כיצד לראות את המציאות מנקודת מבטו של האחר ואיך זה יעזור לך?

המאמר נעזר ברעיונות של Fred Kofman במסגרת תוכנית המנהיגות של הופמן קופמן
(הציטוטים של פרד קופמן הם בתרגום חופשי שלי מאנגלית).

ירון היה בעלים של חברה קטנה ומצליחה. הוא ירש את החברה עם חוב גדול והבנק מירר את חייו. הוא בנה את החברה בעשר אצבעותיו ממש והקורונה תפסה אותו עם חברה צומחת, רווחית וצוות קטן של עובדים.
ירון הצליח לנווט את המכירות למוצרים שהקורונה הגבירה את נחיצותם והחזיק את כל העובדים בתקופת הסגר. גם כשהיו פחות מכירות, הוא לא הוציא אף עובד לחל"ת כי ידע שהיה קשה ויקר להכשיר אותם, הוא זקוק להם ואם יצאו לחל"ת אין שום הבטחה שיחזרו אליו בעתיד.

יום אחד באה אליו מרינה ואמרה לו שחסר לה כסף והיא מבקשת לצאת לחל"ת ולעבוד בשחור בניקוי בתים. ירון לא האמין שזה קורה לו והרגיש נבגד. הוא החזיק את מרינה, כמו את שאר העובדים, גם כשהייתה פחות עבודה וככה היא גומלת לו? למרינה היה תפקיד מיוחד בחברה של ירון ואף אחד מהעובדים האחרים לא יכול היה למלא את מקומה.
מצד שני, מרינה הייתה אם חד הורית לילדה בת עשר שבקושי החזיקה את הראש מעל המים. היא שמעה מחברותיה על האפשרות לצאת לחל"ת והרעיון קסם לה.
כששוחחתי עם ירון, שמעתי את האכזבה המרה בקולו ואת תחושת הנבגדות. הוא אמר לי מהן הסיבות של מרינה למהלך, אבל כלל לא היה פתוח להבין אותן. הוא חזר ואמר לי כמה הוא השקיע בצוות העובדים ואיך מרינה משיבה לו רעה תחת טובה.

באותו הזמן, במקום אחר, אולי אפילו בעולם אחר, חגי עובד כתכנת בחברה גדולה מאד. החברה כולה עמדה לצאת לחופשה בת שבוע ועופרה, ראשת הצוות של חגי, דרשה ממנו לסיים את הפרויקט עליו הוא עבד ואם לא יסיים, אז שיעשה זאת במהלך החופשה.
חגי לא הבין מה עופרה רוצה ממנו. לא הייתה לו שום כוונה לעבוד במהלך החופשה והוא גם לא התכוון לעבוד שעות ללא סוף כדי להשלים את משימתו לפני כן.
חגי היה ער לכך שאולי עופרה נמדדת על כך שהצוות שלה ישלים את כל המשימות לפני היציאה לחופשה וגם לכך שאולי לחברה יש מחויבות מול לקוח חיצוני. אלא שהמחשבה על האפשרויות האלו הייתה רק תיאורטית. באופן מעשי זה לא נגע לו, הוא היה מאד ממורמר מעצם הדרישה של עופרה ולא התכוון לעמוד בה.

שני אנשים שלא פתוחים להבין אחד את השני

אומרים שמונולוג זה אדם אחד שמדבר לעצמו ודיאלוג זה שני אנשים שמדברים לעצמם.
ראינו למעלה שני זוגות של אנשים, ירון ומרינה וחגי ועופרה שלא הייתה ביניהם שום הבנה האחד של השני. אמנם אני שמעתי רק את ירון וחגי, אבל ממה ששמעתי אני מניח שגם מרינה ועופרה לא גילו הבנה למה שאמרו להן ירון וחגי.

האם זה חשוב? מה הייתה תורמת ההבנה ההדדית? האם מרינה לא הייתה יוצאת לחל"ת וחגי היה מסיים את הפרויקט שלו אם היה מבין באמת את המניעים לדרישתה של עופרה?
ויש עוד שאלה, האם ההבנה אמורה להיות חד צדדית? כלומר, האם רק המנהלים אמורים להבין את עמדת העובדים, או דווקא להיפך: זה התפקיד של העובד להבין את העמדה של המנהל שלו?

אנחנו רואים את הדברים דרך פילטרים

פרד קופמן (Fred Kofman) מקדיש את מודול שניים עשר בתכנית המנהיגות של הופמן קופמן שהתחיל להעביר בארץ, לנושא של הסתכלות מכמה פרספקטיבות.
פרד שופך אור על כך שההסתכלות שלנו על העולם היא מכלול של המידע שמגיע מהחושים שלנו: ראיה, שמיעה וריח.
מה שאנחנו קולטים מושפע מהרבה דברים מאד סובייקטיביים. למשל, הערכים שלנו, המחשבות שעוברות לנו בראש, התשוקות שלנו, הרגשות, ההתרשמות שלנו, הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, הפרשנות האישית שאנחנו נותנים, השיפוטיות, האמונות והדעות הקדומות שלנו.

כל אותם דברים פנימיים ואישיים שלנו כמוהם כפילטרים לפני עדשת המצלמה, או צבע העדשות במשקפיים שלנו.
משכך, כאשר את או אתה הקוראים ואני נתבונן על אותו אירוע, כל אחד מאיתנו יראה דבר שונה ויזכור או ייקח אתו זיכרון אחר.
ונשאל שוב את השאלה למעלה: נניח שאני אראה את הדברים מנקודת המבט שלכם, איזה יתרון זה ייתן לי?

כמה פרספקטיבות יש?

נבחן קודם את המכלול של נקודות המבט:

1. ראשית, ישנה נקודת המבט האישית שלי. מה אני רואה דרך הפילטרים דרכם אני מתבונן על המציאות, מה אני מבין וכיצד אני מתכנן לפעול.
2. אחרי כן, נקודת המבט שלך. של מי שאתו אני משוחח.
   כאשר אני משוחח אתך, אני צריך לחוש אמפטיה כלפיך. אמפטיה אינה סימפטיה. אמפטיה היא היכולת לקלוט ולזהות מצבים רגשיים של הזולת ולהבין אותו. להבין איך הוא היה פועל במצב מסוים. להיכנס לראש שלו.
   שחקני שחמט, למשל, מנסים כל הזמן לחשוב איך היריב יפעל ולפעול בהתאם. הם שמים עצמם בנעלים של היריב.
3. נקודת המבט של אדם שלישי שמקשיב או יכול להקשיב לשיחה והוא קשור אלינו. למשל, המנהל שלי, מה הוא היה אומר אם היה כאן.
   כאשר בני זוג דוחים ויכוח כי הילדים שומעים. הם חושבים מנקודת מבטו של אדם שלישי שקשור אליהם: "מה יחשבו הילדים? איך הוויכוח בינינו ישפיע עליהם?"
   גם כאן, בני הזוג שמים עצמם בנעלי הילדים שלהם.
4. נקודת המבט של אדם חיצוני ששומע את השיחה אך אין לו שום קשר אליה. זה יכול להיות כל אחד או אף אחד. לדוגמה, נקודת המבט של הצופה בסרט. הצופה בסרט מרוחק משיחתנו, אין לו השפעה עליה, אבל בדרך כלל יהיה לו או לה רגש כלפיה. הצופה בסרט יכול לשים את עצמו בנעלים של כל אחת מהדמויות על המסך, ועדין הוא אינו מושקע בפנים, הוא רואה את הדמויות מבחוץ.
   זו נקודת המבט האובייקטיבית, המדעית. היא מאפשרת לנו להפריד בין העבודות לרגשות שלנו. בין האמת לפרשנות.

ואיזה יתרון יהיה לי אם אראה את הדברים מזווית הראיה שלך?

פרד מצטט אמרה אינדיאנית שאומרת: אל תשפוט אדם עד שתלך מייל אחד במוקסינים שלו. אנחנו אומרים משהו דומה: שים את עצמך בנעליו.

המציאות שאני רואה היא מאד סובייקטיבית. היא לא האמת האובייקטיבית ואת או אתה רואים מציאות שונה.
כל אחת מארבעת נקודות המבט שאנחנו יכולים לאמץ - פותחת לנו אפשרות לפעול באופן שונה. היכולת לתכלל ולנהל את נקודות המבט השונות נותנת לך יתרון על פני מי שרואה את הדברים רק מנקודת מבט אחת.
כאשר שנינו משוחחים, או אפילו מנהלים משא ומתן ואני יכול לראות את המציאות מארבעת נקודות המבט, אני יכול להבין אותך טוב יותר, להבין מה מניע אותך. הבנה כזו מאפשרת לי, למשל, לצפות את המהלכים שלך. או להציע לך דבר מה שחשוב לך ולי אין בעיה לתת אותו. או, לחילופין להבין מה אני יכול להשיג ממך בקלות, על מה יהיה קשה להגיע להסכמה ובעיקר לחפש את מה שיהיה טוב לשנינו: win-win.

וכיצד זה יכול היה לעזור לירון או חגי?

בעבר, כאשר ניהלתי את המפעל של נסטלה אסם ביקנעם, קרה לי מקרה דומה למה שקרה לירון. ילנה, שהייתה עובדת מצטיינת והתחילה לצמוח כמנהלת עבודה, הודיעה לי יום אחד שהיא עוזבת. היא נתנה לי את אותו הסבר שנתנה מרינה לירון: היא אם חד הורית לילדה וההכנסה אינה מספיקה. אם היא תעזוב ותקבל דמי אבטלה ובמקביל תנקה בתים, הכנסתה הפנויה תגדל משמעותית.
כל הסברי על צבירת פנסיה וזכויות סוציאליות נפלו על אוזניים ערלות. ילנה הייתה ממוקדת בכסף העודף שהיא תרוויח. התאכזבתי אבל לא כעסתי עליה. נכון שהיו במפעל קרוב לארבע מאות עובדים ולא חמישה או שישה, אך עדין ילנה תפסה עמדה ייחודית.
נפרדנו ברוח טובה ואחרי כמה חודשים ילנה חזרה לעבודה והמשיכה לתרום מיכולותיה הרבות.

אם ירון היה מסוגל לשים את עצמו בנעלים של מרינה ולראות את הדברים מנקודת מבטה, אולי יכול היה להציע הסדרים אחרים. או לפחות לדחות את לכתה עד שימצא מי שתמלא את מקומה.
במקום לכעוס, ירון יכול היה להסתכל על שאר חברי הצוות שהעסיק ולחשוב איך הוא משאיר אותם בעבודה. מה הוא עושה כדי שהם לא ירצו גם לצאת לחל"ת. איזה ערך מוסף לתת להם מעבר למשכורת החודשית.
ובעיקר הוא לא היה כועס ומרגיש נבגד. רגשות כאלו "אוכלים אותנו מבפנים" ופוגעים בשיקול הדעת ובתפקוד שלנו.

אותו הדין בחגי. לו שם את עצמו בנעלים של עופרה, המנהלת שלו והבין מה המניעים שלה, יכול היה לפעול באופן שונה.
להבדיל ממרינה וירון שדרכיהם נפרדו, חגי ממשיך לעבוד בחברה תחת ניהולה של עופרה. בכל מצב עדיף לו שהיחסי העבודה יהיו טובים.

סיכום והמלצה

היכולת שלנו להיכנס לנעלים של בן שיחנו מאפשרת לנו לחשוב איך יפעל במצבים מסוימים. מה חשוב לו יותר ומה פחות. הבנה כזו מאפשרת לנו לנהל משא ומתן טוב יותר ולצאת עם תוצאות עדיפות. שחקני שחמט, למשל, מנסים כל הזמן להיכנס לנעלים של היריב ולצפות את מהלכיו.

הצגתי כאן ארבע נקודות מבט שפרד קופמן מראה לנו:
נקודת המבט שלי,
נקודת המבט שלך,
נקודת המבט שלו או שלה
ונקודת המבט של הצופה בסרט.

אני ממליץ לכם בכל שיחה או משא ומתן, ובפרט כאשר מישהו בא עם משהו שמפתיע אתכם – לעשות zoom-out. להתרחק מההוויה המיידית ולהשקיף על השיחה מרחוק. לבחון את הדברים מנקודות המבט האחרות.
לפעמים, כאשר מפתיעים אתכם, תקשיבו ותציעו להתייחס בעוד זמן מה. ברגע שתתרחקו פיזית מהשיחה, יהיה לכם קל יותר להתרחק ממנה מחשבתית ו"להשקיף" עליה מלמעלה. כך יקל עליכם להיכנס לכל אחת מנקודות המבט האחרות ולתכנן את צעדיכם.
כך תצאו נשכרים, תרוויחו יותר בכל מצב ובפרט כאשר מפתיעים אתכם.

שאלת סקר חשובה

האם את/ה מסכימ/ה שמערכות יחסים הן מערכות של "תן וקח"?

נשמח אם תיכנסו לסקר שבסוף המאמר ותבחרו את התשובה המתאימה לשאלה הזו. כך נלמד כולנו מה נהוג בישראל. הסקר הוא אנונימי ואתם יכולים לצפות בו בכל זמן ולבחון את התוצאות.