הבסיס לתעשייה איכותית בנוי מסדר, ניקיון ומשמעת ברצפת הייצור

פתח דבר

מתחילת המהפכה התעשייתית, התעשייה נבנתה על ביצוע תהליכים חוזרים.
מהפכת האיכות תבעה את הביטוי "הראשון והאחרון אותו דבר" = איכות. מהפכת האיכות בתעשייה הכניסה או הגדירה לא רק סטנדרטים לאיכות המוצרים – אלא גם את העובדה שכל המוצרים צריכים לצאת באיכות זהה.
ואנחנו - עם יצירתי בלתי נלאה, אומת הסטרטאפ, ממציאים כל פעם את הגלגל מחדש - גם במקומות שלא צריך להמציא שום דבר.

גם היום ניתן להיכנס בארץ לאולם ייצור כל שהוא, בתעשייה כל שהיא, ולמצוא בו בלגן לא מאורגן של חומר גלם בשלבים שונים של תהליך היצור, פסולת, חלקים, משטחים, אריזות ורצפה מלוכלכת בשמנים או נוזלים אחרים.
לפני למעלה מ-40 שנה לימד אותי פרופ' דראל (כשהייתי סטודנט לתואר בהנדסת תעשיה), כאשר אני מגיע לכל רצפת ייצור, להסתכל דבר ראשון על דברים אלו (חומרי גלם זרוקים, פסולת, דברים שסתם נמצאים שם ללא סיבה).
כבר לפני 40 שנים המודעות לצורך בסדר, ניקיון ומשמעת הייתה קיימת - והחשיבות שלהם הייתה ברורה וידועה. לא מדובר בדבר חדש...

כיצד הסדר והניקיון משפיעים על איכות הייצור ואיכות התוצרים? 

עולה שאלה מאוד מסקרנת: האם אפשר להגיע לאיכות כאשר זהו המצב?
התשובה שלי היא פשוטה וקצרה: לא.

לא ניתן להגיע לאיכות כאשר רצפת הייצור מלוכלכת ומבולגנת, וכל מי שממשיך לייצר ומסתתר אחרי התעודה של מבדק ה-ISO האחרון מרמה את הלקוחות שלו – או ביודעין או מתוך חוסר מקצועיות מספקת.
חלק ניכר מהתעשייה הישראלית משלמת הרבה כסף למערכות הסמכה של ה-ISO ובסופו של יום מטעה את הלקוחות... אני לא טוען כי הדברים נעשים בזדון או מתוך כוונה רעה – לפחות לא ברוב המוחלט של המקרים – אך התוצאה היא אותה תוצאה – הלקוחות סומכים על המפעל לעמוד בתקן – והוא אינו עומד בו.

אם אין ניקיון, סדר ומשמעת בקו הייצור, אין מצב שהמוצר האחרון והראשון בסדרה תואמים.

הכל מתחיל בתרבות הארגונית

חלק מהחברות מצליחות לשמור על ניקיון ומשמעת ברצפת הייצור. מדוע אחרות לא מצליחות?

הסוד טמון בתרבות הארגונית אותה יוצרים המנכ"ל, מנהלי הבינים והעובדים בחברה.
כאשר הדרישה באה מלמעלה והיא מיושמת כלפי מטה בכל הארגון, כאשר המנכ"ל ושאר המנהלים מוודאים ביצוע על ידי ביקורות חוזרות ונשנות - הם הופכים את הדרישה לתרבות ארגונית.
וכך כל עובד חדש שמגיע לחברה לומד את התרבות ומיישם אותה בעצמו.

הכל מתחיל בחינוך. כשאין חינוך בבית ובבית הספר ואנשים מרשים לעצמם לצאת לטבע, לפארקים או לכבישים ולהשאיר שם ערמות של לכלוך - האם הייתם מצפים שכאשר הם במפעל, בבית הספר או במוסד האקדמי הם ינהגו אחרת?
לא רק המנכ"ל ומנהלי הביניים אחראים, כולנו אחראים.
זה מתחיל בבית, בדוגמא האישית של אמא ואבא, וממשיך במחנך בבית הספר ובמדריך בצופים, במ"כ בטירונות ובראש הצוות בעבודה.
השרשרת חזקה בדיוק כמו החוליה החלשה ביותר בה ומאוד קל לשבור אותה, וכשהיא נשברת יוצא מהתהליך אדם/עובד שסדר, ניקיון ומשמעת הם לא נר לרגליו, בלשון המעטה.
ואז אין שום בעיה לרמות את הלקוחות ולזרוק פסולת בכל מקום.

באחד המקומות בהם עבדתי, בכל רגע נתון הרצפה היתה מלא פסולת מהתהליך וזה לא הפריע לאף אחד.
כמות התאונות באותו מפעל היתה עצומה ולא עבר שבוע בלי תאונה שדווחה לביטוח לאומי. וכמובן, הרבה תאונות קטנות שלא דווחו כי לא היתה פגיעה שהצריכה דיווח.
כששאלתי למה הפסולת לא מטופלת התשובה הייתה הרמת כתפים אופיינית.
היה קשר ישיר בין הסדר, הניקיון והמשמעת - לבין הבטיחות והכמות הגדולה (הרבה יותר מדי) של תאונות העבודה באותו מפעל.
נדרשו מעל שנתיים של עבודה קשה על מנת לחנך את העובדים לסדר וניקיון (המשמעת הצליחה רק חלקית) והשקעה כספית גדולה בבטיחות על מנת לצמצם את מספר התאונות ב70%. ולמרות שמדובר בשיפור משמעותי ביותר, מספר התאונות נשאר גבוה מאד לא מתקבל על הדעת.
צריך היה להמשיך לחנך ולשנות את התרבות האירגונית.
וכך יש לעשות באופן עקבי בכל מפעל שסיפור זה מזכיר את המצב ברצפת הייצרו שלו.

איך משפרים את המצב ברצפת הייצור ואתו את איכות הייצור?

איך משנים את המצב ברצפת הייצור מכאוס (לעתים כאוס "מאורגן") לסדר וניקיון?
ואיך שומרים על המצב הזה?
איך משנים את התרבות הארגונית?

אני מציע את הדרך הבאה (לארגון שאינו רוצה ליישם את שיטת הניהול הרזה):
מגדירים את הניקיון, הסדר והמשמעת כיעד מפעלי.
מכינים תוכנית עבודה המורכבת מהרבה צעדים קטנים לצורך שינוי המצב.

מספר שלבים המורכבים מפעולות פשוטות וקלות שניתן וצריך לעשות:

• איסוף פסולת
• לדואג לאמצעי ניקיון כגון מטאטים ויעה בכמות מספקת
• הפרדת פסולת במקור
• הוצאה מאולם הייצור של כל החפצים המיותרים
• אחידות של מתקנים כגון כסאות ושולחנות עבודה
• מינימום ארונות וארונות אחידים
• שלבים נוספים בהתאם למצב

אך לא מספיק לבצע את הפעולות פעם אחת – צריך לדאוג שהעובדים יתרגלו לבצע אותן באופן תדיר ושהן יהפכו לחלק משגרת העבודה במפעל.

מניסיוני, עבור כל שלב יכולים לעבור גם מספר חודשים עד שכל העובדים מתרגלים למצב החדש ולשמירה עליו.
ואז עושים צעד נוסף וממשיכים לשלב הבא.
אין מה למהר. אנחנו רצים למרחקים ארוכים, וניסיון להאיץ קצב רק יגרום להתנגדות לשינוי.
לפני כל שלב חייבים לאסוף את העובדים ולהסביר להם בפרוטרוט מה נדרש מהם.
אחר כך, בעת היישום, לעבור ולבדוק שאכן השינוי מתבצע.
לא לוותר לאף אחד - לא לעובדים ולא למנהלי הביניים.
אם אתם מזהים תוך כדי ביצוע השלבים עובדים שאינם מקבלים את השינוי, קיימו אתם שיחה אישית פעם או פעמיים. אם זה לא עוזר, תצטרכו לדאוג להעביר אותם מתפקידם עד כדי פיטורים.
מניסיוני מאוד קשה לשנות עובדים כאלה, והנזק שהם גורמים לביצוע השלב עשוי למשוך את הביצוע לחודשים רבים.

סיכום

בלי סדר, ניקיון ומשמעת - אין איכות.
בשביל להשיג איכות צריך שסדר, ניקיון ומשמעת יהיו חלק מהותי וממש מובן מאליו בבסיס הארגון, ובבסיס התרבות הארגונית שלו.

אני ממליץ על דרך המורכבת מצעדים קטנים רבים על מנת לשנות את התרבות הארגונית.
כאשר אנו רוצים לשנות תרבות ארגונית של אנשים רבים – הדרך הכי מהירה היא פעמים רבות "לאט לאט".