אין חולקין על כך שהמשימה הקשה ביותר המוטלת עלינו (כעובדים, כמנהלים, כהורים, כבני זוג) היא משימת ניהול זמננו וסדרי העדיפויות. יש לא מעט הכשרות וקורסי בזק בנושא, וחשוב להכיר את עקרון האבנים הגדולות/בינוניות/קטנות שממלאות כד.
הרמב"ם למשל, ממליץ לנו להקדיש 8 שעות ביום ללימוד תורה, 8 שעות ביום לעבודה, ו-8 שעות ביום למנוחה ולשינה. אבל גם אם נקבל את עצתו, יקשה עלינו מאוד להעדיף את החשוב על פני הדחוף, את המעצבן על פני האהוב, ולדעת להבדיל תמיד את העיקר מהטפל.
בחיים האמתיים, אנחנו נתונים בכל זמן ללחצים ולאילוצים, שרק מחריפים את הבעיה. לא זאת בלבד, אלא שלעתים תכופות מוגדרים לנו סדרי העדיפויות ע"י הרמה הממונה עלינו - הדירקטוריון, המנכ"ל, הסמנכ"ל או הבוס הישיר, באשר הוא. בד"כ הסיבה היא יעדים שהוצבו, שמהם משתמעים סדרי העדיפויות והחשיבות של נושאים לטיפול. זאת בעיה.
בכלל לא בטוח שהיעדים שהוצבו ניתנים להשגה, מבלי לפגוע בדברים אחרים, רק ע"י מיקוד והתמקדות בהם. דוגמא קלאסית היא התמקדות בהקטנה אגרסיבית של מלאי, שגורמת לפגיעה ברמת השירות ללקוחות.
ואיך זה קשור לניהול רזה ולפרטים שאלוהים מצוי בהם?
כיוון ש-Lean הוא In, כולם רוצים להתחדש ולהיות מעודכנים, ומדברים וגם עושים Lean. לעתים בהצלחה, לעתים עם פחות. מניסיוני, חלק מהכישלונות נובעים מהתעלמות מהפרטים או מאי ידיעתם. ייצור רזה ניתן ליישום מוצלח בסביבה יציבה: ציוד יציב (ומוטב סטנדרטי..), עבודה סטנדרטית, חומרים איכותיים, ותהליכי עבודה וייצור יציבים, עם שונות קטנה.. במשפט האחרון נחבאים המון פרטים!
נדיר למצוא סביבה תעשייתית שמתעניינת ב-Lean ותשתיות הציוד, העבודה, החומרים והתהליכים בה, כולן איכותיות. נפוצות לעומת זאת סביבות ייצור שבהן התשתיות לא יציבות, בלשון המעטה, והן מתעניינות ב-Lean מתוך כמיהה לתרופת פלא ("Silver bullet") שתפתור במחי יד את כל הבעיות. זה קצת מזכיר לי דיאטה, ואת הריצה של הסובלים מעודף משקל מדיאטה לדיאטה, ללא הועיל..
לסיכום - אין תרופות פלא וגם אין קיצורי דרך. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים וללא ידיעתם אין סיכוי להשיג תוצאות משמעותיות שגם יחזיקו מעמד לאורך זמן. צריך לטפל בציוד, בשיטות העבודה, בחומרים ובתהליכי הייצור ולהביא את כולם לידי יציבות, לפני שמתמודדים עם הסבה של פעילות מסורתית רב-מחלקתית לתאי ייצור, קיצור זמני סט-אפ, הקטנת גדלי המנות, יישום "קנבן" ו-JIT, ויצירת שטף של חומר ומעבר מדחיפה למשיכה.
וצריך סבלנות. אלוהים הרי נמצא בפרטים הקטנים..
ואצלנו נוהגים לומר: It takes time to Just-In-Time.
