בחברה מסוימת, התברר לקראת סוף יום העבודה, כי, עקב אי הבנה לא הכינו משלוח ללקוח אסטרטגי בחו"ל.
אי הוצאת המשלוח למחרת בצהרים הייתה גוררת דחיה של חמישה ימים ולכך היו יכולות להיות השלכות חמורות ביחסים עם הלקוח החשוב. מנהל הלוגיסטיקה שקל את ההיבטים השונים, בחר לא לקחת סיכון הכרוך בדחיה של ההכנה בבוקר שלמחרת והשאיר שני עובדים להכין את המשלוח. כאשר ההוראה הייתה "להשלים הכל ולהישאר כמה שצריך".
שני העובדים כעסו מאד אבל השלימו את המשימה על הצד הטוב ביותר ולשם כך נשארו במקום עד אחת עשרה בלילה. מאחר והם התחילו לעבוד באותו יום בשעה שמונה בבוקר והייתה להם הפסקת צהרים של חצי שעה, הם עבדו באותו יום 14.5 שעות.
המנכ"ל קיבל אישור קצר שהמשלוח ייצא בזמן והיה שבע רצון.
מה הרווחנו ומה הפסדנו?
מחד, חוק שעות עבודה ומנוחה לא מתיר לעבוד יותר מ- 12 שעות ביום. נכון שיש בחוק חריגים וגם ניתן לפנות מבעוד מועד למשרד הכלכלה ולבקש אישור חריג במקרים מסוימים אבל המקרה שלנו לא נופל בתוך החריגים ולכן החברה עברה על החוק.
אך מאידך, המשימה החשובה הושלמה ו"מי מאתנו לא עובר על המהירות המותרת לפעמים, בפרט אם אנחנו בטוחים שאין שוטר בסביבה?". כלומר "כיפוף עדין" של החוק.
חברות רבות מקלות ראש בחוקי העבודה ואינן מודעות לסיכון הגדול שהן לוקחות.
מה קרה בצד חיובי:
החברה הבטיחה שהמשלוח ייצא בזמן והלקוח האסטרטגי יהיה מרוצה וימשיך להזרים הזמנות גדולות.
מה קרה בצד השלילי:
- החברה הפרה ברגל גסה חוק חשוב ולקחה סיכון גדול מאד, הן בהיבט של סיכון העובדים (העובדים חזרו לביתם ברכב של אחד מהם ובמצב העייפות עלה הסיכון לתאונה). והן בהיבט החוקי. החברה חשופה כעת גם לבדיקה אקראית של הפקחים וגם לתלונה של העובדים לרשויות.
- החברה שילמה מחיר כבד בהיבט של תחושת העובדים שחשו, שהם, בקצה "שרשרת המזון" משלמים את המחיר של הטעויות של המנהלים מעליהם.
- לו, חלילה, הייתה קורית תאונת דרכים בדרכם של העובדים הביתה, זו הייתה תאונת עבודה ללא ביטוח והמנכ"ל היה נותן את הדין בבית המשפט.
מהמקרה הפרטי אל המקרה הכללי.
לא הייתי נדרש לנושא אלמלא התופעה הייתה נפוצה מאד בתעשייה.
הנה שתי דוגמאות נוספות בקצרה:
לפני מספר שנים הערתי את תשומת לבו של מנכ"ל שעבדו במפעל שלו 24 שעות, בשתי משמרות של 12 שעות, כי הם עוברים על החוק. תשובתו הייתה שהוא יודע "אבל אין ברירה". אם יעבור לשלש משמרות זה יעלה לו הרבה יותר.
הסבר: כאשר עובדים במשמרת לילה 12 שעות, 5 שעות נחשבות לשעות נוספות. החוק מתיר לעבוד 15 שעות נוספות בשבוע ובמקרה הזה אחרי הלילה השלישי כבר השלימו את המכסה.
בנוסף, החוק מאפשר לעבוד בלילה רק כל שבוע שלישי וכאן עבדו כל שבוע שני.
בחברה אחרת, חברה קמעונאית גדולה, הפרו ברגל גסה את חוק שעות עבודה ומנוחה, בחנות בפריפריה, בהעסקה של צעירים משוחררי צבא.
המנהלים ידעו ועצמו עיניים כי החנות מכרה יפה מאד והייתה חשובה למערך החנויות. העובדים התלוננו ובית הדין קנס את החברה במיליון ₪.
האם באמת "אין ברירה"?
בכל הדוגמאות שתיארתי כאן, הייתה ברירה וניתן היה למצוא פתרון טוב.
ברגע שהחברה תפנים שאסור לה לעבור על חוק וזהו קיר גבוה מאד בלי אפשרות לעגל פינות, פתאום ימצאו פתרונות אחרים, פשוטים ויעילים.
בעבר כאשר ניהלתי מפעל גדול, קיבלנו מכתב נזיפה קשה מהרשויות ומאז הקפדנו "בקלה כבחמורה" ולא נפגעה פעילותנו.
באתר יצרני גדול, המתואר במאמר שפרסמתי לפני שנה, מקפידים כיום על כל תו ותג בחוק, לא מאפשרים שום שעה מעבר למה שמותר בחוק ופעילות האתר לא נפגעה.
