האם כדאי לנו למחזר מוצרים פגומים?

 איך נוהגים אצלכם עם מוצרים שנפגמו?

בחברות רבות אליהן אני מגיע, ולמען האמת גם בחברות שניהלתי בעבר, נוהגים "להנציל" כל מוצר שנפגם או נפסל והוא ראוי לאיזשהו שימוש.

המונח "להנציל" מכוון לכל הדרכים שבהן "מצילים" את החומרים או המוצרים שנפגמו והופכים אותם ראויים למכירה - על פי רוב במחיר נמוך מאוד ובכל מקרה אחרי תוספת עבודה שהושקעה בתהליך "ההנצלה".

תיאור זה נכון גם לחברות יצרניות וגם לחברות שמייבאות מוצרים לארץ.

באחת החברות אמר לי בגאווה רבה מנהל מחלקה "אצלנו לא זורקים כלום". לכאורה, מצב מעולה. כמעט כמו לחסוך כל טיפה של מים...

מנימת הדברים אתם מנחשים שאני לא ממש תומך ברעיון.

מדוע אני לא בעד "הנצלות" ומחזורים למיניהם?

איני יודע מי המציא את המילה הזו "הנצלה", אבל היא השתרשה היטב בתעשייה המקומית. לפעמים אני חושב שהמטרה היא להשקיט את המצפון על תוצרת שנפגמה במקום לטפל בסיבות השורש ולמנוע את הפחת או הנזק.

עובדים שמטפלים במוצרים פגומים ומחזירים אותם למכירה כזו או אחרת, לא ערים לעלות העבודה הנוספת או למחיר שהיא תימכר. מבחינתם, לא זרקו את המוצרים ואין בעיה.

במקרים רבים, אין מדידה של היקף "ההנצלה", איש לא עושה את החשבון של העלות או למעשה של ההפסד שהמהלך כולו מביא. ספק אם ההנהלה בכלל ערה להיקף של פעילות "ההנצלה" והעלויות שלה.

מדוע זה רע?

ראשית, אם אנחנו רוצים לעבוד ללא פחת או מוצרים פגומים, נדרש למקד את המאמץ ולא לתת תחושה "שזה לא כל כך נורא, בסוף הכל נמכר".

אני כמעט לא פגשתי במצבים שניתן גם וגם - גם להילחם בפחת וגם למחזר את הפחת.

לכל הפחות חובה למדוד כמה תוצרת טובה יצרנו בלי מחזור ו"הנצלות" ולפרסם את הערכים הכספיים של ההפסד של התוצרת שנפגמה והעלות של העבודה הנוספת.

המדד הראשון שעלינו למדוד נקרא "איכות פעם ראשונה" (First Time quality) - מדד מאד זר לתעשייה המקומית. המדד הזה מודד רק את מה שייצרנו טוב בפעם הראשונה ללא תיקונים כאחוז מתוך הסך הכל שהיינו אמורים ליצר מתוך חומרי הגלם שהכנסנו לייצור. כמובן, לא רק למדוד אלא לפעול לשיפור.

באשר לפרסום העלויות הכספיות, אני בספק רב אם מישהו בחברה עושה חשבון כספי של העלויות של כל פעילות המחזור. גם במקומות שעושים את החשבון הכספי, יש מחסום שעוצר העברת מידע כספי לעובדים (זו טעות בפני עצמה ואתייחס אליה מיד בהמשך).

כיצד אני ממליץ לפעול?

1. בעדיפות הראשונה, כפי שכתבתי למעלה, אני ממליץ לא למחזר.

יש לתת ביטוי כספי לעלות של הפחת ולתחקר כל כשל שגורם לפחת. יתכן שבהתחלה יהיו יותר מדי כשלים, ואז תתחקרו רק חלק מהם. הכוונה היא לתחקיר מעמיק שכולל שימוש בכלים כמו סיעור מוחות, עצם דג או למה-למה.

היזהרו מלגלוש לתחקיר שהופך להאשמות. אנחנו צריכים לגייס את העובדים, לשתף אותם, וליצור אצלם מחויבות למניעת פחת בעתיד. כל תהליך בו הם ירגישו אשמים או מאוימים, יסגור אותם ולא תזכו לשיתוף פעולה. מסיבה זו, יש חברות שהחליפו את המילה "תחקיר" במילה "תשכיל" שנשמעת פחות מאיימת.

חלופה זו תמקד את כל החברה בהקטנת הפחת ותביא פירות מהירים. אלא שאני ער לכך שדרושה הרבה תעוזה לראות פחת "שניתן למחזר" ולא לעשות זאת.

למען האמת, גם אני, בעבר, ניצלתי עד תום את כל מה שניתן למחזר. אבל עשיתי עוד כמה דברים ובכל מקרה, במבט לאחור, החלופה המוצעת נראית לי החלופה הטובה ביותר.

2. בעדיפות שנייה, במידה ואתם כן "מנצילים" או ממחזרים פחת, חשוב למדוד ולשפר.

מה למדוד:

2.1. דברו בכסף. כולם מבינים את המשמעות של הכסף. תחשבו כמה עולה הפחת (חומרים, אנרגיה, עבודה וכדומה) ואם "הנצלתם" חלק מהפחת, חשבו כמה עלתה לכם העבודה הנוספת. אחרי שאתם יודעים כמה זה עולה, תשתפו את העובדים.
אם אתם ממדרים את העובדים מהעלויות או ההפסד הכספי, יהיה קשה לצפות שהם יהיו שותפים אמתיים להשגת התוצאות.

2.2. איכות פעם ראשונה. הצגתי את המדד למעלה ולא אחזור על כך. אומר רק שאם אתם מודדים רק את שיעור הפחת הסופי אחרי מחזורים והנצלות, אתם מנציחים את ההשלמה עם הפחת.

דוגמה בתמונה:

רציתי להביא תמונה מאחת החברות, אלא שכמעט כל תמונה שאשים תפר את הפרטיות של החברה וסודיות המידע. בחרתי להביא לכם תמונה שנראית פרט קטן, אבל היא מציגה את אחד הגורמים הגדולים לנזק שנגרם למארזים על משטחי עץ בחברות רבות.

בתמונה רואים פינה של משטח עץ (לא נגעתי) עם מסמר בולט. כל משטחי העץ מכוסים עם משטחי קרטון כדי למנוע קריעה של המארזים. אבל משטחי הקרטון תמיד קטנים יותר ממשטחי העץ. למעשה, גילינו את המסמר הבולט אחרי שראינו קרע בשק וחיפשנו את הסיבה. אם אנחנו מכסים את משטחי העץ כדי למנוע פגיעה במארזים, אבל חוסכים כסף ומזמינים משטחי קרטון קטנים, אנחנו מזמינים צרות.

סיכום והמלצה

במטרה להתייעל ולחסוך הפסד כספי שמקורו בפחת חומרים ועבודה, אני ממליץ לא למחזר פחתים אלא להילחם בהם ולהגיע למצב בו שיעור הפחת שולי ביותר. לאתר את סיבות השורש ולמנוע.

כאשר אנחנו ממחזרים פחת, אנחנו חיים בהרגשה "שלא נורא", לא זרקנו. במצב כזה יש מעין לגיטימציה להמשיך לעבוד עם פחת.