מה בין היצמדות לעקרונות וגמישות מחשבתית?

שמירה על עקרונות החברה

מורטון מנדל מספר בספרו הסוד טמון באנשים על החשיבות בשמירה על העקרונות של החברה.

הוא מביא כדוגמה את ההחלטה שקיבל לא להשקיע בקרנות של ברני מיידוף. מנדל מספר כי חברים משותפים חיברו ביניהם והוא מצא את מיידוף כאיש מרשים שהוא נהנה מכל רגע במחיצתו.

חבריו של מנדל סיפרו לו על הרווחים מההשקעה אצל מיידוף והוא בחן אפשרות להשקיע אצלו. מנדל אמר לברני מיידוף שלפי העקרונות של הארגון שלו, חייבים להתקיים שני תנאים בכל השקעה: שקיפות ביעד ההשקעה ופיקוח של משרד רואי חשבון מהשורה הראשונה. מיידוף אמר למנדל שאינו יכול לחשוף את סודו היכן הוא משקיע ומרוויח.

מנדל התלבט מאד ובסופו של דבר החליט בשלילה. כדבריו, אם הוא לא יקפיד על העקרונות שהוא עצמו התווה, איזה מסר הוא מעביר בארגון?

ההחלטה הזו חסכה לארגון שמנדל ניהל מיליוני דולרים והיא לא הייתה מקרית אלא פרי של שמירה על עקרונות החברה גם בעבור מה שנראה אז, הפסד של רווחים נאים שכולם מסביב סיפרו עליהם.

זהו לקח מאד חשוב, אבל האם הוא אינו עלול להוביל לקיבעון מחשבתי והתעלמות מהזדמנויות שנקרות בפנינו?

גמישות מחשבתית ופתיחות במציאות שמשתנה במהירות

לפני כחצי שנה פרסמתי כאן מאמר בזכות הגמישות המחשבתית במציאות שמשתנה במהירות. כתבתי שם על המקרה של חברת Facit, יצרנית הקופות הרשומות המכניות הגדולה משבדיה. בשנת 1970 העסיקה החברה 14,000 עובדים, וקרסה בין לילה שנה יותר מאוחר, עם הופעת המחשבונים היפניים.

ישנם כמובן מקרים דומים, כמו קודאק שקרסה עם הופעת הצילום הדיגיטלי (ראו מאמר שפורסם ב דה מרקר באוקטובר 2011).

אם כך, איך נדע להבדיל בין שמירה על עקרונות הארגון ובין קיבעון מחשבתי?

הרי כל מנכ"ל בטוח שהוא אינו לוקה בקיבעון מחשבית אלא שומר על עקרונות הארגון.

האם אלו הם רק הכישורים המעולים של מורטון מנדל שאפשרו לו גם להתפתח וגם לסרב למה שנראה כהזדמנות עסקית אך נגד את העקרונות של הארגון בראשו עמד?

מנדל כותב בספרו, כי קביעה של קווי מדיניות מאפשרים לאנשים לפעול לפי שיקול דעתם ללא צורך באישור מגבוה, כל עוד הם פועלים בתוך הקופסה. כאשר נדרשת חשיבה מחוץ לקופסה, העובד צריך אישור מהממונה עליו. אך מי יתקע לידינו כי הממונה על העובד יפעל בראש פתוח וללא מניעים הנובעים מאגו?

מניסיוני דווקא כן צפויה בעיה במעבר של רעיונות חדשים מהעובדים אל הממונים עליהם. לצערי, לא יצא לי להכיר את מורטון מנדל מקרוב, אבל אין ספק שהוא מנהל בעל שיעור קומה ולא רבים כמותו.

היכן שביל הזהב בין שמירה על עקרונות ופתיחות מחשבתית בעולם משתנה?

כיצד אם כן, נוכל להבחין בין עמידה על העקרונות של הארגון ובין קיבעון, התנגדות לשינויים וחוסר פתיחות לשינויים הנדרשים נוכח המציאות השתנה?

אני מציע שלוש דרכים, שאף אחת מהן אינה מושלמת:

"פרקליטו של השטן" – להבטיח שבכל דיון של הצוות המצומצם סביב המנכ"ל, ההנהלה או הדירקטוריון יישמעו דעות שונות, אם ע"י שיתוף של מנהלים בעלי דעות שונות ואם ע"י הטלת המשימה באופן מודע, ע"י אחד המנהלים שייצג דעה שונה. באופן כזה יישמעו בסביבת המנכ"ל דעות שונות וניתן לשקול עוד אפשרויות. אלא שגם דרך זו תלויה בפתיחות של המנכ"ל. מנהל כספים בחברה גדולה ורווחית ששוחחתי איתו על הנושא, טען באוזניי שהמנהלים הם "שפוטים" של המנכ"ל ולא ישמיעו באוזניו דעות אחרות ובטח לא יעמדו על דעתם כנגדו. התמונה שמתגלה על מה שנעשה בדירקטוריונים של החברות שהיו שייכות לטייקונים שנפלו, מגלה תמונה דומה של אומרי הן גם בדירקטוריונים.
לחזק את אגף או מחלקת המו"פ בחברה. להשקיע שיעור מסוים מההכנסות בפיתוח ולסמוך על מנהל המו"פ שידאג להביא את החדשנות והכלים להתמודד עם המציאות המשתנה. החולשה כאן היא הקושי של מנהלי המו"פ לקבל רעיונות מחוץ לחברה. לא פעם רק מסיבות של אגו.
לקבוע את העקרונות על פי הערכים של החברה. נראה לי שהדרך הטובה ביותר להיצמד לעקרונות בלי שהעקרונות יהפכו לדגל להתנגדות לכל הצעה לשינוי, היא קביעת העקרונות של מדיניות החברה בהתבסס על ערכי החברה. מורטון מנדל מתייחס לחשיבותם של הערכים גם בספרו וגם בראיון שנתן לפני כמה חודשים בדה מרקר. אני מאמין שהעקרונות של הארגון אותו מנדל ניהל נקבעו על פי הערכים שלו ושל הארגון.
אני ממליץ לכל חברה להגדיר את הערכים שלה בתהליך מסודר כפי שהיו מגדירים את האסטרטגיה של החברה. אחרי שהחברה הגדירה את הערכים, יהיה נכון להגדיר את העקרונות ולהיצמד לאותם העקרונות.
גם את העקרונות ואת ערכי החברה נכון לבחון לארוך הזמן. למשל, בעבר לתנועה הקיבוצית היה ערך של עבודה עצמית ולא להעסיק עבודה שכירה. זאת משום שבעבודה שכירה, כאשר יש בעל בית ופועל, הפועל מנוצל. עם חלוף השנים, הבינו בתנועה הקיבוצית שלא ניתן להקים מפעלים ללא עבודה שכירה ושינו את העיקרון.