כיצד לבצע דגימה נכונה לסחורה מספקים או לתוצרת גמורה

בחברות רבות נוהגים לבדוק מדגמית סחורה שמגיעה מספקים, או תוצרת גמורה שיוצאת מפס היצור. קיימים תקנים מצוינים לצורך כך ולכן הופתעתי לא מזמן לגלות באחת החברות כי הדגימות שמבצעים הינן פרי אינטואיציה של הדוגם.

בדקתי מה המצב בחברות נוספות אתן אני עובד, ולהפתעתי מצאתי כי כך נוהגים בכל החברות שבדקתי.

כלומר - ההחלטה על היקף הדגימה הינה לפי תחושת בטן ולא לפי נוהל או תכנון סטטיסטי.

למשל, במשאית של משטחי עץ היו דוגמים עמודה אחת של עשרה משטחים ללא קשר לכמות המשטחים על המשאית, או בתוצרת מיבוא (בחברה אחרת) היו בודקים פריט אחד בכל מנה, ללא קשר לגודל המנה.

מדוע בכלל דרוש תקן לדגימה?

הצורך בעבודה לפי תקן מגיע משני מקורות:

הראשון, שפה מוסכמת עם הספקים

אם אנחנו בודקים את הסחורה שקיבלנו מספק כלשהו (בארץ או בעולם) באופן מדגמי ולא את כל הפריטים, נרצה להגיע להסכמה עם הספק באילו מקרים אנחנו מקבלים את הסחורה ובאילו מקרים דוחים ומחזירים אותה.

המקור השני, מגיע מהכיוון הסטטיסטי

התקנים הקיימים מבוססים על חישובים סטטיסטיים שמבטיחים לנו כי ברמת איכות מוגדרת, הדגימה מייצגת נאמנה את כלל האוכלוסייה של הפריטים הנבדקים. וניתן להקיש מהדגימה על כלל המשלוח שקבלנו.

רמת האיכות המוגדרת, נקראת גם רא"ר, (רמת איכות רצויה) או "גבול איכות לקבלה" (AQL) ופרושה, מה אחוז הטעות שאנו מוכנים לקבל בדגימה. ככל שהאחוז הזה יורד, יעלה גודל המדגם הנדרש.

בחברות מסוימות המייצרות ציוד רפואי או צבאי חיוני, כאשר לא ניתן להרשות שום פריט שאינו תקין, בודקים 100% מהפריטים ולעיתים אפילו יותר מפעם אחת.

Mil Standard 105

למיטב ידיעתי, התקן הוותיק ביותר הינו תקן של הצבא האמריקאי והוא נקרא Mil Standard 105 ומתייחס למשלוח של פריטים. קיימים גם תקנים לסחורה מסוג אחר, למשל גלילים של יריעה שנארזת ברצף.

בעבר עבדנו עם התקן הזה והוא היה מאד נוח. התקן תורגם לטבלאות פשוטות ועובדי המחסן יכלו לבדוק ולקבל החלטות בצורה פשוטה.

נראה לי שיהיה נוח יותר לעבוד עם תקן ישראלי ואני מניח שהוא חושב באופן דומה לתקן האמריקאי (כתבתי בעבר מאמר נוסף על שיטה מומלצת לבדיקה של סחורות מספקים ואני ממליץ לעבוד גם אתה).