איך הכל התחיל ? שלבים בהתפתחות הגישה הסביבתית
המהפכה התעשייתית
עד למחצית המאה ה-18 התנהל כדור הארץ פחות או יותר באותה מתכונת בה התנהל מאז בריאתו. בין המערכות השונות של הדומם, הצומח החי והאדם התקיים שיווי משקל שהתבסס על יחסי גומלין. הצומח צרך לגידולו מרכיבים דוממים (מים, CO2, מינרלים) ופלט מרכיבים אחרים הן בחייו (חמצן) והן במותו (פחם, נפט, גז טבעי, דשן לצמחים אחרים). הצומח שימש גם כמזון לבעלי החיים והאדם אשר מצידם הפרישו מרכיבים ששימשו את הצמחים (CO2, דשן).
ההתפשטות הקולוניאלית שהחלה עוד במאה ה-16 הביאה להרחבה ניכרת של הסחר הבין לאומי על ידי המעצמות של אותה תקופה ואנגליה בראשן. שווקיה של אנגליה החלו להשתנות מכלכלה המבוססת על ייצור חקלאי לצריכה פנימית, לכלכלה המבוססת על ייצור זעיר וסחר בינלאומי. הביקוש המסחרי הגדל, בעיקר לטכסטיל, הוביל לחקלאות המוכוונת לייצור על ידי חקלאים גדולים. החקלאים הקטנים שאיבדו מקור פרנסתם עברו להיות פועלי ייצור, במיוחד בתחום הטוויה והאריגה. מגמות אלו הובילו להתפתחות טכנולוגית הן של החקלאות ובמיוחד של התעשייה שעברה מתעשייה זעירה למפעלים שהעסיקו אלפי עובדים. העיור התרחב עקב מעבר חקלאים לתעשייה, רמת החיים ותוחלת החיים גדלה.
הפיתוח הטכנולוגי מהמשמעותיים ביותר דאז היה המצאת מנוע הקיטור של ג'יימס ואט ב1774. בעקבותיו, הורחב השימוש בדלקים הפוסיליים (הפחם והנפט) להנעת המנועים בתעשייה ובהדרגה הופר שווי המשקל הסביבתי שתואר לעיל.
הגל הראשון – השלב הרומנטי
הפיתוח שתואר לעיל הביא בטבעו לפגיעה בטבע ויחד אתו את ההבנה של אנשי הסביבה הראשונים כי חבל על מה שהולך לאיבוד. יש פיתוח והוא רע; וישנם הסביבה והטבע והם טובים ויש לשמור עליהם. הפיתרון: הקמת שמורות הטבע. השמורה תישאר כפי שהייתה במקור והפיתוח יעשה רק מחוץ לשמורה. מקסימליזם של הטבע בשמורה אך מינימליזם שלו מחוץ לשמורה.
בישראל החל גל זה עם הקמת החברה להגנת הטבע ב-1953 והתחלת ההכרזה על שמורות טבע. הראשונה בהן שמורת החולה ב- 1964. לאמיתו של דבר שמורה אחת ירשנו עוד מהמנדט הבריטי, שמורת הר מירון שהוכרזה על ידם ב-1942. מאותה תקופה זכורה לטוב גם החדרת המודעות לשמירת הטבע לבתי הספר כשבראשה הסיסמא: "אל תקטוף את פרחי הבר".
הגל השני – השלב המקצועי והמשפטי
המינימליזם בטיפול בסביבה מחוץ לשמורות הטבע הביא בשנות השישים בעולם ובשנות השמונים בישראל, להכרה שהטיפול בשמורות, כשהטבע במרכזן, לא מספיק. הפיתוח מחוץ לשמורות ממשיך להזיק ולפגוע באדם. הזיהום שנוצר בעקבות הפיתוח באוויר, במים, במזון ועוד גרם לפגיעה בריאותית בבני האדם.
הפריצה הגדולה למודעות של הסכנות הסביבתיות התחילה עם פרסום הספר "אביב דומם" ע"י רייצ'ל קרסון בארצות הברית בשנת 1963. הספר שהיה כמה שבועות ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס, טען לקשר בין שימוש בחומרי הדברה נגד חרקים כגון ה- DDT, לתמותת ציפורים. ה- DDT היה יעיל מאד בהדברת מגפות הנגרמות ע"י חרקים כגון: מלריה, טיפוס, מחלת השינה ועוד. הוא נתפש כמדביר יעיל ללא השפעות לוואי מזיקות. בישראל, בתחילת שנות החמישים, השתמשו בו לחיטוי מחרקים של העולים החדשים. קרסון טענה שבגלל שרשרת המזון בעולם, חומרי ההדברה נגד חרקים משפיעים על מארג המזון כולו. בעלי חיים שניזונים מהחרקים שהודברו מעבירים הלאה, כאשר הם נטרפים, את חומרי ההדברה. ואמנם בשנת 1972 נאסר השימוש ב-DDT בארה"ב למרות חילוקי הדעות בקרב מדענים על השפעתו המזיקה.
כאשר הובהר שהזיהומים השונים פוגעים גם בבני אדם הוחלט להעמיד אותו, את האדם, במרכז הדאגה הסביבתית. אנשי מדע, מקצוענים, קבעו מהם הגורמים המזיקים בכל תחום, מה הריכוזים הבעייתיים ונקבעו התקנים השונים לפליטות לאוויר, לשפכים, לפסולת המוצקה, לקרקע ועוד. אליהם הצטרפו המשפטנים שהגישו תביעות משפטיות על חריגה מהתקנים.
בארץ החל שלב זה להתפתח בשנות השמונים ולווה בהקמת גופים סביבתיים לא ממשלתיים ,כגון אדם טבע ודין, חיים וסביבה ועוד רבים. גם המשרד להגנת הסביבה הוקם בשנת 1989.
הגל השלישי – השלב החברתי הגלובלי
הסביבתיות מתפתחת על ציר הזמן. בהסתכלות ריאליסטית מפוכחת ניתן להבחין בהקשר החברתי של הבעיות הסביבתיות. המשבר אינו של הטבע אלא של החברה האנושית ויחסיה עם הטבע. לכן התשובה צריכה להיות גם היא תשובה חברתית.
בהסתכלות כזו, חברתית, ניתן לראות שמבין הנפגעים מהבעיות הסביבתיות, יש הנפגעים מוקדם יותר או בצורה חמורה יותר:
- זיהום האוויר הנגרם בעיקרו מהתחבורה, פוגע ראשית בחלשים בחברה, בזקנים ובילדים. כל שנה מתים בגוש דן כאלף אנשים מזיהום אוויר. חלקם הגדול זקנים וחולי מחלות ריאה; ילדים נפגעים במחלות ריאה כגון אסטמה ואחרות; הזיהום גם פוגע בעיקר באוכלוסיה העירונית או בזו שליד מרכזי התעשייה הכבדה – אלו שאינם יכולים להרשות לעצמם "בית בכפר".
- זיהום מים פוגע במי שלא יכול לרכוש מים מינרליים.
- חלקו של הפרט בחופים הציבוריים של מדינת ישראל הוא 20 מ"מ לנפש. צפוף על שפת הים בחופשת הקיץ. אבל יש כאלה שלהם בריכה פרטית, ויש כאלה שיכולים ומעדיפים לנפוש בריוויירה הצרפתית.
- עשרות אנטנות סלולריות מוצבות על בתי אבות והוסטלים לתשושי נפש. הם אינם צועקים.
בעבר היה מקובל לחשוב שחריגות סביבתיות נובעות מטעות ואם נסב את תשומת לבו של המזהם, הוא בוודאי יתקן. אנו יודעים היום שזו גישה נאיבית. הזיהום נגרם בגלל אינטרסים של בעלי עניין, אשר דחיית הפיתרון לזיהום חוסכת להם לעיתים סכומים ניכרים. ההשלכות החברתיות של הפגיעה בסביבה הם אלו שעומדים כיום במרכזו של המאבק הסביבתי.
מאמר זה הוא חלק מסדרה של 3 מאמרים בנושא איכות הסביבה בעסקים. לחלקים הנוספים:
