מדדים לבקרה ושיפור מערך האחזקה

מדידה של מערך האחזקה מאפשרת להעריך נכונה מצב התחזוקה של הציוד במפעל, לאפיין את הנקודות החלשות בקו היצור, לתת מוטיבציה לעובדי האחזקה ולהניע את התכנית לאחזקה מונעת.

בנושא הבניה של התכנית לאחזקה מונעת אכתוב בקרוב. במאמר הנוכחי, אציע שני מדדים למדידה של מערך האחזקה.

מדד זמינות הציוד

המדד הראשון מודד בפשטות את שיעור הזמן שהציוד מושבת עקב תקלה. או בהסתכלות בכיוון החיובי: שיעור הזמן בו הציוד זמין ליצור. כלומר, אם יש תקלה והקו אינו מופעל כרגע אך אינו זמין ליצור, לא ניתן ליצר בו אם יהיה צורך, הזמן נרשם כתקלה מכנית.

כמובן שלצורך המדידה אנו נדרשים לנהל רישום של יומן הפעילות של הציוד בו נפרט את השעות בהן המתקן עבד או עצר ומה היו הסיבות לעצירה.

ראו דוגמה מאחת החברות אתן עבדתי בשנים האחרונות:

אחרי שיפור יפה מאד של ירידה מ-14% מהזמן (בו המכונות היו מושבתות בשל תקלות) במשך חמישה חודשים, שיעור זמן ההשבתה "נתקע" סביב 3% - 2%.

כדי להמשיך בשיפור נדרש להפעיל שיטות נוספות לניתוח הסיבות לתקלה כמו "למה, למה" או "עצם דג" אותן פירטתי כאן לאחרונה.

יש קווי יצור או מצבים בהם התקלות אינן משביתות את קו היצור אלא רק מורידות את התפוקה. במצבים אלו ראוי שננהל יומן פעילות מפורט המודד את יעילות היצור בהשוואה ליעילות המיטבית התאורטית. ליומן כזה יתרונות רבים מאד בזיהוי נקודות התורפה ובטיפול בהן. בפרט הוא מאפשר לנו למדוד את אובדן התפוקה עקב תקלות. בנושא זה פרסמתי מאמר לפני מספר חודשים.

בדרך זו אנו מודדים גם תקלות שלא משביתות את הקו באופן מלא אלא רק מורידות את התפוקה. המדידה מציפה את הבעיות ומכאן מאפשרת לנתח וליצר פעולות שיפור.

מדד זמן ממוצע בין תקלות או MTBF

נקודת הסתכלות שונה על הנושא היא מדידה של משך הזמן העובר, בממוצע, בין תקלה אחת לשנייה. או כפי שהמדד ידוע בשמו באנגלית:

MTBF = Mean Time Between Failures 

מדידה בדרך זו מציפה את כל התקלות, גם כאלו שכלל לא השביתו את היצור או פגעו בתפוקה. למשל, בקווי יצור שעובדים ברצף לאורך כל השנה, בהם מותקנים במקומות רבים ציוד חליפי וכאשר יש תקלה היצור מועבר לציוד החליפי, לא נמדוד השבתה או ירידה בתפוקה במדד הראשון. אך ברור שיש בעיה ונרצה למדוד אותה.

נוסחת המדידה היא:

במונה: ס"ה שעות העבודה פחות שעות התקלה.

במכנה: מספר התקלות + 1

תקלות שמשכן היה פחות מעשר דקות לא נספרות, משום שהמפעיל יכול היה לפתור אותן בעצמו אם היה מקבל הדרכה.

דוגמה: בקו יצור שעובד ברצף כל השבוע היו 3 תקלות בשבוע ומשך ההשבתה היה 12 שעות. החישוב יהיה (בשעות):

(24x7-12):(3+1) = 156:4 = 39

כלומר הזמן הממוצע בין התקלות היה 39 שעות.

המדדים אינם חליפיים אלא משלימים

נכון יהיה למדוד את שני המדדים במקביל משום שהם משלימים ומציגים את המצב מזוויות ראיה שונות.

הטלת אחריות

המדידה אינה מספיקה. כדי  להשיג את השיפור יש להטיל אחריות על מקטעים שונים בקו היצור על עובדי אחזקה, כל אחד יימדד על הביצועים במקטע שלו תוך שיתוף פעולה בין כולם.

בדרך זו אנו מטילים אחריות על  עובדים, הם מגדילים ראש, הביצועים משתפרים ובמקביל המוטיבציה עולה.