חשוב להכיר: כיצד מודל אפרת מסייע להתמודד עם פרדיגמות ואיך לעבוד אתו?

לפני שלושה שבועות הבטחתי להקדיש מאמר למודל אפרת ואני עושה זאת כעת

יחיאל פגש אותי כשהוא רותח כולו. "איך אני יכול לעבוד?" הוא שאל אותי. "יש תקלה במכונת הכיפוף ואלי מסנן אותי. וכשסוף סוף ענה לי, הוא לא הקשיב לי ושלח אותי למכונאי התורן. ככה זה כל הזמן. אי אפשר לעבוד". יחיאל מנהל את המחלקה הגדולה במפעל ובה נמצאת מכונת הכיפוף שהיא צוואר הבקבוק של כל המפעל. אם היא עומדת, יש סיכוי סביר שכל היצור ייעצר או יאט.

אלי הוא מנהל האחזקה של המפעל ובין יחיאל ואלי יש מתח. יחיאל משוכנע שאלי מתנכל לו בכוונה.

נעצור לרגע עם הדוגמה הזו ונבחן שני נושאים, לפני שנסגור את המעגל:

אל תיקחו שום דבר באופן אישי

בספר הנפלא "ארבע ההסכמות" (The Four Agreements) מאת דון מיגל רואיס (פראג הוצאה לאור בע"מ הוציאה את המהדורה העברית ומיכל שלו תרגמה), מגדיר דון מיגל את ההסכם השני: "אל תיקחו שום דבר באופן אישי".

בפתיחת הפרק מתייחס דון מיגל לנטייה שלנו לקחת כל דבר כאילו הוא קשור בנו: "הסיבה לכך [שאנו לוקחים באופן אישי] היא מה שאנו מכנים חשיבות עצמית. חשיבות עצמית, או לקיחת דברים באופן אישי, היא ביטוי קלאסי של האנוכיות, מפני שאנו יוצאים מההנחה שהכל קשור בנו."
(אם תרצו להעמיק בנושא: לחצו כאן למאמר שהקדשתי לפני שנה לרעיון של הסכם השני).

אל תניחו הנחות

ההסכם השלישי בספרו של דון מיגל הוא "אל תניחו הנחות". במאמר שכתבתי על הנושא הזה לפני שנתיים כתבתי כך: "אנחנו משלימים כל הזמן את המידע החסר לנו על ידי הנחת הנחות. למרות שבמרבית המקרים, קל ופשוט לשאול שאלה ולקבל את המידע החסר, אנחנו נמנעים מלבקש את המידע החסר ובמקום זאת מניחים הנחות. ההנחות האלו יכולות לפגוע בנו".

דון מיגל כותב בספרו כך: "אנו מניחים הנחה, חווים חוסר הבנה, לוקחים זאת באופן אישי ובסופו של דבר יוצרים דרמה אחת גדולה לשווא." (עמוד 55).

נחזור לאירוע שהיה בין יחיאל ואלי

הספר הקצר "ארבע ההסכמות" הוא כל כך חשוב ופופולרי משום שהוא נוגע בכולנו. אנחנו ממהרים להניח הנחות ולקשור כל אירוע אלינו באופן אישי. אנחנו במרכז.

יחיאל בטוח שכל מה שאלי עושה או לא עושה קשור אליו באופן אישי. הוא יוצא מהנחה שאם אלי לא עונה לו – זה או, משום שאלי לא מעריך אותו באפו אישי, או שאלי לא מבין שמכונת הכיפוף היא הדבר היחיד כרגע שצריך לעסוק בו. האפשרות שאלי לא עונה מסיבות אחרות כלל לא עולה על הפרק.

יחיאל כמובן לא לבד. בעבודתי אני פוגש אירועים כאלו כמעט מדי יום.

למשל רחל, שבטוחה שמנהל הכספים שמציין כי האירוע שהיא תכננה יקר, ושואל האם נבדקו עוד חלופות – עושה זאת רק כי הוא מתנכל לה. האפשרות שמנהל הכספים נדרש, מתוקף תפקידו, לבחון את הדרך בה מבוצעות החלטות רכש ועל כך (בין היתר) הוא נמדד, כלל לא עולה על דעתה.

או, רונית, שמזהה שבמהלך אירוע חברה, שגיא ניגש למנכ"לית ומשוחח אתה – משוכנעת שהם משוחחים אודותיה (ויש ראיה מחזקת: המנכ"לית העיפה בה מבט במהלך השיחה). גם כאן האפשרות שהשיחה נסובה על נושאים אחרים כלל לא עולה על דעתה.

כאן נכנס מודל אפרת ככלי חשוב מאד

אין ספק שהקריאה של דון מיגל לא לקחת שום דבר באופן אישי ולא להניח הנחות, היא פתרון מושלם.

אלא שאנחנו רחוקים מלהיות מושלמים. הנטייה שלנו להניח הנחות ולקשור כל דבר אלינו היא כמעט טבע שני שלנו. זו אחת הפרדיגמות שלנו (תבנית החשיבה שלנו). הפרדיגמה שלנו היא להניח הנחות ולשים את עצמנו במרכז.

לא רק שהפרדיגמה הזו מביאה אותנו למסקנות מוטעות, אלא, ואולי חשוב יותר, היא מרעילה אותנו. ממלאת אותנו בתחושות רעות ואנרגיה שלילית שמשתקת אותנו.

מודל אפרת מספק לנו כלי מצוין להתמודד עם המציאות הזו. מציאות על פיה אנו ממהרים לקשור כל אירוע אלינו, שמים את עצמנו במרכז, מניחים הנחות, מתמלאים כעס ובכך מענישים רק את עצמנו.

מודל אפרת לוקח אותנו צעד אחרי צעד לבחון את ההנחות שלנו.

המילה "אפרת" היא ראשי תיבות של: אירוע, פרשנות, רגש, תגובה.

ניתוח על פי מודל אפרת

אנתח אתכם כאן את האירוע של יחיאל ואלי בעזרת מודל אפרת. ההנחות שארשום להלן, לכאורה מפיו של יחיאל, הן פרי המצאתי, אך הן משקפות את השיחות שאני מקיים עם אנשים רבים במסגרת העבודה שלי.

נתחיל.

מה היה כאן?

אירוע אחד עם ארבע פרשנויות שונות. כל פרשנות מייצרת אצלנו רגש שונה ומכאן תגובה שונה. כאשר אנחנו מתבקשים לתת עוד פרשנויות אפשריות, בהתחלה אנו נצמדים לפרשנות הראשונה, אבל לאט לאט מתרחקים ממנה ומוציאים את עצמנו מהמרכז.

בדרך כלל בגרסה השלישית או הרביעית, הפרשנות שלנו (שמבוססת על ההנחה שלנו), כבר מתנתקת מהחלק האישי. מה שקרה לא קשור אלינו באופן אישי. אנחנו מבינים שיש עוד צרכים, עוד מטרות וכוחות שפועלים ומשפיעים על המציאות הנתונה.

בזמנו, היחסים שלי עם אלי היו מצוינים והערכנו אחד את השני. הפרשנות של יחיאל נראתה לי שגויה, לא התאימה לדמות של אלי שהכרתי, לכן התקשרתי אליו. הוא לא ענה אבל שלח לי הודעת ווטסאפ (לא אחת ההודעות הסטנדרטיות של ה- SMS), שהוא בישיבה ויחזור אלי בהמשך. לי הוא לא ענה, כי זה לא היה הכרחי. ליחיאל הוא כן ענה (במהלך הישיבה בה השתתף), כי זה היה חשוב. מאחר והוא בנה תשתית שתיתן פתרון גם בהיעדרו, הוא הקשיב ליחיאל והפנה אותו להיעזר באותו פתרון.

כעת כשאתם מכירים את התמונה הנכונה מהצד, וקוראים את הפרשנות שיחיאל נתן לה – קל לכם לזהות את המרחק בין תמונת המציאות שהוא ראה ותמונת המציאות שאלי ראה.

לו יחיאל היה עובד איתי על מודל אפרת, הוא היה מגיע לפרשנות אחרת מהפרשנות שהייתה לו, והתגובה שלו הייתה מתאימה יותר לטובת החברה.

זה כוחו של מודל אפרת.

כיצד לעבוד עם מודל אפרת?

לכאורה, כל אחד יכול לעשות זאת בעצמו, אלא שאני מתקשה לראות את יחיאל, בכעסו, יושב ומחפש פרשנויות אחרות. וכמו יחיאל, כך גם רחל או רונית שהזכרתי למעלה, או כל אחד מאתנו. נדרשת לכך מודעות מאד גדולה שניתן להגיע אליה עם תרגול ואימון.

לפחות בשלבים הראשונים, אני ממליץ לעבוד בזוגות. כלומר מישהו אחר מוביל את העבודה. למשל, מנהלת משאבי אנוש מרכזת את הנושא ומטמיעה אותו.

סיכום והמלצה

הפרדיגמה (תבנית החשיבה) שלנו שמה אותנו תמיד במרכז. ברור לנו שכל דבר קשור בנו. אנו מניחים הנחות ומרעילים את עצמנו ברגשות רעים ובאנרגיה לא טובה.

מודל אפרת (אפרת: אירוע, פרשנות, רגש, תגובה) הוא כלי מצוין להוביל את האדם שכועס כרגע, לתת פרשנויות חדשות. להתרחק מהאגו (עד כמה שניתן) ומההנחה שהכל קשור בנו. שאנחנו תמיד במרכז.

ברגע שאנחנו מצליחים לייצר פרשנות שהיא מספיק רחוקה מעצמנו, הרגש שלנו יהיה קר יותר והתגובה אפקטיבית יותר.

אני ממליץ לכם להתחיל וליישם את המודל בעזרת מישהו אחר שיוביל אתכם.

הערה

הדוגמאות שאני מביא במאמרים הן, ביסודן דוגמאות אמתיות. אך בכוונה אני עוטף אותן בסיפורים מדומיינים. אין זה נכון שאציג כאן מידע מפורש שאני מקבל במהלך עבודתי, אלא אם כן קבלתי לכך הסכמה מפורשת ובעיקר כאשר אני כותב דברים חיוביים ביותר על מישהו.

לכן אני מבקש שלא תיקחו את דברי באופן אישי ותשאלו אותי שאלות על חברה זו או אחרת כפי שקורה לעיתים.