מכירים את ההצהרה של מנהלים רבים: "דלתי תמיד פתוחה בפני העובדים"?
גם אני, בעת ששימשתי כמנכ"ל, חשבתי תמיד שדלתי פתוחה בפני העובדים, אבל האם זו באמת המציאות? לא בטוח.
כמה משוכות העובד צריך לעבור בדרכו לשיחה עם המנהל?
מה מידת השקיפות בפעילותו של המנכ"ל כלפי העובדים והמנהלים בחברה, ומצד שני, האם לא מגיעה למנהל פרטיות והאם באמת, נדרשת שקיפות?
שאלות לא פשוטות ואני בטוח שיש להן יותר מתשובה אחת.
הדלת הפתוחה היא בעצם דלת אטומה כמעט בלתי חדירה.
מרבית המנהלים שאני מכיר יושבים מאחורי דלת אטומה, הדלת סגורה על פי רוב וכל מי שעובר ליד הדלת מעיף מבט שואל לעבר הדלת.
במקרים רבים יש קודן על הדלת ובוודאי נמצאת שם מנהלת הלשכה או המזכירה שתעצור חדירה לפרטיות של המנהל, או הפרעה ביומן העמוס מאד (בכנות) של המנהל.
איזה מסר מעבירה הדלת שסגורה ומסוגרת ע"י קודן לעובדים ולמנהלים בחברה? אנחנו כל כך רגילים לעבור אינספור פעמים ליד הדלתות האטומות והמוגנות בפני חדירה לא קרואה, עד שאיננו נותנים את הדעת איזה השפעה יש לכך על החברה.
גילוי נאות:
בעבר, במשך עשרים השנים כאשר שימשתי כמנכ"ל או כמנהל הצהרתי תמיד שדלתי פתוחה בפני כולם. אבל, באמת, כל עובד שרצה לשוחח אתי היה צריך לתאם שיחה עם המזכירה, או להתפרץ למשרדי בשעות הערב...
מאחורי הדלת הסגורה קיימתי הרבה דיונים שחשבתי שראוי להם להתקיים בצנעה.
אני מעריך שמרבית הקוראים חושבים שכך ראוי ונכון.
רק לאחרונה גיליתי את עוצמתה של הדלת הפתוחה באמת, עוצמתה של השקיפות.
אך לפני כן אציג שני מצבים קיצוניים:
המנהלים המסתגרים.
לפני כמה שנים עבדתי עם חברה שהמנהלים הבכירים בה הסתגרו מאחורי דלת מסוגרת עם קודן ואיש לא העז לדפוק בדלת.
הם עצמם בקושי יצאו מהמשרד, מיעטו להיפגש אפילו אחד עם השני והעדיפו להסתגר או להסתתר מהמציאות.
החברה כמו התנהלה מעצמה ונס לא קרה וההתנהלות העצמית הייתה רעה. החברה הגיעה כמעט לחדלות פירעון והבנק התחיל להכתיב את המציאות.
הדלתות השקופות.
עד היום פגשתי רק שני מנכ"לים (שניהם, אגב, בעלי החברות) שמנהלים בהצלחה רבה מאד חברות של מכשור רפואי מתקדם עם פיתוח מוצרים ופיתוח עסקי תוססים שעובדים מאחורי דלתות זכוכית שקופות כמו זו שבתמונה:
הדלת שבתמונה פתוחה תמיד, גם, או בעיקר, כאשר המנכ"ל אינו נמצא במשרדו או בארץ.
ערב אחד, עברתי ליד הדלת הפתוחה והמשרד החשוך ופתאום נפל לי האסימון: הדלת פתוחה והמנכ"ל עזב את המשרד לביתו.
בדקתי שוב את כל המשרדים בחברה, כולם היו סגורים ורק משרד המנכ"ל היה פתוח. אגב, כאשר הוא מקיים שיחות ועידה עם חו"ל, או פגישות והוא צריך שקט, הדלת סגורה, אבל היא שקופה ואינה מסתירה דבר. מי שעובר לידה אינו מעיף מבטים שואלים לעברה כפי שאני רגיל לראות במקומות אחרים.
הדלת הפתוחה והשקופה הזו עזרה לי להבין את העוצמה והאווירה המיוחדת שמצאתי באותה חברה. הרוח שמפעמת אצל כולם, נאמנות ללא סייג ורתימה למטרות החברה, עבודת צוות, לכידות ועזרה הדדית. בלי פוליטיקה וקנוניות.
נכון, המנכ"ל משלם, אולי, בהיעדר פרטיות, אבל מרוויח בגדול את השקיפות בפעולה של כל העובדים שלו. השקיפות מחלחלת לכל פינה בחברה. הוא מרוויח עוצמה של צוות ויודע שהוא יכול לסמוך על כולם.
אין לי ספק שדיונים כספיים, או דיונים על האסטרטגיה העתידית, מתנהלים בצוותים קטנים וייעודיים, אבל לא בהסתר.
סיכום: שקיפות היא עוצמה.
בשנים האחרונות אני עובד ועבדתי עם כמה עשרות חברות ואני רואה בבירור את עוצמתה של השקיפות.
החל בחברות בהן ההנהלה מסתירה מידע ונתונים מהעובדים, וכלה בחברות שרותמות את העובדים והמנהלים בעזרת שקיפות המידע וההתנהלות.
ככל שרבה השקיפות כך גדלה העוצמה ויכולתה של החברה לרתום את העובדים לצוות מנצח ולצלוח את הסערות של המציאות הכלכלית המשתנה כל הזמן.
