מדוע בכלל אנחנו זקוקים למתג את עצמנו?
האמת היא שבכל מעשה שאנו עושים, או בכל אופן שאנו מתלבשים, מדברים או מתנהגים אנחנו יוצרים רושם מסוים על הסביבה ובונים את התדמית שלנו. מה יחשבו עלינו, מה יצפו מאתנו ובאיזה נושא יפנו אלינו.
האם זה חשוב?
הטווס הזכר פורש את זנבו כדי להרשים, הוא עושה זאת לא כדי להרשים אותנו אלא כדי להרשים את הטווסות, זנבו ההדור משמש קריטריון לבחירה מינית (וויקיפדיה), זכרים של מינים אחרים של חיות פועלים באופן שונה ויש חיות שהמראה שלהן נועד להפחיד או לאיים על טורפים שמסכנים אותן.
והיכן אנחנו? מדוע המיתוג חשוב לנו?
כדי למכור לנו יותר, חברות מסחריות בונות את המותג שלהן כחברה או המותגים של המוצרים שלהן.
לעצמאים ברור שהם זקוקים לבנות את המותג שלהם, למצב את עצמם כדי שיפנו אליהם, שישכרו את שירותיהם.
שכירים צריכים למצב את עצמם כדי להתקדם, כדי לקבל תפקידים מעניינים ומספקים יותר.
כיצד נבנה את המותג שלנו?
מיתוג עצמי צריך לשרת המיצוב שלי:
מי קהל הלקוחות שלי ומה המסר שאני מבקש להעביר (למשל, אני מנוסה, נגיש, אני כמו הלקוחות (מתלבש כמוהם), אני מקצוען, או אני מיוחד). מה אני רוצה שיזכרו ממני.
אנחנו צריכים להגדיר שני דברים:
- מי קהל הלקוחות שלי?
- מה המסר שאני מבקש להעביר?
אחרי שענינו על שתי השאלות למעלה, אנחנו בונים את המותג שלנו, ממצבים את עצמנו.
אבל אנחנו חייבים להבטיח שהמותג שלנו משקף נאמנה את מי שאנחנו.
איננו יכולים למכור דמות אחרת, אישיות אחרת.
כל ניסיון לבנות מותג שונה ממי שאנחנו, יחזור כבומרנג ויפגע בנו. מהר יתברר ללקוח שהוא לא שכר את בעל המקצוע שחיפש, הקשר ינותק והמיתוג שלנו יפגע.
באופן מאד פשטני נתאר לעצמנו מישהו שמציג את עצמו כמבין גדול בהנדסת חשמל, החברה שוכרת את שירותיו ואז מתברר שאמנם הוא מהנדס חשמל אבל עם ניסיון וידע דלים מאד. ההתקשרות תסתיים מיד ואותו מהנדס מתחיל בנה לו שם רע של מתחזה.
נזכור כי כיום, בעידן המדיה החברתית, אין הפרדה בין "האני המקצועי והאני הפרטי".
איננו יכולים, כפי שניתן היה בעבר, להיות מישהו אחד בחיים הפרטיים ומישהו אחר בחיים המקצועיים.
המרכיב הראשון הוא הנראות.
אנחנו ממהרים לשפוט כבר לפי מראה העיניים וככל שננסה להימנע מדעות קדומות הן חזקות מאתנו. הרושם הראשוני מתחיל בהופעה שלנו, הלבוש וההתנהגות.
בחברה תעשייתית גדולה אליה הגעתי לפני כמה שנים, הסתכלו עלי העובדים והודיעו לי שאם אני רוצה שהם ישתפו פעולה אתי, עלי להתלבש עם בגדי עבודה (מכנסי ג'ינס היו מקובלים עליהם...) ונעלי עבודה.
אחרת, אם אני מתלבש כמו ההנהלה, אז שאשאר שם, עם ההנהלה.
לעומת זאת בחברה אחרת, כאשר חיפשנו איש קשר ביפן, הגיע יובל, ישראלי שחי ביפן ומתפרנס מחיבור וקישור עסקים ישראלים לחברות יפניות.
יובל, היה קיבוצניק בעברו ובנשמתו וניצל את העובדה שהיה בחופשה בארץ להתלבש כמו שהיה רגיל בקיבוץ: סווטשרט קרוע ומכנסיים פשוטים.
עוד לפני שפתח את פיו, הוא כבר נפסל לתפקיד המבוקש.
יש גבול דק בין מיתוג עצמי ובין הרצון להציג דמות אחרת.
היכן עובר הגבול הדק בין המיתוג העצמי (של כל אחד) והרצון שלנו להיות מישהו אחר, להיות חלק מאופנה מסוימת, או הצגה של דמות שונה ממי שאני?
הצגה כזו תלווה באביזרים אופנתיים או מותגים יקרי ערך (שעון, נעלים, מכונית וכדומה), או בהופעה צעקנית שמטרתה למשוך תשומת לב למישהו שהוא לא אנחנו.
כאשר אנחנו מציגים דמות שהיא לא אנחנו, תמיד נבזבז אנרגיות ומשאבים עבור מטרת סרק. מטרה שהשגתה לא תתרום לנו דבר. לא תקדם אותנו במאום.
היכן, אם כן עובר הגבול הדק הזה?
ראשית נחזור להגדרות שהגדרנו:
מי הלקוחות שלי? ומה המסר שאני מבקש להעביר?
אחרי כן נשאל את עצמנו, האם מעשה, או אופן הופעה מסוימים משרתים את המסר שאנו מבקשים להעביר.
שמעון בן אבי, מורה היוגה שלי, מגדיר זאת כך: "מתי המיתוג העצמי שייך לי, בא מתוכי ומתי הוא כבר לא חלק ממני".
סיכום:
המיתוג העצמי הוא מרכיב חיוני ולמעשה מתבצע כל הזמן בעשייה או באי עשייה שלנו. לכן חשוב שניתן עליו את הדעת ונעשה אותו נכון.
אבל כאשר אנחנו מציגים דמות שהיא לא אנחנו, אנחנו מבזבזים משאבים ואנרגיה ופועלים באופן שעלול רק לפגוע במיתוג העצמי ולכן במיצוב שלנו.
תודות:
אני מבקש להודות לשמעון בן אבי, מורה היוגה שלי מזה שנים ארוכות, שהשיחות הרבות אתו על הרואה (העצמי) והנראה (האופן בו אני מבקש להיראות והאופן בו אני פועל במחשבה איך אני נראה), או הפורושה והפרקרטי, הולידו את המאמר הזה.
