מבוא
"הזמן מכלה כל עסקה טובה, ולעיתים באופן חסר תקנה. בדרך כלל, ככל שאתם משתהים, כך סביר שתתקלו בהפתעות בלתי צפויות. במיוחד בסיטואציות של משא ומתן מורכב, דאגו שכולם יישארו סביב השולחן מספיק זמן בכדי להגיע להסכמה."
זהו ציטוט של סטיבן שוורצמן, יו"ר ומייסד קרן בלאקסטון, מתוך ספרו "שיעורים במצוינות" (הוצאת מטר).
במשפט הזה, שוורצמן — אחד מהמנהלים המשפיעים בעולם — מבקש להזכיר לנו שהשהייה, דחיינות או חוסר החלטיות עלולים לעלות לנו ביוקר.
הזמן לא עושה כלום. הוא פשוט מתקדם.
מי שמשנה את המציאות הם האנשים, התנאים, הטכנולוגיה — ובעיקר ההחלטות שאנחנו כן או לא מקבלים.
במאמר הזה אעמיק ברעיון הזה, ואשזור בו תובנות של מנהיגים, פילוסופים ואנשי עסקים שעסקו בשאלת הזמן והפעולה.
הזמן כמשאב
הפילוסוף היווני תיאופרסטוס כתב כבר במאה הרביעית לפני הספירה:
"הזמן הוא הדבר היקר ביותר שאדם יכול לבזבז."
הוא צדק אבל רק חלקית.
הזמן הוא אכן משאב, אבל הוא גם המשאב היחיד שאיננו יכולים לשלוט בו.
אנחנו לא יכולים להאט אותו, לעצור אותו או להחזיר אותו לאחור, בינתיים.
מה שכן נמצא בשליטתנו הוא מה שאנחנו עושים בזמן הזה.
וכאן מגיעה הטעות הנפוצה:
אנשים נוטים להאשים את הזמן.
"הזמן נגמר", "לא היה לי זמן", "הזמן עשה את שלו".
אבל האמת פשוטה יותר:
הזמן לא עשה כלום. אנחנו אלה שלא עשינו.
שינוי — הכוח שמכלה עסקאות
שוורצמן טוען שהזמן מכלה עסקאות.
אני טוען שהשינוי הוא זה שמכלה אותן.
הסביבה משתנה.
הטכנולוגיה משתנה.
המתחרים משתנים.
הלקוחות משתנים.
ואנחנו — משתנים כל הזמן.
הרקליטוס, הפילוסוף היווני, אמר:
"הכול זורם, ואין אדם נכנס לאותו נהר פעמיים."
מאיר אריאל בשירו האייקוני "נשל הנחש" כותב:
..."ואבא תמיד אומר
תעזבנו יום יעזבך יומיים
העגלה נוסעת אין עצור.
קפצת ממנה היום
חלפו שנתיים
והנה נשארת מאחור."
במילים אחרות:
העולם משתנה מהר יותר ממה שאנחנו חושבים.
עסקה שלא נסגרת היום — לא תיסגר מחר באותם תנאים.
לא בגלל הזמן, אלא בגלל שהעולם כבר לא אותו עולם.
למה אנחנו מחכים?
אם הזמן לא מחכה לנו — למה אנחנו מחכים?
הסופר סטיבן פרספילד, בספרו "מלחמת האמנות", מתאר את "ההתנגדות":
כוח פנימי שמונע מאיתנו לפעול, לקבל החלטות, להתקדם.
ההתנגדות הזו מופיעה בכל מקום:
- כשאנחנו דוחים החלטה עסקית
- כשאנחנו מחכים "לרגע הנכון"
- כשאנחנו חוששים לטעות
- כשאנחנו רוצים עוד מידע, עוד נתונים, עוד ודאות
אבל הרגע הנכון לא מגיע.
הוודאות לא מגיעה.
והזמן — ממשיך להתקדם.
ד"ר אליהו גולדרט: החיפוש אחר האופטימום
ד"ר אליהו גולדרט ז"ל, מחבר "המטרה" ואחד ההוגים המשפיעים ביותר בעולם הניהול, אמר:
"אם תצליח לזהות את כל הגורמים המשפיעים על עסק, תוכל לכתוב משוואה שתיתן את נקודת האופטימום. אבל זה בלתי אפשרי."
שמעתי אותו בשני כנסים לפחות אומר את המשפט הזה.
המשפט הזה חשוב במיוחד.
הוא מזכיר לנו שאין מצב שבו הכול ידוע.
אין רגע שבו כל הנתונים מושלמים.
אין נקודת זמן שבה אפשר לקבל החלטה בלי סיכון.
לכן, מי שמחכה ל־100% ודאות —
מחכה לנצח.
אז מה כן עושים?
כאן מגיעה התובנה המרכזית שלי מהשנים בתעשייה:
- קובעים יעד ברור
בלי יעד — הזמן פשוט זולג. - בונים תוכנית שמטפלת במכשולים הגדולים ביותר
גולדרט קרא לזה "Theory of Constraints".
תטפל בחסם המרכזי — ותתקדם. - מבצעים מהר
מהירות היא לא פזיזות.
מהירות היא הבנה שהעולם משתנה — ולכן גם אנחנו צריכים. - מסיימים — ומתחילים מחדש
תהליך טוב הוא מחזורי.
תמיד יש מה לשפר. - משתפים את האנשים בדרך
כשכולם שותפים — כולם מחויבים.
וכשכולם מחויבים — הכול זז מהר יותר.
הזמן לא לטובתנו — ולא נגדנו
הזמן הוא ניטרלי לחלוטין.
הוא לא אויב ולא חבר.
הוא לא בעדנו ולא נגדנו.
הוא פשוט מתקדם.
המשמעות?
הכוח היחיד שיש לנו הוא הבחירה מה לעשות בזמן שיש לנו.
הסופרת אנני דילארד ניסחה זאת בצורה מושלמת:
"איך שאנחנו מבלים את הימים שלנו — כך אנחנו מבלים את חיינו."
סיכום: האחריות היא שלנו
שוורצמן צודק בכך שדחיינות מסוכנת.
אבל הוא טועה כשהוא מאשים את הזמן.
הזמן לא מכלה עסקאות.
אנחנו מכלים אותן — כשאנחנו מחכים, דוחים, מהססים.
העולם משתנה.
האנשים משתנים.
הטכנולוגיה משתנה.
והזמן?
הוא פשוט ממשיך קדימה.
השאלה היחידה היא:
האם גם אנחנו?
