חברה קטנה לצורך המאמר הינה חברה שמחזור עסקיה הינו כ-20 מליון ₪.
למיטב ידיעתי התיאוריה הניהולית הנלמדת אינה עושה הבחנה בין חברות גדולות לחברות קטנות ומלמדים אותנו תהליכים לקביעת אסטרטגיה לפירמה בלא לעשות את ההבחנה בין קטן לגדול.
מלמדים אותנו שתפקיד מועצת המנהלים לעסוק באסטרטגיה ותפקיד המנכ"ל כחבר שותף במועצת המנהלים ליישם אותה, למעשה המנכ"ל הוא החבר היחידי במועצת המנהלים שאמור להתעסק בטקטיקה, ז"א ניהול חיי היום יום של החברה.
אך במציאות של החברות הקטנות אין מועצת מנהלים. המנכ"ל הוא כל יכול ולמעשה הוא גם האסטרטג וגם מיישם האסטרטגיה, ז"א מנהל את חיי היום יום של החברה.
המנכ"ל הוא מקבל ההחלטות היחיד. בדרך כלל הוא מתקשה לעשות הבחנה בין החלטות טקטיות והחלטות אסטרטגיות ומערבב ביניהן.
המנכ"לים בדרך כלל אינם בוגרי מקצועות הניהול ואפשר להניח בוודאות שאינם מודעים לתאוריה הניהולית, אינם מבינים את ההבדל בין החלטה אסטרטגית להחלטה טקטית ומערבבים ביניהן כל הזמן.
יש חשיבות מאוד גדולה להבדל הקטן בין סוגי ההחלטות האסטרטגיות והטקטיות - החלטות אסטרטגיות מרימות או מחסלות חברה.
המאפיין העיקרי של החלטות אסטרטגיות הוא שהן משפיעות בצורה מוחלטת על עתיד החברה, למשל בחירה בקו מוצרים, התמקדות בפלח שוק, ביצוע של מספר רב של פרויקטים שונים באותו זמן, גיוס כוח אדם מסוג מסוים, שיטת העבודה בשירות לקוחות, פיתוח מכונות וטכנולוגיות במעבר מפיתוח לייצור, כל אחת מההחלטות הללו תגרום בסופו של דבר לכישלון או הצלחה של החברה.
המודעות של המנכ"ל להשלכות של החלטותיו האסטרטגיות על חיי החברה הן מחצית הדרך למניעת תהליך בלתי הפיך וחיסול החברה.
המחצית השנייה נפתרת על ידי מעקב רצוף על ההשלכות של החלטות המנכ"ל על התוצאות בשורה התחתונה של החברה. כמובן גם אפשר הפוך, לעקוב אחרי ביצועי החברה ולהבין שיש בעיה בהחלטה.
