובד אחד ומנהל אחד סיור בטיחות. הם יחפשו מקומות מסוכנים והתנהגויות מסוכנות. הסיור ימשך כחצי שעה ובסיומו הם ימסרו דוח כתוב למנהל שזה תפקידו. המנהל האחראי יקבל את הדוח, יקבע יחד עם העובד והמנהל שסיירו, סדר עדיפות ומועד לביצוע של הפעולות המתקנות. המנהל האחראי יעביר את הסיכום לגורם שבאחריותו לבצע את הפעולות המתקנות (למשל מהנדס החברה) ויעקוב אחרי הביצוע.

בכל בוקר אלו יהיו מנהל ועובד אחרים. יש להקפיד שהסבב יכלול את כולם.

שיתוף העובדים מניב תוצאות חשובות בשלושה מישורים:

1. העובדים מכירים הכי טוב פעולות או מקומות לא בטיחותיים.
2. השיתוף של העובדים מאיר את עיניהם הן לחשיבות הבטיחות והן לעובדה ששלומם חשוב להנהלה.
3. ולבסוף, שיתוף העובדים מעניק להם משמעות ומכאן מוטיבציה וחיבור למטרות החברה.

את השיטה הזו למדתי במחלבה של תנובה תל יוסף. זו השיטה הטובה ביותר שפגשתי.

בחברות אחרות בהן ניסיתי ללמד את דרך העבודה הזו פגשתי התנגדות רבה.

עיקרי ההתנגדות ליישום השיטה

הדברים שאני רושם להלן, לקוחים כולם מהמציאות. ממה שנאמר לי בשטח.

1. יישום השיטה כרוך "בבזבוז הזמן" הנדרש למנהל ועובד לסיור כזה.
2. סיור כזה לא רק שהוא מבזבז זמן, אלא שבגינו אנחנו עלולים גם להשבית מכונה עד שיסתיים הסיור (חצי שעה).
3. כל סיור כזה יוסיף לרשימת המטלות הארוכה גם כך – שיש לצוות האחזקה.

נבחן את ההתנגדויות

1. הסיור הוא "בזבוז זמן". יש חברות בהן יש כמה עשרות תאונות עבודה בשנה. בהנחה שכמעט אחרי כל תאונה העובד נמצא כמה ימים בביתו לצורך החלמה - הרי שכמה עשרות תאונות העבודה מחוללות לנו עשרות רבות, ואולי מאות ימי היעדרות. בימים אלו נדרשת החלפה לעובד שנמצא בביתו. מצאנו כי העלות של עובד בשכר מינימום היא 80 אלף ₪ בערך.
   כלומר ההנהלה מוכנה לשלם כמה פעמים בשנה 80 אלף ₪ והעיקר לא לאפשר סיור בטיחות יומי בן חצי שעה.
2. השבתת מכונה כחצי שעה, במהלך הסיור. הבחינה תהיה דומה מאד להתנגדות הראשונה. רק נוסיף שהיעדרות של מפעיל מכונה עקב תאונה (או מכל סיבה אחרת), תגרום להשבתת המכונה לפרק זמן ארוך יותר.
3. כל סיור יוסיף לרשימת הכשלים הטכניים שאינם מטופלים. כאשר ההנהלה מכירה בכך שסיור הבטיחות המתואר יציף עוד כשלים טכניים שנדרש לטפל בהם והיא מעדיפה שהסיור לא יתקיים, פירוש הדבר שההנהלה מעדיפה לטמון את ראשה בחול ולא לשמוע על קיומן של בעיות.

5S

שיטת 5S היא אחת השיטות הטובות לשיפור הבטיחות. אין צורך להוסיף עוד S עבור Safety. הבטיחות טבועה כבר בתוך חמשת ה-Sים הקיימים. לא ארחיב הפעם בנושא זה ואתם מוזמנים לקרא את המאמר בקישור (או קישור למאמר נוסף בנושא זה).

סיכום והמלצה

במאמר למעלה התייחסתי למניעה של תאונות עבודה בעיקר בהיבט של התועלת לחברה. אין ספק שזו גישה צינית מאד לטעון שעל ההנהלה למנוע פגיעה בעובדים כי הדבר משתלם לה כספית או בדרך אחרת (למשל, כי היא נמדדת ע"י החברה האם). אבל זו המציאות העגומה. נוכחתי כי ההבנה שהבטיחות משתלמת לחברה, בעיקר בהיבט הכספי – יוצרת מוטיבציה להנהלה להגיע לאפס תאונות.

אחרת, לא יוצרים תכנית פעולה ממוקדת שמביאה תוצאות כדי להגיע ליעד של אפס תאונות עבודה. מדברים הרבה על בטיחות אבל פועלים מעט מאד כדי לקדם אותה.

אם היעד להגדיל תפוקה או להשלים את היצור של סדרה כלשהי, חשוב ככל שיהיה, הוא חזות הכל, אתם עלולים לסכן את הבטיחות כדי לעמוד ביעד. למשל, להאריך את שעות העבודה מעבר למותר על פי החוק (עובדים עייפים מועדים יותר להיפגע בתאונות עבודה), להמשיך להפעיל מכונות שאמצעי הבטיחות שלהם בוטלו או להימנע מלעצור מכונות כדי להתקין בהן התקני בטיחות.

קוראי הבלוג הזה יודעים שאני קורא בכל הזדמנות לעבוד עם יעדים ולהשיג אותם, אבל היעד של הבטיחות חייב להיות לפני הכל. לא רק ברמה ההצהרתית ובסיסמאות שתולים על קירות המפעלים.

אני ממליץ ליישם בטיחות פרו-אקטיבית. בטיחות שמשלבת את העובדים ובכך מגבירה את המודעות שלהם ומציפה מפגעי בטיחות.