איך לנהל את ההפסקות של העובדים?

לפני כמה שבועות פנה אלי ישראל עם השאלה הבאה:

זאב שלום,

אשמח לשמוע את דעתך המקצועית לגבי יציאה לארוחת צהריים. אצלנו הכל מתנהל בצורה חסרת מעצורים, כל עובד יוצא לכמה זמן שרוצה ומתי שרוצה.

אשמח לתגובתך, תודה מראש.

התקשרתי לישראל והוא סיפר לי שפעם החברה הייתה חברה משפחתית קטנה, העובדים יצאו להפסקה של 45 דקות וקבלו תשלום על זמן ההפסקה. כלומר ההפסקה נחשבה כחלק משעות העבודה. עם השנים החברה גדלה מאד, וכיום יש מאות עובדים והנהלים לגבי ההפסקות נשארו.

איך ניתן ליצור שינוי? שאל ישראל.

תמונה דומה אני מוצא בחברות נוספות. למשל, בחברה קטנה יחסית ההנהלה מספקת ארוחת צהרים מסודרת, העבודה נעצרת וכולם אוכלים יחד. אחרי הארוחה ראיתי שהעבודה לא מתחדשת. שאלתי את המנכ"ל לפשר הדבר. הוא הביט בי בפליאה ואמר שהפסקת הצהרים נמשכת 45 דקות. וכן, גם שם, כל זמן ההפסקה נחשב כחלק מיום העבודה והעובד מקבל שכר בגינו.

מה אומר החוק?

כתבתי בגוגל "חוק שעות עבודה ומנוחה הפסקה" בחרתי את האפשרות של כל זכות וכך כתוב שם (שימו לב להפניות ולקישורים לסעיפי החוק הרלוונטיים שמופיעים במקור אצל כל זכות וגם כאן):

• עובד בעבודת כפיים זכאי להפסקה בת 45 דקות ביום עבודה של 6 שעות ויותר.
• עובד בעבוד שאינה עבודת כפיים זכאי להפסקה אם הוא מועסק מעל 8 שעות בשבוע עבודה של 6 ימים, או אם הוא מועסק מעל 9 שעות ביום בשבוע עבודה של 5 ימים.
• זמן ההפסקה אינו מחושב כחלק משעות העבודה, והמעסיק אינו מחויב לשלם לעובד עבור זמן זה, אלא אם כן דרש מהעובד להישאר במקום העבודה.
• למידע נוסף ראו סעיפים 20, 23 לחוק שעות עבודה ומנוחה וכן היתר כללי בדבר הפסקות בעבודה שאינה עבודת כפיים.

הערה שלי: אני לא עו"ד, אך באשר להגדרה: "... אלא אם כן דרש מהעובד להישאר במקום העבודה", הנוהג אומר כי, לדוגמה: עובד בחדר בקרה שאוכל את ארוחתו תוך כדי שהוא ממשיך למלא את תפקידו, יקבל תשלום על זמן ההפסקה.

מקור הטעות ברור

אם אתם קוראים את החוק בחיפזון ולא מתעמקים בכתוב, אתם עלולים לפרש לא נכון את הכתוב: "עובד זכאי להפסקה בת 45 דקות ביום עבודה..." כאילו זה משך ההפסקה לארוחת הצהרים, אך אם ניכנס לסעיף 20 בחוק (ראו את הקישור למעלה) נמצא שם את הניסוח המדויק: "ביום עבודה של שש שעות ומעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל-¾ שעה לפחות, ובכלל זה תהיה הפסקה רצופה אחת של חצי שעה לפחות".

כלומר, כל עובד זכאי להפסקה של חצי שעה רצופה לצורך אוכל או צרכים אחרים ועוד רבע שעה להפסקות לצורך הליכה לשירותים או לעשן או למטרות אחרות.

הפסקה לשם שימוש בחדר שירותים

בשנת 2009 היה תיקון לחוק וסעיף 20א לחוק קובע כי:

20א. (א) עובד זכאי במהלך יום עבודתו, להפסיק את עבודתו לשם שימוש בחדר השירותים בהתאם לצרכיו.

סיכום באשר לחוק

החוק קובע אם כן, שהעובד זכאי לחצי שעה הפסקה רצופה לצורך ארוחה וזמן הארוחה אינו נכלל ביום העבודה. בעבר החוק קבע שיש לעובד במהלך העבודה עוד רבע שעה להפסקות לצורך הליכה לשירותים, או בכדי לעשן או למטרות אחרות. אחרי התיקון שנעשה בשנת 2009, העובד זכאי ללכת לשירותים כמה שהוא צריך.

משמעת, או תפקידה של ההנהלה לנהל

לפני שאציג את הצעתי להתמודד עם ההפסקות הארוכות מדי לצורך ארוחת הצהרים והתשלום עליהן, אני מבקש להתייחס לנושע המשמעת.

בשאלה ששלח לי ישראל (למעלה) עלה נושא נוסף והוא המשמעת. גם במייל וגם בשיחתנו ישראל הציג תמונה של אנרכיה וחוסר משמעת: "אצלנו הכל מתנהל בצורה חסרת מעצורים כל עובד יוצא לכמה זמן שרוצה ומתי שרוצה". זו כבר לא פרשנות לא נכונה של החוק אלא תיאור של הנהלה שאינה מנהלת את העובדים.

הדבר דומה לקפטן של סירה שאינו אוחז בהגה בזמן סערה. איך אפשר לנהל את העובדים כשכל אחד יוצא להפסקת הצהרים מתי שמתחשק לו? מי יכול לנהל מעקב על זמני הארוחות של מאות עובדים במצב של בלגן?

משמעת לא פוגעת במוטיבציה, להיפך

כולנו מעדיפים שיהיה סדר. אנרכיה מפריעה לנו. בפרט כאשר מישהו אחר מפר את הכללים (פחות מפריע לנו לעגל פינות לפעמים ולהפר כללים בעצמנו). כדי שיהיה סדר ו"האחרים" לא יפרו את הכללים, אנחנו מוכנים "לשלם" ולשתף פעולה עם הסדר. ובתנאי "שלא נהיה פראיירים ונהיה היחידים שמקפידים על הכללים".

לכן, אל תחששו לכפות את נהלי העבודה וסדר היום. עשו בצורה מכבדת, אל תעליבו ואל תביישו אנשים, חלילה. אבל עשו זאת בנחישות וללא מורא.

ככל שתשמרו על כך שהסדר, הכללים והמשמעת כוללים את כולם ואין "כוכבים" שמותר להם להפר כללים – כך תזכו לשיתוף פעולה ואהדה של כלל העובדים.

לחצו כאן למספר מאמרים בנושא המשמעת אשר שב ועולה במאמרים שאני מפרסם. או למאמר אחד שדן בשאלה האם יש סתירה בין משמעת ורתימה של העובדים.

הצעה לדרך התמודדות

אני מציע לישר קו לפי החוק. אם גם אצלכם העובדים יוצאים לחצי שעה או אפילו שלושת רבעי שעה, להפסקת אוכל על חשבון החברה, אני ממליץ לכם "לקנות" מהעובדים את הזמן של הפסקת הצהרים ולעבור לחצי שעה רצופה לצורך ארוחת הצהרים שלא כחלק משעות העבודה המשולמות.

תוסיפו לשכר של העובדים את זמני הארוחות שהם מקבלים מכם וכעת הן לא יהיו על חלק משעות העבודה המשולמות.

לצערנו, יש תחלופה גדולה של עובדים. או כך זה לפחות במרבית החברות שאני פוגש. במקרה בו אנו דנים כאן, יש לכך יתרון מסוים והעובדים החדשים כבר יגיעו למציאות אחרת. מציאות בה הם זכאים לחצי שעה של הפסקת צהרים על חשבונם.

הפסקה לצורך עישון

גם הפסקות העישון אינן מנוהלות בחלק מהחברות. צריך לאפשר לעובדים לצאת להפסקת עישון במסגרת סבירה, בזמני הפסקה ידועים וקבועים ובמקום שמיועד לכך. מקום שמאפשר לשבת מוגנים מהשמש או מהגשם ולא מסכן את המקום בשריפה. אין זה נכון שכל אחד יצא לעשן בכל עת שבא לו ובכל מקום.

לפני כמה שבועות פרסמתי כאן מאמר על תעשייה 4.0. במאמר תיארתי כיצד בחברת א.מ.ג תעשיות גילו שההפסקות הקצרות המרובות, הצטברו למשמרת שלימה. ובכל יום בו הם הפעילו, לכאורה את המכבשים ליממה מלאה, הם יצרו בפועל רק 16 שעות. ההפסקות הקצרות הצטברו ל- 8 שעות ביממה.

גם בהקשר של הפסקות העישון, התפקיד של ההנהלה הוא לנהל בכלל, ובפרט את ההפסקות ולשמור על המשמעת.

היכן מתבצעת החלפת המשמרות?

הפסקה נוספת שכלל לא אמורה להיות היא החלפת המשמרות ואפילו התחלת העבודה. החלפת המשמרות חייבת להיות על המכונות ורצוי מאד שיהיה לכם סדר יום כתוב להעברת המידע בין מפעיל המכונה שמסיים את המשמרת ומפעיל המכונה שמתחיל משמרת.

ועוד משהו על שירותי העובדים

כאשר תיקנו את סעיף 20 בחוק שעות עבודה ומנוחה, הוסיפו את סעיף 20א (כפי שראינו למעלה) ואפשרו לכל עובד ללכת לשירותים ככל שהוא זקוק. אך בנוסף, הוסיפו גם סעיף נוסף – סעיף 20א. (ב) (1) ובו כתוב: המעסיק יוודא כי יש חדר שירותים תקין וראוי לשימוש העובדים, במקום העבודה או בקרבתו.

במאמר מוסגר אציין כי עדין אני מוצא חברות בהן שירותי העובדים אינם ראויים לשימוש ואילו שירותי ההנהלה והמנהלה נעולים ומשמשים רק את המנהלים ועובדי המשרדים.

זו טעות גדולה מאוד. לא אכנס אליה כאן ואני מפנה אתכם למאמר שכתבתי בעבר על תיאורית שני הגורמים של הרצברג מילר ולדברים של מורטון מנדל שכתב בספרו הסוד טמון באנשים: "אם אתה רוצה להיות מספר אחת אצל עובדיך, הם חייבים לדעת בבטחה שהם מספר אחת אצלך – וזה מתחיל באופן ההתייחסות שלך אליהם" (עמוד 53, הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד).

יפה מאד שהמחוקק דאג להבהיר שהמעסיק חייב לספק לעובדים שירותים תקינים וראויים לשימוש וחבל שאנחנו צריכים את המחוקק לשם כך. זה אינטרס של ההנהלה לא פחות משזה אינטרס של העובדים.

סיכום והמלצה

במאמר הפעם דנתי בהכרח לנהל גם את ההפסקות. ההפסקות לצורך אכילה, עישון והחלפת המשמרות.

אני ממליץ לכם לקבוע נהלים ברורים ולהקפיד עליהם. הפסקה שנועדה לאכילה צריכה להימשך חצי שעה והיא אינה ע"ח שעות העבודה. להוציא את משמרת הלילה, בה ההפסקה לצורך הארוחה היא חלק מהשעות המשולמות.