כאשר נכנס שלמה לתפקידו כסמנכ"ל תפעול הוא הקפיד לפתור את הבעיות שעלו במהלך העבודה ע"י צוותי חשיבה ושיפור של העובדים.
באותו אופן, הוא העביר את תכנון היצור למנהל היצור ואחרי שמנהל היצור בנה תכנית כללית, מנהלי המחלקות היו בונים את תכנית העבודה של המחלקה שלהם לפי הדרישות שהגדיר מנהל היצור.
שירה, אחת המנהלות, הייתה עובדת מצטיינת וקודמה עם השנים לתפקיד מנהלת מחלקה. היא עשתה עבודה מצוינת אבל מעולם לא קבלה הכשרה בתחום של ניהול היצור. לכן, כאשר שלמה ביקש אותה להכין תכנית יצור היא נבהלה ונרתעה.
אבל, שלמה, בסבלנות ראויה לציון, התקדם אתה, עקב בצד אגודל, עד שיום אחד היא הגיעה אליו עם לוח הגאנט למטה. שירה הסבירה לשלמה, כי לפי לוח הגאנט, ההזמנה לא תהיה מוכנה במועד שסוכם על הלקוח.
ראו את לוח הגאנט אתו שירה הציגה את הבעיה:
שלמה צירף לשירה עוד שלושה עובדים וביקש אותם לפתור את הבעיה.
אחרי כמה שעות הם חזרו עם הצעה לפתרון טכנולוגי חדשני. הם הציגו את לוח הגאנט החדש (ראו להלן), המשימות הצבועות בירוק הן לפי הפתרון החדש ולידן אותן המשימות בטכנולוגיה הקודמת:
נכון, נדרשו כמה ניסיונות כדי למצוא את הדרך הנכונה להפעיל את השיטה החדשה, אבל המאמץ היה כדאי.
לא רק שנמצאה דרך לעמוד במועד ההזמנה שהוסכם עם הלקוח בהזמנה המסוימת, אלא שמעתה הייתה בידי החברה דרך חסכונית לאין שיעור. השיטה הקודמת דרשה הרבה מאד עבודת כפיים, קפדנית, תחת מיקרוסקופ. השיטה החדשה הייתה מכנית, מהירה (ללא עובדת הידיים שהייתה קודם) וקצרה מאד.
הערה לסיום:
כאשר ביקשתי משלמה לפרסם את הסיפור בבלוג, הוא אמר שאין בעיה, אבל השתומם מדוע אני מבקש לעשות זאת. מה מיוחד במה שקרה?
אמרתי לו שאני מכיר מעט מנהלים שנוהגים כמוהו, מקימים צוותי שיפור של העובדים לפתור כל בעיה. נותנים אמון מלא במנהלי הביניים ומגבים אותם בפתרון הבעיות השוטפות ביצור.
שלמה, לא מבין על מה אני מדבר: מדוע לנהוג אחרת, כאשר בדרך הזו משיגים את התוצאות הכי טובות?