היכן עובר הגבול הנכון בין חדשנות ללא קבעון העבר, לבין למידה מהניסיון והידע הקיים

חדשנות וסגנון ייחודי של אנטוניו גאודי.

בשבוע שעבר ביקרתי בברצלונה וזכיתי לראות את העבודות המדהימות של האדריכל הגאון אנטוניו גאודי.

גאודי חידש ועשה כמעט כל דבר אחרת. הוא סלד מקווים ישרים ויצר מבנים מדהימים. התכנון שלו אינו רק מדהים ביופיו כי אם גם בפתרונות הפרקטיים לנוחות, ארגונומיה, תאורה טבעית, זרימת אוויר, חימום הבית ועוד. תוך הקפדה על הפרטים הקטנים ביותר כמו ההתאמה של ידית החלון לאצבע.

העמודים שמחזיקים את גג השוק של Parc Guell  אינם ישרים אבל תומכים את הגג ביציבות רבה והקירוי של השביל נראה כנוטה על צדו. ראו תמונות:

• פארק גואל פארק גואל
• Cassa Batlo Cassa Batlo
• Cassa Batlo Cassa Batlo
• פארק גואל פארק גואל
• פארק גואל פארק גואל
•  

וחדשנות בתכנון אצלנו.

הנוף בכביש חוצה ישראל תוכנן להשתלב בסביבה עם צמחיה זהה. חברה, מומחית בתחום, ספרה לי שאדריכלית הנוף תמר דראל שתכננה את הנוף סביב הכביש לא הגיעה מהבראנז'ה שעסקה עד אותה עת בתחום ופרצה מוסכמות רבות.

להערכתה של חברתי, לו ניתן התכנון לאחד המשרדים שעסקו בתחום עד אותה עת, לא היינו מקבלי תכנן כל כך מוצלח. תמר דראל הגיעה נקייה ממוסכמות וקיבעונות פרצה גבולות והביאה חדשנות בתחום.

(תמונה מתוך nrg.co.il)

אבל, האם נכון תמיד לזרוק את הידע והניסיון מהעבר?

לא מזמן הציע לי מנהל בכיר באחד הקיבוצים לסייע לאחת החברות בקיבוץ. חברה שמדשדשת ולא מצליחה להתרומם. השבתי כי אני מוכן, אך ככל הידוע לי המנכ"ל אינו מעוניין לקבל כל סיוע.

ידוע לי, ציינתי, כי איש מקצוע עם ידע וניסיון רבים מאד שהקיבוץ גייס מחדש כדי לסייע בצמיחה, התבקש ע"י המנכ"ל החדש, לעזוב את החברה.

האם צודק המנכ"ל בסירובו להסתייע בידע מקצועי או חיצוני ולמצוא את הדרך בעצמו? לפי מה נשפוט? לפי ההצלחה בטווח הקצר, או אולי נדרש למנכ"ל זמן כדי להוכיח שדרכו נכונה ולהראות הצלחה?

ד"ר אלי גולדרט שהיה בן  בית בחברת טויוטה, סיפר באחת ההרצאות שלו, כי כאשר בטויוטה מחליפים הנהלה, ההנהלה החדשה שומרת על קשר ממוסד עם ההנהלה המסיימת.

לפני כמה שנים, ההנהלה החדשה שינתה מהמנהג וניתקה את הקשר עם ההנהלה הקודמת. זו הייתה הסיבה המרכזית, לפי מה שנאמר לו בטויוטה, לנהלי עבודה שגרמו לתקלה החמורה שגרמה לדוושת הגז להיתקע ולמספר אסונות שהסתיימו בתאונות קטלניות.

אז היכן עובר שביל הזהב בין חדשנות נקיה מקיבעון והשענות על ניסיון העבר?

לדעתי אין כלל סתירה בין שתי הגישות. הנכון ביותר הוא לשלב בין השתיים. המציאות המשתנה מחייבת אותנו להתחדש כל הזמן ולמצוא פתרונות יצירתיים. לשם כך נכון להשתחרר מהקיבעון המחשבתי ולגייס כמה שיותר רעיונות מאנשים שונים בחברה. באותה העת חשוב לתת משקל רב לניסיון העבר. ללמוד ולזכור את ההצלחות והכישלונות של העבר.

לסיכום, נתבונן שוב על הגאונים של ברצלונה.

בשבוע שעבר ביקרתי גם במוזיאונים של דאלי ושל פיקאסו. שני אומנים מדהימים ומאד שונים אחד מהשני.  

במוזיאון של פיקאסו יש אגף שמציג ומשווה את הדומה והשונה בעבודות של שני האומנים.

דאלי שהיה אומן עם אגו ללא סוף, נפגש עם פיקאסו ולמד ממנו. במוזיאון של פיקאסו הציגו מספר עבודות של דאלי שצמחו מתוך השראה שקיבל מפיקאסו.

אם אומנים גדולים, כמו דאלי ופיקאסו יכלו גם ללמוד מאחרים וגם לחדש ביצירות אלמותיות, נכון יהיה שכל אחד מאתנו ידע להתבונן וללמוד מהעבר תוך יצירה של חדשנות ויותר מכך, בניה של כלים שיבטיחו חשיבה חדשה כל הזמן בחברה.